שר החינוך יואב קיש היה יכול לומר דבר כזה: תלמידי ישראל התרסקו בלימודי המתמטיקה והמדעים. הם ענו על מבחן שנעשה בחודש מאי 2023, מעט אחרי שהגעתי לתפקיד. אני אוביל את בחינת כל תוכניות הלימודים במדינת ישראל, במתמטיקה ובמדעים בפרט. מערכת החינוך הישראלית צריכה לדהור קדימה. לא נוכל להישאר אחרי העולם, לכן הדבר הראשון שיש לעשות הוא להחליף את תוכניות הלימוד. אבל הוא לא אמר את כל הדברים הללו: הוא האשים את הקורונה, האשים את הסגר הארוך שעליו הממשלה שבה תמך החליטה בניגוד לרצונה של יפעת שאשא ביטון שדווקא חשבה שצריך להחזיר את הילדים כמה שיותר מהר ללימודים ולבתי הספר. הוא האשים את המבצעים הביטחוניים, את המתיחות, את סבבי הבחירות והחלפת הממשלות והמנכ"לים במשרד החינוך.

צניחה בהישגי התלמידים בישראל
צניחה בהישגי התלמידים בישראל

יש הרבה את מי ואת מה להאשים, אבל הדבר הכי חשוב להורים לא נאמר: צריך להחליף את החומר הנלמד. ישראל קפאה בזמן. אנחנו לא מלמדים כמו בשאר העולם. ילד ישראלי, אם יעבור עכשיו לבית ספר בארצות הברית, לא יבין על מה מדובר ולא רק בגלל האנגלית. שם מלמדים לחשוב, לפתח סקרנות, מעודדים יצירתיות, לחשוב על שאלות מחוץ לקופסה, חשיבה ביקורתית, לעבוד בצוות. נכון שהילדים בישראל היו בבית יותר מילדים אחרים, אבל גם אם לא הייתה קורונה - הציונים לא היו טובים יותר כי השיטה עצמה לא נכונה. התלמידים שלנו לא טיפשים, הם פשוט לא יכולים לענות על משהו שלא למדו.

רק בזמן האחרון התחילו במשרד החינוך לשנות את תוכניות הלימודים, אבל זה קורה לאט מדי והחל מאוחר מדי. לכל העניין הזה, השר קיש בכלל לא התייחס.

במשרד החינוך ניסו לעשות הכול כדי שלא נשים לב שהירידה היא כל כך גדולה. ניסו גם להפיל את כל האחריות על שרת החינוך הקודמת שאשא ביטון. אבל הדברים הודלפו לתקשורת, כי גם לאנשי המשרד עצמם כבר לא נעים עם איך שמתקבלות ההחלטות ועם המניפולציות שרוצים לעשות על מסרים ונתונים.

מרוויחים יותר? (אילוסטרציה) (צילום: אייל בן יעיש, חדשות 2)
מערכת החינוך ותוכניות הלימוד בישראל קפאו, אילוסטרציה | צילום: אייל בן יעיש, חדשות 2

כשאין משרד לבטוח בו, האחריות צריכה להיות שלנו ההורים. עלינו לזעוק, למחות, לעשות הכול כדי שהילדים שלנו יקבלו את מה שמגיע להם. אנחנו הרי משלמים מיסים כל כך גבוהים, זה המינימום שמגיע לנו לקבל. נמאס כבר להוציא מאות שקלים בשבוע על שיעורים פרטיים במתמטיקה ובאנגלית. כל הורה שרק יכול עושה את זה. המציאות הזאת מייצרת מעמדות, פערים חברתיים. השיעורים הפרטיים הפכו להיות דבר מובן מאליו במערכת החינוך, אפילו המורים בבית הספר מפנים תלמידים למורים פרטיים כל הזמן. אין הורה במעמד בינוני או אפילו במעמד בינוני-נמוך שאין לו ילד בשיעורים פרטיים. המצב הזה לא יכול להימשך, צריך להחזיר את החינוך לתוך משרד החינוך.

שר החינוך בנט (ארכיון) (צילום: עודד קרני, לע"מ, חדשות)
כשראש המערכת מגדיר יעד - המערכת עובדת. אצל בנט זה עבד (ארכיון) | צילום: עודד קרני, לע"מ, חדשות

בימי נפתלי בנט כשר החינוך, ההצלחה במתמטיקה הייתה אדירה. "לתת חמש", קראו לתוכנית שעודדה תלמידים לעבור מ-4 ל-5 יחידות מתמטיקה, יחד עם מתן בונוסים באוניברסיטאות ובציונים. כשראש המערכת מגדיר שהמשימה היא להשתפר במתמטיקה, אז משתפרים במתמטיקה. אם ראש המערכת לא מגדיר במה צריך להשתפר, מה יש לעשות ומה תוכנית הדגל - אז אנשי המקצוע לא יודעים לאן הם הולכים.

כשמורידים את הרגל מהגז ולא מתמקדים במתמטיקה ובמדעים, אז מה חשבתם שיקרה? שיצא קולה?