כדאי שיהיה ברור: אין כרגע על הפרק - לאף אחד! - מתווה להסדרה, לא בעזה ולא בלבנון. טרם הגיע הזמן לזה: חיזבאללה כבר חולם על הפסקת אש, אבל רק אם ישראל תסכים לחזור לשבר הכלי, הידוע כהחלטת מועצת הביטחון 1701 ולא להחלטה הקודמת 1559, שהורתה על פירוקו מנשקו. חמאס חותר להיות פטרון נסתר-למחצה של "ממשל טכנוקרטי" בעזה, שלא ייגע במה שנותר מכוחו הצבאי ויאפשר להם להשתלב במנהיגות של אש"ף שתיתן לו מהלכים גם בגדה המערבית.
ויש עוד שני שחקנים חשובים באזור: איראן מתחבטת - ולא תיפול הכרעה מהירה וחד-משמעית - אם לנסות לשקם את שותפיה זבי-הדם, שאינם מסוגלים להתייצב על רגליהם, או שמא לנטוש צעד אחר צעד את הדוקטרינה שהותיר קאסם סולימאני ועיקרה השקעות עתק לאורך ארבעה עשורים בקשירת חבל תליה סביב ישראל. טהראן מוכרחה לבחון מחדש את דרכה, שהרי קולטי הברקים שבנתה התפרקו וחשפו אותה, כפי שלא פיללה, לעימות חזיתי על אדמתה-שלה עם ישראל (ועוד עם גב אמריקני). עד שלא תבחר איראן כיוון -ומחלוקת עזה נטושה שם- המפתח בידיה.
לעומת זאת, השחקן האחר, בשאר אסד, מפגין חרש חרש עוד ועוד סימנים, שבכוונתו לצמצם באופן ניכר - ולא לגמרי בינתיים - את בריתו עם איראן וחיזבאללה. מחמאס הנתק ממילא התרחש לפני יותר מעשר שנים. גם נסראללה בנאומיו האחרונים וגם ראשי המיליציות השיעיות בעיראק כבר נתנו לאסד הפומבי הכשר להשתמט מהדלקת חזית הגולן. נכון, שהאיראנים עם לוחמי חיזבאללה הצילו את משטרו מידי המורדים בסוריה, אך עכשיו אין הוא זקוק להם כבעבר וגם לפטרונו הרוסי נמאס לחלוק איתם רווחים, שניתן להפיק מסוריה. שינוי מובהק יותר בגישת אסד בהחלט אפשרי בעזרת מדינות המפרץ ובראשן איחוד האמירויות וכן טורקיה, שחותרת להתפייס עם אסד. עם כל איבתו לישראל, מעוניין ארדואן בבלימת ההשפעה האיראנית לא רק בסוריה אלא גם בעיראק, בלבנון ואצל הפלסטינים. בלי סוריה, איראן מנותקת מלבנון וחיזבאללה כלוא במובלעת.
שעל כן, הכרחי ללכת ברגע שתהיה מוכנות בצד השני לעסקת חטופים ומיד אחריה לחדש את הלחץ על חמאס - גם אם בצורת פשיטות נמרצות משטחנו - ואת המרדף אחרי יחיא סינוואר ועוד 3-2 מפקדים שטרם חוסלו. אסור להניח להם לשקם ולו מראית עין של ממשל. חאלד משעל ועמיתיו יישארו ברשימת המבוקשים לחיסול, גם אם לא ייצאו מקטאר.
ובצפון? עלינו להמשיך בכתישת מערכי הטילים והפיקוד, ובתוך כך להתחיל לטפל בתשתיות ובהכנת יישובי הגליל לקליטת העקורים. גם בלבנון ניתן יהיה להסתפק בכוחות צנועים יותר מאשר מופעלים עכשיו. במקביל, עלינו להודיע ליו"ר הפרלמנט נביה ברי, שאם יערב שוב את לוחמיו מיחידת "עבאס" בשיגורים - לא רק דמם, אלא גם דמו בראשו. מוטב לו לנצל את היחלשותו של חיזבאללה כרות-ההנהגה ולנצל את עורמתו על הלוח הפוליטי בלבנון כדי לדחוף לבחירת נשיא -מפקד הצבא גנרל ג'וזף עון הוא מועמד רצוי לארצות הברית וצרפת- לזכות בחבילת סיוע מפנקת ערבית-מערבית ולהביא קץ לשליטה שהייתה לחיזבאללה במדינה.
אגב, זה כבר קורה בנמל ביירות ובשדה התעופה הבין-לאומי, שנשמטים מידי חיזבאללה. זה כבר ניכר בכישלון החרוץ שלהם בטיפול ב-1.2 מיליון חסרי בית ובחוסר היכולת שלהם להציג הנהגה חדשה.
ככל שיפליא צה"ל להכות בשתי הגזרות, כך תתעצם הנכונות להשלים עם הסדרה שהולמת את צורכי ישראל. ייקל על אבו מאזן לסרב לנוסחאות ה"שותפות" שמגמגם חמאס, וייקל על ברי לשכנע את ידידיו בחיזבאללה שלהימור כושל יש מחיר.
הבה נמתין שקווי ההסדרות יצמחו מתוך השלבים האחרונים של המלחמה, במקום לשרטט מראש תוכניות שלא הגיעה שעתן.