כידוע, אני סבור שכדאי ליזמים להתאגד בארץ. גם במהלך קידום הרפורמה/המהפכה המשפטית טענתי שצריך להתאגד בארץ ובוודאי לא להוציא מפה כספים. כששופטת בדלאוור שבארצות הברית הפכה את החלטת דירקטוריון טסלה על תגמול אילון מאסק, טענתי ביתר-שאת לא להתאגד בדלאוור אלא בארץ. בעקבות ההכרזה בישראל על מס הרווחים הכלואים, אחד מעוקביי טען שאמירה זו לא התיישנה היטב.
ביליתי כמעט שבועיים בלימוד תקנות המס החדשות בנושא הרווחים הכלואים. דיברתי עם אנשי האוצר בעבר ובהווה, וגם עם יזמים. קראתי את דוח בנק ישראל על החוק. למי שלא עוקב, המס עורר לא מעט דאגות אצל יזמי הייטק.
אני רוצה לנסות לסכם את הממצאים (הקצת מורכבים) שלי:
- אנשי משרד אוצר לקחו את הנושא הזה ברצינות, כולל הסיכונים. למרות שלטובת התקציב זקוקים לכסף, והרווחים הכלואים הם כסף יחסית גדול וזמין, אנשי האוצר בדקו את הנושא מאלף כיוונים. הם באמת ובתמים מאמינים שזה הדבר הנכון לעשות. אני גם מבין את חששם שבעלי חברות ארנק פשוט מחכים לעוד מבצע של "הטבת דיבידנד" כדי למשוך את הכספים בשיעורי מס נמוכים. אבל כפי שתראו בהמשך, לדעתי, הם עשו פה בחירה לטובת מיליארדים כאן ועכשיו על חשבון צמיחה עתידית.
- עמדת בנק ישראל, אגף התקציבים ושר האוצר שחוק זה לא אמור להיות מוחל על חברות עתירות פעילות ריאלית כגון ענף התעשייה, גופים פיננסים, חברות הנהנות ממשטר המס של חוק עידוד השקעות הון (הכולל את ענף ההייטק הקריטי), וקבלני בניה. הם אפילו הורידו את הדרישה (שלדעתי גם ככה הייתה לא רלוונטית) למינימום 3 עובדים. הם מאוד לא רוצים שחברות ההייטק ייפגעו, כי זה אכן הקטר של המשק.
- לדעתי באוצר טועים בעיקר בפסיכולוגיה. הסרבול במסלולים והירידה לתזרים של יזמים הינו תקדים מאוד מסוכן. כשיזם מקים חברה, הוא צריך להחליט איפה להתאגד. זו החלטה של רגע ושקלול של תרחישים וסיכונים עתידיים לא ידועים. כיום, בעידן הדיגיטלי, קל להתאגד בכל מקום. כשאני שומע שהמדינה אולי תחייב אותי לחלק רווחים (גם אם זה רק שישה אחוזים) לאו דווקא כשמתאים לי לפי הביזנס, אלא רק בגלל שמסתיימת לה שנת מס בתאריך סתמי-שרירותי, ואני חושב על השקעות עתידיות מהרווחים של החברה שלי, זה מרתיע מלהקים חברה פה.
אנחנו עוסקים כאן גם בכלכלה התנהגותית וגם בתכנון השקעות, ולא רק בכמה זה שוויוני או סביר. עקרון בסיסי בבניית חוקי מס הוא שאתה לא רוצה לכתוב חוק שישנה ויעוות את ההתנהגות הריאלית של העסקים. חוקים כאלה יכולים בקלות להוביל לאפקטים לא רצויים מסדר שני שיהיה מאוד קשה אחר כך לתקן. - מדינת ישראל חייבת לשאוף להיות המקום הכי אטרקטיבי עלי אדמות להקים חברה. יש לנו לא מעט אתגרים, ולכן חובה למשוך לפה חברות שיתאגדו בישראל. חברות שמתאגדות פה מעסיקות יותר אנשים בארץ מחברות שמתאגדות בחו"ל. מס על עבודה (מס הכנסה) הוא החלק הארי של המס בישראל.
אז נכון שאם החברה מעסיקה עובדים היא תצא מהגזרה, אבל אף אחד לא יודע בעת הרישום מה ילד יום. ובכלל, כשמשנים את הכללים זה מעורר ספקות ביחס לאי-יציבותה של המערכת ולמי יודע איזה שינויים עתידיים יהיו. אז עדיף להתרחק. לכן, גם אם המהלך יניב היום כמה מיליארדים, בטווח הארוך ההפסד עלול להיות גדול הרבה יותר. - בכל הדוח של בנק ישראל, המילים צמיחה, מנועי צמיחה וצמיחת המשק לא מופיעות ולו פעם אחת. להזכירכם, נטלנו חובות בריבית גבוהה, מה שמצריך את הגדלת התל"ג כדי שיהיו פה יותר מיסים בעתיד. לכן, צמיחה חייבת להיות נוכחת בכל דיון על שינוי בשיטת המס. ושוב, שר האוצר ואנשי המקצוע במשרד בחרו בכסף עכשיו על פני צמיחה עתידית. ייתכן שאין להם ברירה, אבל זאת בחירה, והשאלה החשובה היא אם כימתו את הפגיעה העתידית בצמיחה, פגיעה שלעניות דעתי הם לא מבינים עד הסוף.
- יותר מזה, אני חושב שיש חוסר הבנה (וזה עלה בשיחותיי איתם) על מבנה החברות בעתיד הנראה לעין. החברות הולכות להתבסס על בינה מלאכותית והן יהיו חברות של אדם אחד המנהל צי של בוטים. אנחנו רוצים את החברות הללו בישראל, אבל הן לא ייכנסו לקטגוריות של חוק עידוד השקעות הון, או כאלה המעסיקות עובדים, למרות שהן יידרשו להון על מנת להשקיע בתשתיות דיגיטליות, או לשלם על שירותי ענן או כדי לשווק את שירותיהן. לדוגמה, פירמות של עורכי דין יהיו בן-אנוש בודד וכמה עובדים דיגיטליים. אנחנו צריכים לקדם את פני המגמה ולא להסתכל בפיגור על עיוותים שנוצרו בעשור האחרון. מה שהיה היה. בואו נסתכל על העתיד.
לצערי, רשות המיסים לא מספיק מבינה את האירוע, למרות רצונם הטוב והמאמצים שהם באמת עושים כדי לא לפגוע בהייטק (דעתי על החובבנות הממשלתית בנושא בינה מלאכותית ידועה). - בינתיים, היזמים שאני מדבר איתם שואלים: לפני שאתם יורדים לכיס שלנו, מה קיצצת מהממשלה? מאלה שלא משרתים? מהאיש השמן - השירות הציבורי? יש פה בעיה והממשלה מאבדת את האמון של המגזר הפרטי, היצרני. פחות מחמישים אחוזים מהישראלים משלמים מס הכנסה. כל השאר חיים על מדינת הרווחה. על מנת שהיחס לא יחמיר עוד יותר אנחנו חייבים להימנע מסרבול אנכרוניסטי שירחיק יזמים.
- מה כן? נדרש לחזור לראשית הצירים. יש לאתחל מחדש את תקציב המדינה. כשאני מסתכל על הנבחרת שטראמפ מינה, ההבנה הטכנולוגית של האנשים, ההבנה שאנחנו בתחרות עולמית, הבחינה מחדש של כל מוסכמות התקציב, אני מבין שיש צורך בשינוי דרמטי במבני הממשלה והשירות הציבורי בישראל. בארץ ממנים אנשים טובים, ולפעמים אפילו מאוד, ולפעמים גם נבחרים אנשים טובים, אבל לרוב הם חסרי ניסיון בשוק העסקי האמיתי. בארצות הברית התמנו למשימת ייעול הממשל ויווק רמאסוואמי ואילון מאסק, ולתפקידי מפתח כמו שר האוצר, יו"ר הביטוח הלאומי (Social Security) ועוד שלל תפקידים, מונו אנשי עסקים רציניים.
- בגלל שאנו נדרשים להשקיע הרבה יותר בביטחון, שר האוצר עשה צעד מבורך כשהקים את ועדת נגל לבחינת תקציב הביטחון. עכשיו חייבים לעשות אותו דבר לכל תקציב המדינה, ושום סעיף קיים איננו קדוש. נדרש גם אומץ לחשוב מחדש על כל מבנה המס במדינה, לתעדף את העם המשרת ולהפעיל גישה יצירתית שתמשוך לפה יזמים מכל העולם.
צריך תקציב שממוקד בצמיחת המשק כי יש לנו הרבה חוב והרבה ריבית להחזיר. אסור להסכים לקיצוץ רוחבי במקום עקירת שורש לכל מיני בזבוזים פוליטיים ואחרים. כל זה לפני שיורדים לכיסם של היזמים. חייבים תעוזה ואומץ לחזור לראשית הצירים, ולבנות מדינה שראויה ללוחמיה, משרתיה ואזרחיה הנפלאים.
>>> מייקל אייזנברג הוא איש עסקים, שותף־מנהל בקרן ההון-סיכון "אלף", משקיע הון-סיכון בתעשיית ההיי-טק הישראלית והאמריקנית