השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר פנה ליועצת המשפטית לממשלה בדרישה להעביר את החקירה המתנהלת נגד אנשי לשכתו בחשד להנפקת רישיונות ירי בניגוד לנהלים, לידי קצין משטרה בלתי תלוי. בפנייתו, טוען השר כי הדיח את הקצינה הממונה על החקירה ועל כן היותה אחראית על החקירה מעלה חשש כבד כי החקירה עלולה להיות מושפעת משיקולים זרים.
מדובר בתגובה מוזרה של השר לאור תגובתו מחודש יולי השנה, אז בירך על החקירה: "מברך את חוקרי יאח"ה בלהב 433 על מעצרם של מספר חשודים במתן רישיונות לנשק שלא כדין, באמצעות שוחד לאנשים שאינם זכאים על פי הקריטריונים. טוב שמתגלה שמדובר בחשד נגד פקיד זוטר מתוך 400 עובדי אגף כלי ירייה אשר לכאורה מעל בתפקידו, וזאת בניגוד לפרסומים הכוזבים שניסו לצייר כל מיני גורמים אינטרסנטים". מוזרה עוד יותר היא פנייתו של השר ליועצת המשפטית דווקא. מה ליועצת המשפטית לממשלה ולשיבוץ חוקרים למשימות חקירה? מה מונע מהשר לפנות למפכ"ל, שזה עתה קידם, ולדרוש במפגיע את החלפת חוקריו. פעולה שעשו כבר בכירים ממנו בעבר.
נראה שהפנייה ליועצת המשפטית לממשלה מסבה לשר נזק היקפי משלושה טעמים מרכזיים. הראשון, החקירה אינה עוסקת בשר אלא עוסקת בהתנהלות עובדי האגף לכלי ירייה והפרת הנהלים, לכאורה, שהתנהלה בו. צווחותיו של בן גביר עשויות ללמד את רשויות החקירה על קיומו של כובע ספוג בחומר דליק שעלול לבעור על ראשו של גנב מיניסטריאלי כלשהו. השני, שעל פי ההיגיון הצווחני הזה ניגוד העניינים לקצינים מודחים זהה גם במקרה של קצינים מקודמים, ומכאן שגם אלו אינם יכולים לעסוק בעניינים הקשורים לשר. בתור מי שהפך את הליך המינויים במשטרת ישראל לקרדום לחפור בו, מדובר בניסור לא רצוי של הענף התומך את מדיניות השר. השלישי, שהקצינה נשוא פנייתו של השר אומנם לא קודמה, אך גם לא הודחה. ומכאן שלשיטתו של השר כל קצין שהתמודד על תפקיד במשטרת ישראל מנוע מלעסוק בעניינים שלשר נגיעה בהם. אולי באמת לאור העתירה בעניין כשירותו והתאמתו של השר לשמש כשר לביטחון לאומי, כדאי לאמץ את הטיעון של השר ולמנוע מקציני משטרת ישראל מלקיים עימו קשר מקצועי כלשהו. בחינה ראשונית של הפנייה מלמדת, אם כן, על כשלים רבים בהיגיונה הפנימי.
אלא שפנייתו של השר ליועצת לא נועדה להביא להחלפת חוקריו, היא נועדה לייצר מלחמה תקשורתית נוספת, להוסיף ולהבאיש את ריחה של היועצת המשפטית לממשלה בקרב קהל בוחריו של השר. לבן גביר אין קהל ויכולת מספקים לנאום ערוך ומתוזמן של תשע וחצי דקות נגד הצבא והשב"כ בפריים טיים הטלוויזיוני. לרשותו רק נייר מכתבים ופרופיל ברשתות לטובת ציוצים. אבל גם הוא, כמו הנאשם נתניהו, עסוק בלסמן אויבים מבית ולהלין נגד מוסדות המדינה. הסיבות אף ידועות ומשותפות לשניים; זה מסיט את הדיון מהעיקר, זה מחזק את הבייס וזה עלול להרתיע עובדי מדינה ישרי דרך מלבצע את תפקידם ולמלא את שליחותם.
הטכניקה הפופולרית של האשמת החוקרים אינה חדשה במרחבי ההגנה המשפטית על נאשמים וחשודים בעבירות שונות. החידוש שהביא עימו הנאשם נתניהו מאז החלו החקירות נגדו, הוא השימוש התכוף בבמות ציבוריות ובסמלי שלטון בכדי להדהד את הנרטיב העברייני הזה. בן גביר קורא היטב את המפה ונראה כי הוא אינו שבע רצון מהתקדמותה של החקירה באגף כלי הירייה, ועל כן הוא בוחר לפסוע באותם תלמים חרושים, ולהשמיע, כמו פטרונו הפוליטי הנאשם בפלילים, את הקריאה האהובה על המעריצים הנאמנים - "לחקור את החוקרים".
>> עו"ד ערן קמין הוא תנ"צ בדימוס, ראש חטיבת החקירות לשעבר, מומחה למשפט פלילי ולחקירות