מדינת ישראל, עם מערך ההגנה האווירית שלה, התמודדו אמש (שלישי) עם אחד התרחישים המורכבים והמאתגרים שידענו מעולם. לפי התוצאה הסופית, נראה שיכלנו לו תודות להיערכות ומוכנות, מערכות מתקדמות, טכנולוגיה חדשנית ומעל הכול - אנשים: מפקדים, לוחמים וטכנאים יחד עם תעשייה ביטחונית כחול-לבן מוצלחת.
לאחר ש"המחסום הראשון" נפרץ בלילה 14 באפריל שנה זו, היה ברור שההחלטה בפעם השנייה תהיה לאיראן קלה יותר, מהירה יותר ועוצמתית יותר. טבעם של סכסוכים והסלמות באזורנו שתמיד הם מתחילים במקום שבו הסתיים הסבב הקודם. כך היה גם אתמול בערב.
כבר למדנו שההגנה איננה הרמטית, וזה לא תלוי כמה מערכות נשק, שכבות הגנה או מיירטים יהיו ברשותנו. תמיד יהיה את האחוז הבודד של השיגורים שיחדרו את חומת ההגנה ויפגעו בשטח מדינת ישראל. השאיפה היא למזער את אותן פגיעות בנפש וברכוש עד כמה שניתן, כפי שראינו אתמול בלילה. מערכות הגנה אווירית המפעילות את הטכנולוגיה המתקדמת בעולם אינן יכולות להגיע לאותם הישגים, אלמלא האנשים שמפעילים אותן - הון אנושי מיומן, מאומן וחדור מטרה של הגנת המדינה ותושביה.
הפרדוקס הוא שככל שאיראן תיתקל בחומת הגנה כמו מערך ההגנה האווירית של ישראל, כך ניסיונותיה בהמשך הדרך יהיו עצימים יותר, מורכבים יותר ומאתגרים יותר.
דווקא כיום, לאחר ההצלחה, ראוי שנשאל ונכין עצמנו לתרחיש דומה בעתיד, כשלאיראן (אם ישראל ומדינות ערב לא יעצרו בעדה) תהיה יכולת גרעינית.
תגובתה של ישראל איננה שאלה של "אם", אלא מתי, היכן ובאיזו מידת עצימות. לתגובה זו פוטנציאל להמשיך את סבב המהלומות ההדדי. זו עובדה שמחייבת אותנו להמשיך ולהיות דרוכים ומוכנים, כי בכל תרחיש יידרש מערך ההגנה האווירית לפעול כאילו הייתה זו הפעם הראשונה. האתגר יהיה גם לנסות לשמר את אחוזי ההצלחה, כמו שראינו בלילה האחרון.
>>> תא"ל במיל' צביקה חיימוביץ, לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית