ירון שניידר
שלטון משפחת אסד, ועוד קודם לכן משטר מפלגת הבעת', שהגיע אל קיצו הבוקר (ראשון) היה מהאכזריים ביותר שידע המזרח התיכון, והמשענת העיקרית של איראן וארגוני הטרור שהיא מפעילה נגד ישראל במשך עשרות שנים. אחרי לכתו, האויב הגדול ביותר של הסורים ושל מי שינסו להוביל אותם מעתה הוא האנרכיה. המדינה עשויה להידרדר במהירות לריב פנימי ואף ללחימה בין כוחות שמתמודדים ביניהם על השליטה, כפי שקרה בלוב אחרי הדחתו של קדאפי. את זה מנסה למנוע מנהיג הארגון שאחראי למתקפה שהפילה את בשאר אל-אסד, אחמד א-שרע המכונה אבו מוחמד אל-ג'ולאני, במסרים המפויסים שהוא משדר בימים האחרונים, ובקריאתו הבוקר למורדים בדמשק להימנע מכניסה למוסדות הרשמיים ומירי באוויר.
ערד ניר
נשיא טורקיה ארדואן שחרר את המעצורים שהציב לכוחות המתנגדים לאסד משום שזעם על בשאר, שסירב להיפגש איתו כדי לסכם על חזרתם של מיליוני פליטים סורים שקלטה טורקיה מאז פרוץ מלחמת האזרחים. כארבעה מיליון סורים חיים בטורקיה. הם מטילים עול על הכלכלה והחברה ומאיימים על עתידו הפוליטי של ארדואן. שני הנשיאים לא העריכו נכונה את השפעות הצעדים שנקטו. משטר אסד נפל. ארדואן ייאלץ להתמודד עם סוריה מפוררת שיוצרת הזדמנות היסטורית ללאומיות הכורדית, שממנה הוא חושש ביותר.
דפנה ליאל
מה המשמעות של האירועים בסוריה מבחינת ישראל? נפילת אסד מכניסה את האזור לחוסר ודאות ומייצרת עבור ישראל הזדמנויות וסיכונים.
ההזדמנות הגדולה ביותר היא היחלשות הציר האיראני באזור, שסוריה הייתה הבסיס שלו בעיקר להברחות נשק. במובן הזה נפילתו של אסד עשויה לשפר את מצבה של ישראל ולהגדיל את הסיכוי שההסכם בלבנון יחזיק לאורך זמן. לחיזבאללה ייקח הרבה יותר זמן להצטייד מחדש.
הזדמנות נוספת היא ישירות מול איראן - ישראל חששה לפעול ישירות מול איראן לאורך השנים בשל "טבעת האש" שהקימה סביב ישראל. ככל שהטבעת הזו נחלשת, כך יגבר הביטחון של ישראל לפעול מול איראן כולל בסוגיית הגרעין.
עם זאת, גם הסיכונים קיימים - עדיין לא ברור כיצד יעבור השלטון. מדינות חלשות ששורר בהן כאוס הן כר פורה לג'יהאדיסטים שעלולים לאיים על ישראל ממש מהגבול. קבוצות המורדים אינן הומוגניות ויש להמתין לראות מה כוונותיהן ומי יתן שם את הטון.
ישראל זיו
סילוק משטר אסד הביא לסיום 57 שנים של משטר הבעת', שבו דיכא מיעוט עלווי את הרוב הסוני והמיעוטים האחרים במדינה, הנמצאת מ-2011 במלחמת אזרחים שבה נהרגו מעל חצי מיליון איש, שמונה מיליון עקורים וכארבעה מיליון פליטים שנמלטו לארצות השכנות ואירופה.
נפילת המשטר מהווה את ערעור הסדר האזורי ופותחת מאזן כוחות חדש. טורקיה ואל-קאעידה הופכים לתחליף החדש של השליטה בסוריה במקום הציר השיעי-איראני וחיזבאללה. ישראל עשויה לגלות כי יש לה כעת גבול משותף עם טורקיה.
הקמת ציר סוני-קיצוני על גבול ישראל מזמנת סיכונים חדשים ולא בהכרח פחותים. ישראל צריכה לאמץ במהירות אסטרטגיה ליצירת "מעטפת" סביב סוריה, לתמוך באופן משמעותי בעצמאות הכורדים ממזרח, בשליטה דרוזית בכל מערב סוריה ובגבול עם ישראל, ולתפוס בעוצמה מיד את רכס החרמון הסורי לפני שייתפס על ידי אל-קאעידה.
ישראל נתפסת עוד פעם לא מוכנה, תקועה בביצה של עזה, עם ראש ממשלה שעסוק במשפט וללא שר ביטחון שיש לו את כלים להתמודד עם המצב החדש.
עמוס ידלין
זו מכה קשה נוספת לאיראן ולציר הרשע, שלאחר שהוכה בלבנון מאבד את סוריה, שהייתה העורף הלוגיסטי של חיזבאללה והגישה של איראן לים התיכון. המורדים, שקורעים פוסטרים של קאסם סולימאני וחסן נסראללה בשגרירות איראן בדמשק, ממחישים את עוצמת הפגיעה בציר. שיקום חיזבאללה נראה קשה עוד יותר עם אובדן סוריה, שהייתה עורף לוגיסטי לנשק מאסד, מאיראן ומרוסיה.
עם זאת, איראן כמדינה, המיליציות השיעיות בעיראק והחות'ים בתימן הם עדיין איום משמעותי על ישראל. ישראל וארצות הברית חייבות להתמקד בזיהוי כל ניסיון איראני לפרוץ לנשק גרעיני ולהכין תוכנית לסיכולו.
המורדים, בטווח קצר, אינם איום על ישראל. אבו מוחמד אל-ג'ולאני הוכיח תחכום פוליטי רב וכבש את סוריה כמעט ללא קרב. לכן, כאשר הוא נדרש לבסס את שלטונו בסוריה הוא לא יסתבך עם הגורם הצבאי החזק ביותר באזור. ישראל נדרשת לעצב את כללי המשחק מול סוריה באופן התקיף שבו היא עושה זאת בלבנון.
אין נשק "שובר שוויון" בסוריה, אך יש להקפיד ולהמשיך לפגוע בשרידי הנשק האסטרטגי שהיה בידי משטר אסד. בטווח הבינוני והרחוק ישראל נדרשת לגדר סיכונים: למנוע התפשטות האיסלאמיסטים לירדן, לשמור על חופש הטיסה בסוריה ולבנות קשרים וגשרים עם העדות הדרוזיות והכורדיות בסוריה.
אלמוג בוקר
זהו בוקר היסטורי שמלמד יותר מכל על העוצמה הישראלית. בתוך פחות משלושה חודשים, בסדרת תקיפות שהגיעה עד לחיסולו של נסראללה ומחליפיו, ישראל פירקה את מרכז הכובד של הציר השיעי. זה שימש סוג של קריאת השכמה למורדים בסוריה לזהות את המגמה, לנצל הזדמנות ולצאת דווקא עכשיו לשחרר את סוריה מהעריצות העלווית.
בלי חיזבאללה, בלי איראן שנחלשה דרמטית בעקבות התקיפות הישראליות בלבנון, בסוריה ובאיראן - לאסד לא היה עוד על מי להישען, כל מי שהחזיק אותו בשלטון נעלם.
ימים יגידו אם יקום כאן מזרח תיכון אחר, אבל במובן מסוים אפשר בהחלט לומר שב-7 באוקטובר יחיא סינוואר מוטט את הציר השיעי.