פיטוריו של שר הביטחון הערב (שלישי) היו הדגמה מופתית להבדל בין הפתעה מצבית והפתעה בסיסית. זו הייתה הפתעה מהסוג הראשון: כזו שבה אתה יודע מה עומד לקרות, רק לא יודע מתי ואיך.
אז כן, הציפייה הייתה שזה יקרה בשבוע הבא, אם טראמפ ייבחר ויקל על נתניהו לפעול בחופשיות. אבל זו טקטיקה. מכתב שנכתב כבר לפני כמעט שנתיים נחתם ונשלח הערב. נתניהו התלבט מרה על מינוי גלנט לאורך כל חודשי המו"מ הקואליציוני. להתחרט לקח לו פחות זמן.
גלנט לא היה מעולם צייתן וכנוע. העימותים נערמו: הרפורמה המשפטית הייתה עילת הפיטורים הראשונה, חילוקי הדעות הפומביים על המלחמה - השנייה, חוק הגיוס - השלישית.
אלמלא חשד פעיל חיזבאללה בתחילת ספטמבר שהביפר שלו ממולכד, סער כבר היה שר הביטחון. ההסלמה שהחלה אז שככה מעט (הכל יחסי). כעת חל שינוי קל: ישראל כ"ץ יהיה שר הביטחון שיצטרך להתמודד עם פרשת הגיוס, סער ישמח "להסתפק" בתיק החוץ - בדרך חזרה לליכוד.
לא חסרו סיבות לפרידה הזו. ישראל מעולם לא ידעה יחסים כה גרועים, כה חומציים, בין ראש ממשלה לשר ביטחון - ועוד בזמן מלחמה. משענתו של גלנט הייתה אשתקד האופוזיציה. זה לא מצב טבעי. בחודשים האחרונים היו אלה ההצלחות הכבירות בצפון.
אבל הסיבה הנוספת, הגרוש ללירה, היא חוק הגיוס. הודעת גלנט על הוצאת 7,000 צווים נוספים לחרדים הייתה האירוע המסיים. אין ספק שגלנט ידע שפיטוריו מתבשלים כשאמר זאת, אין ספק שההודעה סייעה להקדמת הפיטורים. שר הביטחון כ"ץ יידרש לשלם לחרדים במזומן, בחוק נוח. לא יהיה לו קל במיוחד.
פיטורי גלנט מסמנים גם חילופים בצמרת הצבא. ספק אם הרמטכ"ל הלוי יישאר עוד זמן רב בתפקידו. דווקא אחרי הכישלון הנורא של שבעה באוקטובר, ועם שר ביטחון נוח, נתניהו מקבל - לראשונה מאז 1996 - הזדמנות למנות רמטכ"ל שהוא באמת חפץ ביקרו.