התנהלותו של איתמר בן גביר היא סכנה ממשית לקיומה של מדינת ישראל. לא מדובר באירוע חולף, זה כאן להישאר ולהרוס אותנו מבפנים. מאחוריו עומדת חבורה רעילה, המחזיקה באידיאולוגיה קיצונית ומשיחית, המבקשת להביא למלחמת כל בכל, מתוך אמונה, שזה מה שהאלוהים שלהם רוצה. לצערו אולי של מי שהכניס אותו לממשלה, הוא בלתי ניתן לאילוף, אין לו ולחבורתו כוונה להסתפק בשאריות מארוחות השחיתות. הם רוצים לשבת אל השולחן ובזמן המתאים לעבור לשבת בראשו. מטרת העל לכניסתו של בן גביר אל ממשלת ישראל היא מלחמת כל בכל, שהוא קרוב יותר מאי פעם להביאה. עיקרי משנתו של בן גביר גלויים לעין, ניכרים במעשיו ובדבריו, אלו אנחנו, שמתקשים לראות ולהבין. אולי זאת הפלנלית על העיניים.
הפשיעה הגואה ותחושת הביטחון האישי הירודה היו מנועי הצמיחה העיקריים מאחורי ההצבעה והבחירה בבן גביר ובמפלגת עוצמה יהודית. נישא על גלי ההבטחה למשילות ולהורדת הפשיעה, הפציע בן גביר בכל זירת רצח ופיגוע, מתריס, צועק, משלהב ומלא בהבטחות כרימון בשל, המאיים להתפקע. עם הגיעו לכס המיניסטר, התפוגגו להם מרבית הבטחותיו. הפשיעה עלתה, המשילות פחתה, הטרור מכה ללא רחם, אבל לשר אין שום תוכנית להורדת הפשיעה ולהגברת הביטחון האישי, משום שירידה בפשיעה, באופן פרדוקסאלי, מנוגדת לתכלית היותו, מנוגדת להווייתו כסוכן כאוס, להיותו מחוללה של מלחמת הכול בכל. פשיעה משתוללת ולא מבוקרת היא כר פורה עבורו, דשן משובח להגברת הפחד והאימה, דרך בטוחה לפרוליפרציה של נשקים, לסמכויות ייחודיות נגד מתנגדים, להקמת מנגנוני אכיפה לא נחוצים, לשיח גזעני מבטל נגד שמאלנים וערבים, להעמקת השסע בין ישראל ליהודה.
מלחמת כל בכל דורשת חיילים כנועים, משום שאלו בתורם ימנו חדלי אישים וחנפנים כמותם. במועד שייבחר, הם ופקודיהם בכיתות הכוננות, במשמר הלאומי, במשטרה ובשירות בתי הסוהר, יסורו למרותו ויפעלו בהתאם לפקודתו. חדלי אישים אינם יכולים להוביל תוכנית להורדת הפשיעה, הם מגיעים בשני מצבי פעולה בלבד: מצב "מרצה" ומצב "נעלב". אין מצבי ביניים, אין מורכבות, אין הרהורי כפירה, אין שאלות. חדלי אישים אינם מגיעים עם יכולת מורכבות, אין להם יכולת לגבש אסטרטגיית פעולה, יעדים, מדדים, אבני דרך, תוכניות תקיפה, נקודות חמות ופוליגון פשיעה. כדי להסוות ולטשטש את אסופת מחדליו ומינויו, מפזר השר מסך עשן סמיך של נשקים ורישיונות, להרחיק מעליו את העיסוק בנתוני הפשיעה. אצל בן גביר נשקים כמו ילדים - הם שמחה, תביאו עשרה, תביאו תריסר. למה, כמה, לפי אילו קריטריונים וכיצד נמנע זליגה שלהם למחוזות הפשע והאלימות? זה כבר לחלשים ולשמאלנים.
העת למלחמה טרם בשלה, אבל המיקום ידוע, מלחמת הכול בכל תוצת בהר הבית. זאת יכולה להיות הנחת אבן הפינה לישיבה על שם ברוך גולדשטיין, ראש חזיר שיעלה להר בתרמילו של ראש מטה השר, זבח טרי של גדי בכור מהתנחלות צעירה על כיפת הסלע. האפשרויות רבות, הרשות נתונה. בתדירות הולכת וגוברת עולים יותר ויותר יהודים להר הבית, מפרים את כללי התפילה במקום, בעוד המשטרה הולכת ומצמצמת את מעורבותה בנעשה, משל היה מדובר במופע של להקת ילדות בפארק הירקון.
למרות המצב הביטחוני הרעוע, היעדרה של המשילות המובטחת והעלייה בכמות הנרצחים, ניידות משטרה המעטות, מאוישות על ידי שוטרים בודדים, אין תוכנית כוללת להורדת הפשיעה ולמאבק בטרור, אף מפקד תחנה או מחוז אינו נדרש להציג היערכות כוללת, אין מענה לתחנות המתרוקנות, ליחידות המתפוררות, לנטישה ההמונית, להיעדר כלים טכנולוגיים ואחרים למלחמה בפשיעה. יש רק פטפטת מביכה על נשק מציל חיים, חיבוקים וגיבויים מלוא הטנא, בעיקר לשוטרים "נכונים" ואפס בביצועים.
>>> עו"ד ערן קמין הוא תת ניצב בדימוס, שימש כראש חטיבת החקירות במשטרת ישראל, מומחה לחקירות צווארון לבן