יאיר לפיד עלה לנאום בגרון ניחר את נאום "אנחנו הרוב" ועבר לשגרת יומו. בני גנץ התפרץ בזעם שתורגל היטב לפני שהגיע לאולפנה של יונית לוי, ומיד התנצל ויצא לחשבון נפש. אביגדור ליברמן בשגרת ציוצים דרמטיים צייץ הפעם על מכה לאיראן ותימן והלך לשחק טניס. האופוזיציה, שקיבלה את ראשה של הממשלה על מגש אחרי המחדל והאסון התנ"כי שפקד את המדינה, החזירה את המגש לשולח. היא לא באמת רוצה או מסוגלת לנצח.
קבוצה קטנה מאוד של חברי כנסת מהאופוזיציה יורקת דם כדי לעמוד באומץ מול מכונת השנאה וההסתה. לעיתים מכמיר לב לראות את ולדימיר בליאק, מירב כהן, מירב בן ארי, נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן עומדים לבדם מול עדר מוסת, מקציף, ברוטאלי ואלים. הם נמצאים בהפגנות, במחאות, בכנסת, בבתי המשפט, ברשתות החברתיות ומלמדים שיעור בשליחות ציבורית את מנהיגיהם.
דמיינו לרגע את אסון אוקטובר מתרחש בממשלת בנט-לפיד-גנץ, את הפגנות ההמונים מול ביתם, את המילואימניקים אשר ידרשו מהם להניח את המפתחות, את המשפחות השכולות שיספרו את ההרוגים היומיים מול ביתם, את שלטי "הרוצח" עם תמונתם, את כרזות ראשיהם עם כאפיות מוכתמות בדם, את בתי הקברות שייקראו על שמם כסמל לאסון הנורא, הכבד והבלתי נתפס, ואת נתניהו מנצח על תזמורת ההסתה בדרישה שאלו יפנו את מקומם עוד לפני ועדת חקירה ממלכתית.
דמיינו את אמסלם על הדוכן ממליץ להם להיזהר על חייהם מזעם ההמון, את בן גביר דורש מחבריו לחסום את רכביהם ואולי גם להגיע לסמל, את גוטליב משווה אותם לצוררי העם היהודי ואת הרבנים שיצולמו בשידור חי לערוץ 14 מבצעים טקס פולסא דנורא. האבטחה תתוגבר, ההתשה הנפשית תערער את רוחם והמצפון יכה בהם ללא רחם כשזעקות התצפיתניות הנשחטות בדם קר יושמעו ברמקולים מחרישי אוזניים לילה לילה מול ביתם עד שיישברו וירימו ידיים, ייכנעו.
כעת למציאות. לפיד הקדיש את זמנו בחודשי המלחמה לכתיבת הספר החולמני: מלחמה וחלום, בני גנץ נכנס לממשלה ונעלם במנהרות הקבינט, וליברמן צירף למחאה חברים דמיוניים מהקואליציה עד שהתברר שבזמן שהוא וחבריו עסקו בחלומות, סער ואלקין ערקו דווקא מהאופוזיציה לחיקו החמים של נתניהו. 25 שנים מכהן ליברמן בכנסת והגיעה העת לבדוק איזו הצעת חוק, מאבק לאומי או יוזמה ציבורית הביא לחיינו חוץ מסלוגנים נחרצים בטון סמכותי וריקני.
היחיד שמציל כעת את כבודה של האופוזיציה הוא יאיר גולן, המנהיג הטרי יחסית של הדמוקרטים, שגם נבחר באופן דמוקרטי, גם נוכח בפעילות השטח של המחאה ומגלה חריצות ואומץ לב בעמידה נחושה מול הקמפיין השטני של מפעל הציאניד. בהדרגה עולה גולן במספרי המנדטים ובחלק מהסקרים כבר נמצא במרחק נגיעה מיאיר לפיד ויש עתיד.
שום דבר חדש לא יכול לצמוח
האופוזיציה הממשלתית בהובלת שלישיית "מה קשור לאופוזיציה" איבדה את האמון להיות זו המציעה אלטרנטיבה לשלטון.
חמור מכך, התבצרותה על גשר הפיקוד של האופוזיציה הופכת לחסם עבור שורת אישים וארגונים שיש להם את היכולת, הרצון, האנרגיה והתחכום לבנות את מפלגת השלטון שתעמוד מול נתניהו, מול ערוץ 14, מול משטרת ישראל ההופכת בהדרגה לזרוע מפלגתית, מול האלימות השלטונית המחרידה, ומול שוד המיסים הפראי של קאסטת מקורבים, פריווילגים מושחתים שאינם משרתים, אינם עובדים ומקבלים מימון שוטף מכספי המיסים של קבוצה הולכת וקטנה של ישראלים שעובדים קשה, קשה מאוד.
אותה קבוצה משלמת סכומי עתק בקניות, עומדת שעות בפקקים, מתקשה לקבל תור רופא, מחכה שבע שעות לבדיקת דם בחדר מיון, וילדיה מקבלים מורים נטולי הכשרה למערכת חינוך שקרסה בגלל אדישות וחוסר עניין ממשלתי, ואין איש באופוזיציה המנסה לגייס אותה לצידו.
סקרי דעת הקהל מוכיחים שספרו של לפיד לא שיכנע את הציבור שהוא האדם המתאים לעת הזו, גם לא הממלכתיות הרומנטית של גנץ, ואפילו לא ההומור הבנאלי של ליברמן שאינם מסוגלים להתחרות כעת באנרגיה של מתנדבי אחים לנשק, בתחכום של מטה ההייטק, במוטיבציה של אלפי המתנדבים למען החטופים שנואשו משלישיית "מה קשור לאופוזיציה" עד שנטשו אפילו את הכיכרות והכבישים.
נתניהו יוביל את ישראל לבחירות בחודש מאי או בחודש ספטמבר הקרובים, כשהוא מקווה להיות אחרי חיסול האיום האיראני ואחרי פסגה היסטורית עם יורש העצר הסעודי על מדשאת הבית הלבן. הוא ייזום בחירות בזק, יתנצל על "התקלה" שקרתה לו ב-7 באוקטובר כשסמך על הצבא שיעיר אותו בלילה, כאילו לא עצם עיניים 14 שנים מול סינוואר ונסראללה, ידבר על הניצחון המוחלט, יתחייב להקים ממשלת אחדות, יבקש סליחה מהחטופים שנרצחו תחת אדישותו, ויבקש בעיניים מצועפות את אמון הציבור כשהוא מתחייב שזו הפעם האחרונה שהוא מתמודד.
כדי למנוע ממנו לנצח, האופוזיציה הממשלתית הנוכחית חייבת לפנות את מקומה מיד לכוחות חדשים, למנהיגים חדשים, לאנרגיה חדשה, לתקווה חדשה שתשטוף את הארץ, ולברית בין הציונות החילונית לציונות הדתית בראשות איזנקוט, בנט, גולן או כל אחד אחר שייבחר ויוביל את המדינה למקום שפוי ואחראי שבו כולם משרתים, כולם משלמים מיסים ומי שלא חולק בנטל, לא מקבל שקל.
זהו זמנה של מנהיגות חדשה שיודעת לנצח, שרוצה לנצח ושלא מפחדת לנצח.