שנה לפריצת המלחמה האזורית נגד ישראל, הלחימה בכל הגזרות והחזיתות עדיין בעיצומה. כוחות צה"ל פועלים באופן עצים בדרום לבנון, בניסיון לסכל את יכולות כוח רדואן ולהבטיח מציאות אחרת שתאפשר לתושבי הצפון לחזור לביתם. ברצועת עזה, גם לאחר חודשים של לחימה, המצב הסטטי נמשך - וביממה האחרונה נכנסו כוחות צה"ל שוב לג'באליה כדי למנוע את התעצמות חמאס ושיקום יכולותיו השלטוניות.
N12, בשיתוף עם מומחי המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), בדקו מה מצבה של ישראל, שנה לאירועי 7 באוקטובר, ביחס למטרות המלחמה הרשמיות אותן הציבה בעצמה: מיטוט שלטון חמאס והשמדת יכולותיו הצבאיות והשלטוניות, מאמץ מרבי לפתרון סוגיית החטופים, שינוי המציאות הביטחונית ברצועת עזה והסרת איום הטרור מרצועת עזה, וכן הגנה על גבולות המדינה ואזרחיה. לאחרונה הוסיפו בקבינט מטרה נוספת למלחמה, והיא השבת תושבי הצפון לביתם בביטחון ובתחושת ביטחון תוך הימנעות מהידרדרות למלחמה אזורית כוללת.
שנה של מלחמה הוכיחה: לישראל יש אסטרטגיה
את המלחמה ברצועת עזה לא נכון יהיה לנתח ולהבין כאירוע העומד בפני עצמו, וכך נכון לנהוג בנוגע למטרות המלחמה. את ההקשר האזורי, עם נגיעות והשפעות על המערכת הבין-לאומית, יצרה חמאס בהחלטתה לצאת ב-7 באוקטובר 2023 למתקפה רצחנית, שתכליתה העיקרית היא הנעה של חזיתות רבות נוספות להצטרפות למלחמת התשה קשה ומתמשכת, שתחליש את ישראל ותכשיר את התנאים להקרסתה. במובן זה, ההיגיון המארגן של חמאס, היגיון ריבוי החזיתות, אותן טיפחה ובנתה כמעוזי טרור במהלך שנים, מתחבר להיגיון "טבעת האש" האיראני. איראן, שזיהתה את הזירה הפלסטינית כרכיב חשוב ב"טבעת האש", תמכה וטיפחה את חמאס ואת הג'יהאד האיסלאמי, וסייעה לבניית היכולות הצבאיות באספקת אמל"ח, ידע צבאי ובתמיכה כספית.
חיזבאללה, חוד החנית במחנה השלוחים האיראני, פרויקט דורי רב-שנים שבו השקיעה איראן מאמץ ומשאבים עצומים, הצטרפה ב-8 באוקטובר למלחמה כשפתחה את החזית הצפונית נגד ישראל במטרה לגרוע מיכולותיה הצבאיות והמשאביות, ובכללן קשב אסטרטגי במלחמתה נגד חמאס. המהלך שהובילה חמאס והצטרפות חיזבאללה אליו הביאו לידי ביטוי את עוצמת הציר שמובילה איראן. ישראל מצאה עצמה מושפלת ומדממת, כשתחושת הביטחון העצמי של הציר האיראני על רכיביו אך גואה.
ממשלת ישראל הגדירה בשלב הראשון של המלחמה ארבע מטרות מלחמה עיקריות:
- מאמץ מרבי לפתרון סוגיית החטופים.
- מיטוט שלטון חמאס והשמדת יכולותיו הצבאיות והשלטוניות.
- שינוי המציאות הביטחונית ברצועת עזה והסרת איום הטרור מרצועת עזה.
- הגנה על גבולות המדינה ואזרחיה.
בשלב זה של המלחמה לא הוגדרו מטרות מלחמה מפורשות בנוגע לזירה הצפונית ולא בהתייחס להחזרת התושבים שפונו מביתם. מטרה זו הוגדרה והוספה באופן רשמי למטרות המלחמה רק בחודש ספטמבר 2024.
בעוד צה"ל פועל לפירוק היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס ברצועת עזה במתקפות אוויריות ובתמרון קרקעי עמוק ונרחב, תוך השתלטות (מאוחרת) על ציר פילדלפי, הסתפקה ישראל בתגובות לתוקפנות חיזבאללה, כשהיא מכפיפה עצמה ל"משוואות" שניסח נסראללה, גם אם מעת לעת הגיבה לתוקפנות חיזבאללה באופן נמרץ יותר, מה שגרר את הגבהת הרף העליון של המשוואה מצד חיזבאללה.
ברטרוספקטיבה ובהתייחס גם למושג "הניצחון המוחלט" שטבע ראש הממשלה נתניהו, מושג שהוגחך על ידי רבים ונתפס כאמירה ריקה מתוכן, ניתן להצביע על ההיגיון המארגן של אסטרטגיה ישראלית, שתכליתה היא החלשה ניכרת של הציר האיראני כולו, בדגש לגבי איראן עצמה, כתשתית לעיצוב ארכיטקטורה אזורית חדשה, שתסיר, או לכל הפחות תחליש, בצורה ניכרת את האיום האיראני ואת יכולתה לפגוע בישראל ולערער את הביטחון האזורי. להבדיל מתפיסת הסבבים וההתמכרות ל"קניית שקט" או להיגיון של "שקט ייענה בשקט", החליטה ישראל לשנות את כללי המשחק מן היסוד ולעבור מתודעה להכרעה. במובן זה, "הניצחון המוחלט" הוא באימוץ גישה התקפית ונחושה, שתכליתה פירוק המערכת הקיימת, או בשפה האסטרטגית – שינוי מן המעלה השנייה, שמהותו היא שינוי של המערכת הקיימת, להבדיל משינוי מן המעלה הראשונה, שמהותו היא שינוי בתוך המערכת הקיימת. את הניצחון המוחלט נכון להבין במובן זה. הצלחתה של ישראל לחולל שינוי מן המעלה השנייה הוא לא פחות מניצחון מוחלט, שובר שוויון ו-GAME CHANGER, הפותח בפני ישראל והמרחב, כמו גם בפני ארצות הברית כמעצמה עולמית מובילה ובני בריתה בעולם החופשי, את האפשרות לעיצובה של ארכיטקטורה אזורית חדשה, מקדמת יציבות, ביטחון ושגשוג, תוך החלשה של איראן ושלוחיה כגורמים מערערי ביטחון ויציבות ומובילי טרור איסלאמי רדיקלי, שחלחל גם לרחובות העולם החופשי.
בפרק זמן של פחות משנה הצליחה ישראל למוטט את חמאס ולהותירו עם יכולות שיוריות בלבד, שתתפוגגנה ברובן עם השלמת המהלך הצבאי ברצועת עזה ופירוק מרכז הכובד האחרון והמרכזי של חמאס בצפון הרצועה, באמצעות השתלטות על אספקת הסיוע ההומניטרי לאוכלוסייה וכינון ממשל צבאי זמני בצפון הרצועה כתשתית הכרחית נדרשת להשמדת שאריות חמאס במרחב. בפרק הזמן הזה ובדגש לגבי השבועות שמאז מחצית ספטמבר 2024, הצליחה ישראל גם לפגוע קשות בחיזבאללה: לערוף את כל הנהגת הארגון, לפגוע קשות ביכולות הפיקוד והשליטה; להסב נזקים עצומים למאגרי הנשק ולתשתיות הארגון בכל לבנון; "לנקות" את דרום לבנון מנוכחות צבאית מאיימת של חיזבאללה (גם באמצעות תמרון קרקעי שהחל ב-1 באוקטובר 2024) ולזרוע בארגון בוקא ומבולקא, כאוס, פחד וחשדנות, הפוגעים ביכולת תפקודו ובכוח ההיזק שלו כלפי ישראל.
ההישגים של צה"ל מרשימים בכל קנה מידה ובוודאי שבפרספקטיבה היסטורית והשוואתית, בהתייחס למידת ההצלחה של צבאות אחרים וקואליציות בין-לאומיות במלחמות נגד דאעש, אל-קאעידה, הטאליבן ואחרים. ההישג המרשים והחשוב מכול הוא בערעור ביטחונה של איראן ודחיקתה למרחב של מבוכה אסטרטגית קשה, בלבול ובעיקר פגיעה קשה בנכסים אסטרטגיים שבהם השקיעה מאמץ רב-שנים ועתיר משאבים. איראן איבדה את שני הרכיבים החשובים ביותר בציר ובמחנה שבנתה במשך שנים. ישראל הצליחה, הלכה למעשה, להחליש באופן מרשים את המערכת האיראנית, שהשפיעה על המערכת האזורית כולה. החלשת המערכת האיראנית ופירוק פוטנציאל האיום וההיזק שלה על ישראל ועל המרחב, תוביל בהכרח לשינוי המערכת האזורית כולה ותשפיע בתורה גם על המערכת הבין-לאומית.
אם מבחנה של אסטרטגיה הוא במהות השינוי שהיא מחוללת, ביכולתה להוביל לעיצוב המציאות באופן המשרת את האינטרסים החיוניים, בתחבולנות, בתהליכי למידה ושיפור ובזיהוי הזדמנויות ומינופן, הרי שבפרספקטיבה של שנה, ניתן לזהות אסטרטגיה ישראלית ואפילו מוצלחת. ועכשיו הגיעה שעתם הגדולה של המדינאים. עליהם החובה לתרגם את ההישגים המרשימים לתוחלת מדינית, או אז, נוכל לזהות גם אסטרטגיה-רבתי במלוא תפארתה.
>>> פרופ' קובי מיכאל הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), מומחה לזירה הפלסטינית
ישראל קרובה להשגת היעד של השבת תושבי הצפון לבתיהם
אם הייתי מספרת לתושבי הצפון שהתבקשו להתפנות מבתיהם הסמוכים לגבול לבנון, כי שנה לאחר מכן הם עדיין לא יוכלו לשוב, ברור שאף אחד מהם לא היה מאמין לי. כל מה שקרה בשנה האחרונה נראה כאילו נלקח מאיזה סרט דמיוני, אבל לפחות בזירה הצפונית יש תקווה לסוף טוב.
יש הטוענים כי החלטה על הפינוי בצפון, שהתקבלה בשתי פעימות (18, 20 באוקטובר), הייתה שגויה מלכתחילה. עם זאת, מדובר בחוכמה בדיעבד, שאיננה לוקחת בחשבון את האווירה ששררה באותם ימים כשהציבור כולו היה נתון תחת ההשפעה של האסון המחריד ביותר בתולדות המדינה שאירע בדרום ב-7 באוקטובר. המתקפה בדרום זעזעה את תושבי הצפון והעמיקה עוד יותר את חששותיהם כי הם עלולים להיות נתונים למתקפה דומה מצד חיזבאללה, במיוחד נוכח המידע שפורסם על כך שלארגון היו תוכניות ל"כיבוש הגליל". לחששות אלו תרמו גם התקיפות היום-יומיות מצד חיזבאללה בצפון המדינה מאז 8 באוקטובר, מה שמצדיק את דרישות התושבים המפונים לביטחון ולתחושת ביטחון בטרם ישובו לצפון.
החלטת הקבינט ב-16 בספטמבר, להוסיף למטרות המלחמה את חזרת המפונים בצפון לבתיהם, הפכה את היוצרות. צה"ל פצח בשורה של מבצעים מרהיבים נגד חיזבאללה, שצלחו הודות למוכנותו המודיעינית והמבצעית, שעליה טרח לאורך שנים רבות נוכח ההבנה כי חיזבאללה מהווה את האיום הקונבנציונלי החמור ביותר על ישראל כזרוע העיקרית של איראן על גבולה הצפוני. מבצעים אלה ובעקבותיהם תחילת הפעילות הקרקעית בדרום לבנון (ב-1 באוקטובר) הנחיתו על חיזבאללה מכות קשות. בתוך כמה שבועות הארגון איבד את מנהיגו, חסן נסראללה, את היורש המיועד, ואת רוב רובה של שרשרת הפיקוד הצבאית, כמו גם חלק ניכר מיכולותיו הצבאיות. אומנם חיזבאללה ממשיך לפי שעה להתקיים, אך הוא ארגון מוחלש, מוכה ומבולבל, חסר מערכת פיקוד ושליטה מסודרת, הסופג הפסדים מדי יום. כך, שלמרות שעוד לא תמה המלאכה, ניתן להעריך כבר עתה שהאיום מצד חיזבאללה בסופה יצטמצם באופן ניכר, ובמיוחד אם ישראל תדע לתרגם את הישגיה בשדה הקרב, בסיוע ארצות הברית, לפתרון מדיני. זה צריך לכלול כלים אפקטיביים של ניטור ופיקוח, המבטיחים את הרחקתו של חיזבאללה מהגבול. התפתחויות אלו נוטעות תקווה כי "השיבה הביתה" של תושבי הצפון אפשרית ואולי אף קרובה.
>>> אורנה מזרחי היא חוקרת בכירה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), לשעבר סגנית ראש המל״ל
אזרחי ישראל לא מרגישים בטוחים יותר
בתום שנת לחימה, שהחלה באסון הנורא, התהפכו המגמות. חמאס הוכה צבאית וחיזבאללה במצוקה קשה. חמאס אומנם הצליח לגרור את חיזבאללה ואיראן למעורבות ישירה בלחימה, אך בצורה מוגבלת בהרבה ממה שקיוו. ארצות הברית התייצבה לצד ישראל באורח חסר תקדים, תוך פריסת כוח צבאי רב באזור, הענקת סיוע צבאי עצום וגיבוי מדיני מלא כמעט. לראשונה בהיסטוריה נלחמו חיילי צה"ל לצד חיילים אמריקנים.
הארכיטקטורה הביטחונית האזורית שבהובלת ארצות הברית הוכיחה את עצמה בניטרול התקפות איראן. הנורמליזציה עם סעודיה, לעומת זאת, נדחתה אך כנראה לא התבטלה. הערכת ציר ההתנגדות מראשית השנה, שמצא פתרון לעליונות הצבאית הישראלית, שיאפשר הגשמת החזון ארוך הטווח של השמדת ישראל מוקדם מהצפוי, התבהרה כנמהרת והציר כולו נמצא כעת במגננה. החברה הישראלית הראתה שוב שהיא חזקה ממה שחושבים. רוב אזרחי העוטף חזרו לבתיהם ואיום הפלישה הוסר.
אולם, ספק אם אזרחי המדינה מרגישים בטוחים בהרבה. חמאס שרד את מתקפת צה"ל ולא הוכרע, שמר על יכולות לחימה מוגבלות ובעיקר על שלטון פוליטי ברצועה, והחטופים עדיין נמקים בשבי. בכך, הגשים חמאס חלק גדול מיעדיו. תושבי הצפון טרם יכולים לחזור לבתיהם וסכנת מלחמה בצפון ואף עם איראן מאיימת.
הבידוד והדה-לגיטימציה הישראלית בשיאם. ישראל הפכה נושא רעיל בארצות הברית ואפילו הנשיא ביידן נאלץ לעכב סיוע. המלחמה המחישה את התלות הישראלית הקיצונית בארצות הברית והאופי הרב-חזיתי של המלחמה - ושל אלו הצפויות בעתיד - את הצורך הגובר לפעול במסגרות אזוריות. המלחמה גם הסיטה את תשומת הלב הישראלית והעולמית מהאיום העיקרי, הגרעין האיראני.
סירוב ראש הממשלה להציג מדיניות "ליום שאחרי" המלחמה מסכנת את ההישגים בעזה ובצפון כאחד. דחיית חזון ביידן הביאה לפספוס הזדמנות למסד את המערך האנטי-איראני שארצות הברית מובילה והמחישה שלארצות הברית כבר אין בסיס מוסכם לקידום התהליך המדיני. הקורבן ההיסטורי העיקרי של המלחמה עלול להיות פתרון שתי המדינות, והתקוות שעוד נותרו להסדר עתידי עם הפלסטינים.
המלחמה תחייב שינויים במדיניות הביטחון הישראלית, לרבות הצורך בצבא ובתקציב ביטחון מוגדלים, תוך אימוץ קו התקפי רב מבעבר. עם זאת, אסור לחזור על הטעויות שנעשו אחרי מלחמת יום הכיפורים ולשקוע בהתעצמות חסרת פרופורציות. בנוסף, יהיה צורך בסופו של דבר להישען במידה רבה על ההגנה, אי אפשר לצאת כל הזמן להתקפות. ישראל אפילו נמנעת מכך תוך כדי מלחמה.
>>> ד"ר צ׳ק פרייליך הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), לשעבר סגן ראש המל״ל