מה שמתרחש בשבועות האחרונים בצפון רצועת עזה מוביל להכרעה לא רק בג'באליה. צה"ל תופס יותר ויותר שטחים, מצליח לפגוע ביותר מ-1,100 מחבלים רק בחודש האחרון ובעיקר פוגע בכל המקומות שמהם שוגרו רקטות לעבר ישראל ומקומות שמתוכם ניסה חמאס לשקם את כוחו. ככל שהפעולה תימשך, והיא צפויה להימשך עוד כמה שבועות, כך צה"ל יוכל להגיע להכרעה בצפון הרצועה כולה.

"הכרעה" בג'באליה, כפי שהיא מוגדרת, היא הכרעה בהיבט המבצעי בלבד. זו אומנם הפעולה הכי דרמטית שהייתה באזור הזה, שהפך להיות מעוז הטרור ומרכז הכוח של חמאס בצפון הרצועה, וניקוי של ג'באליה יאפשר מציאות אחרת בשטח, אבל אם לא נעשה מהלך אחר, שונה - ישראל פשוט תחזור אחרי כמה חודשים לאותו מצב שהיינו קודם לכן. השינוי צריך להתבטא במציאת חלופה לניהול רצועת עזה, וזה לא משנה איזו: צה"ל, חברה אמריקנית או כל כוח אחר. בכל מקרה, אי אפשר להמשיך עם מצב שבו ישראל נכנסת ויוצאת, ובין לבין חמאס משתקם. דרוש כוח שיוכל לשלוט בכל הרצועה, גם מבחינה ביטחונית וגם מבחינה אזרחית, כך שישראל תוכל לקחת צעד אחורה. אנחנו משלמים מחיר כבד על המצב הנוכחי, ומדובר באינטרס ישראלי מובהק לקדם את הפתרון שהאמריקנים מציעים כדי לייצר מציאות אחרת.

כוחות צוות הקרב של חטיבת הנח״ל (צילום: דובר צה"ל)
ההישגים רבים - אבל מצב כזה לא יכול להימשך ללא שינוי, כוחות צה"ל ברצועת עזה | צילום: דובר צה"ל
העברת הסיוע ההומניטרי לצפון הרצועה (צילום: דובר צה"ל)
חמאס מקבל סיוע הומניטרי - ישראל לא מקבלת שום תמורה, ארכיון | צילום: דובר צה"ל

צריך לחזור גם על האמת: הלחץ הצבאי שמתנהל כרגע, ולא משנה כמה חזק הוא יהיה, לא מייצר מנוף לשחרור חטופים במסגרת עסקה. אחת הסיבות לכך שאנחנו לא נמצאים במצב כזה שאפשר לקדם עסקה היא ניהול הסיוע ההומניטרי. אחרי עסקת החטופים הראשונה אפשרנו להם לחזור לסיטואציה דומה כמו לפני המלחמה - הם החלו לקבל כ-200 משאיות סיוע הומניטרי בכל יום, בלי תמורה. כך, למעשה, סיפקנו לחמאס דרך להשתלט על מרכיב התעצמות מרכזי ולעשות מזה הרבה מאוד כסף שמאפשר את שיקומו. מדובר בחצי מיליארד דולר בחצי שנה. ישראל, מנגד, איבדה את מנוף הלחץ החשוב ביותר שהיה לה. זו אחת הסיבות לכך שאנחנו לא מצליחים להתקדם לכל עסקת חטופים נוספת: אין להם שום אינטרס להסכים.

לדעתי, גם ראש הממשלה נתניהו מבין שהמצב כיום שונה ממה שהיה לפני חודשיים-שלושה, כשסינוואר עוד היה בשטח. ועדיין, בממשלת ישראל מתקשים לקבל החלטה, אולי כלל לא רוצים. הבעיה הגדולה היא חילוקי הדעות בתוך הממשלה בין מי שחושב שצריך לפעול כדי לקדם שלטון אחר ברצועת עזה, לבין מי שחושבים שאסור לנו להתקדם בכיוון הזה - ולשמור על שליטה ישראלית. לכן, נוצרה סיטואציה בלתי אפשרית שבה אנחנו גם מכניסים סיוע הומניטרי שהולך לחמאס ומחזק אותו ברצועה, גם ממשיכים לפעול צבאית ולצד ההצלחות המבצעיות גם משלמים מחירים כבדים, גם לא מקדמים מציאות שתחזיר את החטופים ובעצם מושכים את המלחמה. המצב הנוכחי הוא שחמאס שולט על האוכל - ומתוקף זה גם שולט ברצועת עזה. חמאס הוא הריבון בכל מקום שצה"ל לא נמצא בו, כמו לפני 7 באוקטובר.

סיוע הומניטרי בין- לאומי לעזה (צילום: Abed Rahim Khatib, פלאש 90)
חמאס משתלט - ומתעצם, סיוע הומניטרי בעזה | צילום: Abed Rahim Khatib, פלאש 90

הלחץ האמריקני בשלב הזה עשוי להוביל לשינוי חיובי. הממשלה תצטרך להחליט על טקטיקה אחרת לדחיקת השלטון של ארגון הטרור: החלופות הללו, בין אם מדובר בצה"ל (שלטון צבאי) או בחברה אמריקנית (הרשות הפלסטינית היא לא פתרון, אלא חלק מהבעיה ולכן לא יכולה להיות חלופה) הן טובות יותר מהחלופה הנוכחית, שבפועל מותירה את חמאס בשלטון.