גם משכתבי ההיסטוריה שקמו לנו בשנים האחרונות לא יוכלו לשנות את העובדות ההיסטוריות הצלולות והברורות: דווקא בן גוריון, לוי אשכול ויצחק רבין אחראים להרחבת גבולות המדינה וכיבוש סיני, רמת הגולן, מזרח ירושלים ויהודה ושומרון. באופן אבסורדי, דווקא בנימין נתניהו, אריאל שרון ומנחם בגין אחראים להתכווצותה של מדינת ישראל ונסיגתה מסיני, גוש קטיף, חברון ומאז השבת הארורה של 7 באוקטובר, גם מהגליל ומיישובי עוטף עזה.
תפיסת ההכרעה שהובילו מנהיגי ראשית המדינה הכתיבה כללי משחק ברורים במזרח התיכון: מי שיכריז מלחמה ויפסיד, ייענש על ידי אובדן טריטוריות אסטרטגיות, ייאלץ לפנות את תושביו מהערים הכבושות ולעמוד בפני השפלה אזורית והיסטורית כפי שקרה לנאצר, חוסיין ואסד.
תפיסת ההכרעה וכיבוש השטח השיגה שתי מטרות מרכזיות: שטח הפרדה והגנה משמעותי מהגבול ועד היישובים המאוכלסים בדרום הארץ וצפונה, והרתעת האויב שכל הפסד כזה עירער את מעמדו ואילץ אותו להתמודד עם בעיות פנימיות קשות.
המציאות הביטחונית המחרידה שפקדה אותנו בשבעה באוקטובר, והמידע הזורם מדי יום על כמויות הנשק חסרות התקדים שנאגרו בגבולנו הצפוני, לצד תוכניות מפורטות ומצמיתות של ציר איראן, חמאס וחיזבאללה לפלוש לשטח מדינת ישראל, לכבוש את עריה ולטבוח בתושביה, מחייב אותנו לחזור לתפיסת ההכרעה של מנהיגי ראשית המדינה - לא להסס לכבוש שטח אויב ולהבטיח את מרחבי ההגנה הנדרשים להבטחת ביטחונם של היישובים סמוכי הגבול.
שטחים האיצו תהליכים מדיניים היסטוריים
מאז מלחמות ששת הימים ויום כיפור לא חתמה ישראל על הסכמי הפסקת אש הכוללים אחיזה ושליטה בשטח אויב. דווקא כיבוש שטחי אויב במלחמות השחרור, ששת הימים ואפילו במלחמת יום כיפור יצרו מציאות מדינית חדשה שאיפשרה משא ומתן אשר הוביל להסכמי השלום עם מצרים וירדן, ואף לפריצת דרך שלא הבשילה להסכם שלום עם משטרו של אסד האב. במוקד הסכמים אלו עמדה החזרת שטחים שנכבשו, והיא הוכיחה את עצמה כמאיצה תהליכים מדיניים היסטוריים, וחשוב מכך, יצרה גבולות בטוחים יחסית עם מדינות אלו.
הפחד מהמילה "כיבוש" והחשש מהתמודדות עם משמעויות הכיבוש, לצד תנועות ציבוריות שתייגו אותה כמילת גנאי, יצרו הרתעה בקרב מנהיגי המדינה מלומר בגלוי ובאומץ לב את העובדה שלעיתים אין ברירה, ואין מנוס, מהענשת אויב שרואה בהשמדת ישראל ואזרחיה את יעדו המרכזי. בכל הכבוד לרומנטיקה הדיפלומטית, הרי שאין לישראל סכסוך פתוח עם לבנון שבגינו נדרשה הקמת תשתית צבאית מפלצתית מצד חיזבאללה, וגם יחיא סינוואר יכול היה להשקיע את המיליארדים שקיבל מקטאר ומנתניהו כדי לבנות מרכזי מדע במקום מנהרות, ותעשיות מתקדמות במקום תעשיות שנאה ורצח.
לו הייתה בישראל מנהיגות אופוזיציונית חרוצה ומעמיקה, הרי שהייתה תוקפת את נתניהו וממשלת הטבח על החזרתה של ישראל לגבולות החלוקה של 1947 אשר למעט מזרח ירושלים נטשה את שטחי הגליל ועוטף עזה ונתנה בידי האויב הישג מוראלי מזעזע, ועירערה דרמטית את תחושת הביטחון של הישראלים בעוצמתה של המדינה.
אופוזיציה שכזו הייתה דורשת מנתניהו וממשלת ההיבריס לפעול בהתאם לתפיסת ההכרעה של אשכול, רבין ובן גוריון, להעניש את האויב על ידי לקיחת שטחים, הכרזת שלטון ישראלי מלא בשטחי ההגנה החדשים וגירוש תושבים החשודים בשיתוף פעולה עם האויב. כך הייתה ממצבת את עצמה כמי שמגנה על ביטחון הישראלים אחרי שנים של מיתוג שקרי על שמאל חלש מול קונספציית נתניהו החזק מול איראן וחמאס.
לחזור לתפיסת מנהיגי ראשית המדינה
אין עוד מקום לאשליות בקשר לחיזבאללה או לחמאס, אין עוד מקום לרומנטיקה של תנועות ציבוריות המבקשות מאיתנו להושיט יד למי ששרפו, אנסו, רצחו ופלשו לשטח מדינת ישראל. כיבוש השטחים הוא הכרח וחובה כדי להגן על היישובים, והנעת תהליכי שלום עתידיים עם מדינות ולא הפסקות אש מופקרות עם ארגוני טרור.
ההיסטוריה הוכיחה באופן אבסורדי שדווקא מנהיגי ראשית המדינה לא היססו כשעמדה בפניהם האפשרות להרחיב את גבולות ההגנה. בן גוריון גייס את טרומן וגרם לו לבכות כשסיפר לו על הכרת התודה של העם בישראל, ואשכול גייס את הנשיא ג'ונסון במלחמת ששת הימים שהובילה לניתוק יחסי ארצות הברית ומצרים. לו היה מכיר נתניהו בעצמו כמנהיג מעצמה מזרח-תיכונית, ולא רואה עצמו כמנהיג מעצמה עולמית הנותנת חסותה לארצות הברית, הרי שהיה פועל לגייס את תמיכת הממשל להכרעה ברורה, לכיבוש שטח, לענישת האויב ולרתימת מנהיגי העולם להכנעת ציר הרשע. במקום זאת עסוקים הוא ושופרותיו בגידוף הנשיא הציוני הראשון של ארצות הברית ג'ו ביידן, ובהתערבות מסוכנת בבחירות בארצות הברית.
נתניהו רואה עצמו כצ'רצ'יל של ימינו. נו בסדר, אבל צ'רצ'יל הוביל את עמו להכרעה, לכיבוש, ולסדר עולמי חדש מול האויב הנאצי הנורא בעוד נתניהו ושותפיו מובילים אותנו להתשה חסרת תכלית. זה הרגע להעמיד מולו אלטרנטיבה מנהיגותית שתדרוש ממנו לעשות את מה שעשו מנהיגי ראשית המדינה: לנצח ולהכריע.