הבעיה החות'ית היא איננה המשך ישיר של המלחמה עד כה, ולא עוד מאותו דבר של המערכה נגד חמאס או חיזבאללה. מדובר באירוע אחר לגמרי שבשביל לטפל בו זה לא מספיק לתקוף תשתיות בטווח של אלפיים קילומטרים.
החות'ים הם ארגון איסלאמי קיצוני, שמטרתו הייתה מרד בשלטון המרכזי והשתלטות על תימן באמצעות מלחמת האזרחים שהחלה ב-2015. למרות שמדובר בארגון לא גדול במיוחד של כ-20 עד 30 אלף איש, ותוך שהם נשענים על איראן, הם הצליחו לכבוש כשליש ממערב ודרום תימן כולל נמל חודידה ועיר הבירה צנעא. מלבד זאת, הם הצליחו גם לחסום את נתיב הסחר בים האדום ולהביא לפגיעה בסחר העולמי, בתעלת סואץ ובישראל דרך נמל אילת, שמשותק כבר למעלה משנה.
הקואליציה האזורית בהובלת סעודיה והמפרציות, שנלחמת נגדם מאז 2015 עם הפסקות אש, ובשנה האחרונה גם הקואליציה בהובלת ארצות הברית, אומנם פוגעים בהם לא מעט - אך לא שוברים את רוחם. הם מצוידים במיטב הנשק האיראני כולל מאות טילי שיוט, טילים בליסטיים וכטב"מים. כוחותיהם פרוסים ברחבי שטחים גדולים והרריים, שמאפשרים להם מסתור ושרידות. התקשורת ביניהם שונה ומקשה על איסוף המודיעין. שאלת המחיר שהם משלמים בתשתיות או ברמת החיים של האזרחים שבשליטתם לא ממש מעניינת אותם.
הרבה יותר מהבעיה החות'ית
מלחמת ההתשה שמסתמנת מול החות'ים לא יכולה להיות רק תקיפות אוויריות מטווח של 2,000 קילומטרים. גם תקיפה עצמאית של מטרות באיראן כתגובה זהו מהלך שעלול לייצר לנו מלחמת התשה רחוקה כפולה. המצב הזה מחייב גישה אסטרטגית שונה לחלוטין.
להיות יעיל אופרטיבית מול היערכות החות'ים מחייב קרבה אזורית של מודיעין, מעקב מודיעיני רצוף ויכולת אש בזמן אמת. זה מחייב שכוח משימה משמעותי שלנו יישב בקרבת מקום, מהלך שמחייב להיות חלק מהקואליציה האזורית. מדובר בהחלטה לא פשוטה, להשתתף באופן פעיל במלחמה אחרת. יש לזה עלויות ומערכת משמעויות מורכבת. שנית, ייקח זמן לא מועט להגיע ליעילות מבצעית. נקודה שלישית: המדינות הללו עניות מאוד וסובלות מחוסר באמצעים ומשילות. החות'ים מצליחים כי ממשלת תימן נכשלת. בדומה לעזה וכעת גם בסוריה, בלי חיזוק כוחות הממשלה וחיזוק יכולת המשילות שלהם, לא יהיה ואקום וארגוני טרור תמיד יצוצו מחדש ויתפסו את מה שנותר.
זה גם מה שקורה כשישראל מבזבזת את כל ההישג הצבאי היקר שלה בעזה, כאשר היא לא מקימה ממשל חלופי לחמאס על רקע חולשה פוליטית. היא גם נוהגת בחוסר חוכמה בסוריה, ובמקום לסייע בהקמת ממשל חזק, אנו מחזיקים בחתיכת אדמה מיותרת בשטח החיץ שרק יבנה את הסכסוך הבא עם הממשל החדש בסוריה.
המהלך השני הנדרש מול החות'ים הוא עיקור ראש הנחש האיראני. לא מדובר בתקיפות נקמה בחות'ים, אלא במערכה שתחליש מאוד את איראן, שעיקרה פירוק הגרעין והשפעתו האזורית של המשטר. איראן כיום היא חייה פגועה ופצועה, ובשל כך היא גם מסוכנת. אין ספק שהיא מעודדת את החות'ים לתקוף. החלשה ניכרת שלה תוציא את הרוח מהמפרשים של החות'ים, אבל בעיקר גם תסגור את נתיב האספקה העתידי שלהם.
זהו מהלך מדיני מעיקרו, משולב, מוסכם ומנוהל במשותף עם האמריקנים. הוא צריך להקנות אולטימטום לאיראן להתפרק מהנשק הגרעיני ולהפסיק עם משלוחי הנשק לאזור. אם איראן תלך על זה, יהיה פיקוח הדוק שיוודא ביצוע, והסנקציות יוסרו בהדרגה. אם איראן לא תסכים, תלך ארצות הברית עם ישראל למערכה שתפרק את כל הגרעין והתעשייה הצבאית האיראנית, פגיעה במשמרות המהפכה והחלשת המשטר באופן שיסכן את קיומו. מהלך כזאת צריך להתקיים רק בזרועות משולבות עם האמריקנים.
התוצאה תפתור, גם אם לא מיידית, את בעיית החות'ים. אבל הרבה יותר חשוב מזה - היא תסיר את האיום על יציבות האזור להרבה שנים קדימה.
בשביל מהלכים גדולים כאלו ישראל חייבת לקבל החלטות מהותיות וחיוניות, בראשן החזרת החטופים וסיום המלחמה בעזה. זה כולל הצבת שלטון חדש שאינו חמאס, פינוי הכוח מסוריה וקידום ההסכם עם סעודיה שפירושו הסכמה פתרון סוגיית ההגדרה העצמית של הרשות הפלסטינית. הכול בסוף חוזר לשאלת היכולת של הממשלה והעומד בראשה לקבל החלטות היסטוריות אמיצות, שעניינם טובת הביטחון הלאומי של מדינת ישראל על פני אינטרסים אישיים ופוליטיים.
>>> ישראל זיו הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת אלוף. שימש כקצין חי"ר וצנחנים ראשי, מפקד אוגדת עזה וראש אגף המבצעים