בשעה טובה, סינוואר עזב את עולמנו. המציאות החדשה מותירה אותנו עם השאלה לאן מועדות פנינו ומתי נחזיר את אחינו ואחיותינו החטופים הביתה.
מדינת ישראל סיכלה את חייהם של רבים ממנהיגי חמאס לדורותיהם, החל מאחמד יאסין מייסד התנועה, עבור לראנטיסי, לאחמד ג'עברי, איסמאעיל הנייה ועוד. עם זאת, למרות מות המנהיג, חמאס המשיך לתפקד והמשיך בתוכניותיו לחיסול ישראל. מדי פעם הארגון הצליח להצמיח מנהיג חדש, שבדרך כלל היה קיצוני וקשה יותר מקודמו.
ועדיין, המנהיגות של יחיא סינוואר שונה מכל קודמיו. עזה כיום היא מקום אחר וחמאס לא אותו ארגון שהיה. 7 באוקטובר הפך את סינוואר למנהיג ג'יהאד היסטורי ומלחמת חרבות ברזל שינתה את פניה של עזה ושל תנועת חמאס. ברקע הדברים הללו, צריך לזכור שחמאס היא תנועה דתית-רדיקלית ועממית שקיבלה את תמיכת רוב רובה של אוכלוסיית עזה.
מציאות חדשה ברצועה?
במצב החדש שנוצר, אנחנו עומדים בפני צומת דרכים שבו ישנן כמה אפשרויות להמשך. הפשוטה מביניהן היא ששום דבר לא השתנה מבחינת חמאס, וכמו ביום שאחרי מותו של אחמד יאסין כך גם מחר - חמאס פשוט יצמיח מנהיג חדש וזה ימשיך להילחם, ולנהל משא ומתן עיקש ולא מתפשר.
כאן ראוי לציין כי הנרטיב הקיים בציבור הישראלי שלפיו קיימת עסקת חטופים על השולחן, שפוספסה על ידי ראש הממשלה נתניהו בחודש אפריל אינו מדויק. מתחילת הדרך ועד היום ישנה נקודה ארכימדית אחת למשא ומתן על החטופים והיא המשך קיומו של חמאס כישות שולטת בעזה. זו ישות שממשיכה בדרכה כאילו לא קרה דבר ב-7 באוקטובר, זו ישות שעברה מהמורה ועכשיו תשוב להתארגן לקראת 7 באוקטובר הבא, מתוך דבקות ב"צדקת דרכם" החותרת להשמדת מדינת ישראל.
האפשרות השנייה היא שעל רקע ההרס והמצוקה בעזה, מותו של יחיא סינוואר יצר פקפוק בקרב הציבור העזתי באותה "צדקת הדרך", וכעת נתחיל לחזות בהתפוררות שלטון חמאס ברצועה. במקרה כזה, פנייתו של ראש הממשלה למי שמחזיק חטופים עם ההצעה לחסינות ולתגמול כספי עשויה להביא לכך שמשפחות ויחידים יופיעו אצל כוחותינו עם הצעות לעסקאות. כדאי לזכור גם שחמאס מחכה לאירוע מסוג זה, וינסה לגדוע אותו באכזריות קשה.
האפשרות השלישית היא שחמאס חו"ל, שהינו הרבה יותר פשרני מחמאס עזה, יחזור לשלוט בארגון בעזה ויהיה מוכן באמת לשיח שיטיב עם האוכלוסייה, יוביל גם לשחרור החטופים בעסקה ויסיים את העידן הנוכחי ברצועת עזה.
פלסטינים ינהלו פלסטינים
הציבור הישראלי מתקשה להבין ששלטונו האזרחי של חמאס בעזה מתפקד "על-מלא" והציבור העזתי תלוי בו למחייתו, לצד הפחד מכוחו והשפעתו. הפתרון האמיתי היה ונשאר - הצבת שלטון אזרחי אלטרנטיבי ברצועת עזה, ממשל שייבנה על כידוני צה"ל ויאפשר לממשל החדש לנהל את החיים האזרחיים בעזה. החל מחלוקת הסיוע, עבור במינוי השוטרים וכלה בהזרמת הביוב.
הממשלה הימנית ביותר שהייתה בישראל לא מוכנה להבין שאין פתרון אלא שלטון עצמי פלסטיני, ושיש הזדמנות ליצור אותו בעזה. הציבור הימני מפנטז על מציאות שבה הפלסטינים יהגרו ו/או העולם יאפשר לישראל לייצר מדינה שבה בהגדרה יהיו אזרחים סוג ב'. זה לא יקרה, וכדאי להיגמל מהמחשבות הללו.
האלטרנטיבה לשלטון פלסטיני אחר שייקח אחריות על תושבי הרצועה היא חזרה ל-6 באוקטובר, שבו חמאס ממשיך לשלוט ולפנטז על השמדת ישראל.
>>> רמי איגרא הוא ראש חטיבת השבויים והנעדרים במוסד לשעבר