בית הדין בהאג החליט אתמול (שישי), כצפוי, כי ישראל מפרה את החוק הבין-לאומי בפעולות ההתנחלות שלה ביהודה ושומרון. החלטת בית הדין אינה מחייבת, והיא ניתנה כחוות דעת משפטית בהתאם לבקשה העצרת הכללית של האו"ם, בדומה לחוות דעת קודמת שניתנה בעבר בנושא חוקיות גדר ההפרדה בשנת 2004.

האם צדקה ישראל כשהחרימה את הדיונים ולא הביאה טענות עובדתיות ומשפטיות בפני בית הדין? כנראה שלא. זאת משום שלראשונה נקבע בהחלטה של ערכאה משפטית בין-לאומית כי הדרך שבה מיישמת ישראל ביהודה ושומרון חוקים רק לגבי אזרחיה, מהווה מדיניות של הפרדה גזעית ואפרטהייד. בית הדין אף ציין בהקשר זה את מינויו של השר סמוטריץ' לשר במשרד הביטחון, והפעולות רבות שנעשות מצידו לקביעת עובדות בשטח.

ההחלטה, ולפחות דעת הרוב שבה, היא חד-צדדית, ואינה נותנת כל משקל לטענות המשפטיות הישראליות כי אינה כובשת כפי שנקבע בדוח השופט אדמונד לוי ז"ל. היא מתעלמת מזיקתו של העם היהודי לכותל המערבי הנמצא במזרח ירושלים, וממאמצי השלום של ישראל בעבר, מההתנתקות מעזה לגביה קבע בית הדין שלא ביטלה את שליטת ישראל בשטח. היא מתעלמת גם מהסכמים שנחתמו והופרו על ידי הפלסטינים, ומעל הכול היא מתעלמת מצרכי הביטחון של ישראל וזכותה להגנה עצמית.

דיון בבית הדין בהאג (צילום: AP)
הניסיון לחתור תחת בג"ץ הוא הדבר האחרון שמפעל ההתנחלויות היה צריך, ביה"ד בהאג | צילום: AP

ההכרזה בעניין האפרטהייד צפויה להתחיל כדור שלג מתגלגל שיגרום נזק מדיני רב, ועלול לצמצם גם את מרחב הפעולה הצבאי של ישראל. נראה שיש כאן הזדמנות שהוחמצה, שכן גם מי שמתנגד להיגיון המדיני או הצבאי של מפעל ההתנחלות ביהודה ושומרון לא יכול להסכים לתיאור מדינת ישראל כ"מדינת אפרטהייד". זאת בשעה שעשרים אחוזים מאוכלוסיית ישראל אינה יהודית, אך נהנית משיוויון זכויות מלא.

בתגובה להחלטת בית הדין החלה תחרות התגובה הקיצונית בקרב מקהלת המגיבים מטעם הממשלה. אלו קוראים להחרים את כל מוסדות האו"ם, אלו קוראים לספח את יהודה ושומרון לישראל, ואלו הקוראים לבית הדין "אנטישמי". אבל ההחלטה של בית הדין בהאג היא זמן לחשבון נפש ישראלי. גם אם פתרון שתי המדינות אינו ריאלי בזמן הנראה לעין, פעולותיה של הממשלה הנוכחית הן קיצוניות מדי, ומביאות לערעור מעמדה הבין-לאומי של ישראל.

ב"בג"ץ אלון מורה" קבע הרכב שמרן של בית המשפט בראשות השופט משה לנדוי המנוח כי אין לאפשר הקמת יישובים ישראליים בקרקע פלסטינית פרטית בנימוק של צרכי ביטחון. לאחר מכן ביטל בג"ץ את חוק ההסדרה שהיווה גם הוא ניסיון משפטי מתוחכם לגבור על זכויות של טוענים פלסטינים בקרקע, מה שהיווה את אחת הסיבות המרכזיות ל"רפורמה המשפטית", בניסיון להשפיע פוליטית על הרכב בית המשפט העליון. לשיא הגיעו הדברים בממשלה הנוכחית, עת מונה סמטוריץ' לשר במשרד הביטחון, כשכל מעייניו מושקעים בדיוק למטרה זו - הכשרת התיישבות יהודית בקרקע פלסטינית פרטית, במאחזים שהוגדו בלתי חוקיים. פסקי דין אלה של בג"ץ סייעו לישראל במישור הבין-לאומי, ולטעון כי מדובר בשטחים שבסכסוך אותו יש לפתור במשא ומתן, וכי בינתיים ישנה ביקורת אפקטיבית של בג"ץ המבטיחה כי פעולותיה של ישראל עולות בקנה אחד עם המשפט הבין-לאומי.

היום הסתבר לכולנו שלמדיניות הקיצונית של ממשלת ישראל יש מחיר, והיא מביאה לבידוד מדיני, משפטי וכלכלי גובר של ישראל, תוך נפנוף בכותרת החדשה נגד ישראל על היותה "מדינת אפרטהייד".

הגם שאין לצפות מערכאות בין-לאומיות לעמדה אוהדת כלפי ישראל, אסור להזניח את המערכה המשפטית הבין-לאומית המסייעת לגיוס לגיטימציה למאבקה של ישראל על ביטחונה, ומבטיחה המשך סיוע צבאי ומדיני של מדינות מערביות. סיוע זה יוטל בספק אם ישראל תצטייר כמדינת אפרטהייד, המפרה את כללי המשפט הבין-לאומי.