הגוף האחרון שעדיין עומד על הרגליים במדינת ישראל, צבא ההגנה לישראל, נמצא בסכנת פירוק - זו הנקודה המרכזית מהאירועים החמורים שראינו במהלך היממה האחרונה. האופן שבו מותר לפגוע בצבא, האופן שבו מותר לפרוץ לבסיסי צה"ל בסמכות וברשות של חברי כנסת ושרים, האופן שבו כל האשמה מוטלת כעת על הצבא שנלחם כעת גם בדרום, גם בצפון וגם ביו"ש, ונערך גם נגד תרחישי קיצון רבים בתקופה הקרובה, הוא בעיניי הדבר המסוכן ובעייתי ביותר. אם צה"ל לא יהיה חזק ולא יהיה בקונצנזוס, אנחנו פשוט לא נהיה כאן.
אפשר בוודאי לחשוב ולהעריך כעת מה חושבים נסראללה, איך רואה את זה סינוואר ומה חושבים בממשל האיראני על מה שמתחולל כאן. מבחינתם, הם רק צריכים לשבת ולא לעשות שום דבר, אנחנו עושים להם את העבודה. המראות אתמול בבסיסי צה"ל הם דבר מסוכן ביותר, כי אנחנו זוכרים שאחד השיקולים המרכזיים בבחירת עיתוי ההתקפה של חמאס והטבח שביצע היה בדיוק באירועים הללו. עכשיו אתה רואה וחווה אותם מול העיניים שוב.
הצבא צריך כעת להסב קשב אל משימות הגנה בתוך ישראל, עם שניים וחצי גדודים שעוזבים את יו"ש במקום להגן על תושבי יו"ש ועל כבישי יו"ש. כעת הם צריכים להגיע להגן על בסיס בית ליד, וזה מספר את הסיפור כולו. הסביבה כולה מזהה את החולשה, את הקרע והשסע הפנימי העמוק בישראל, והיא יכולה בהחלט לנצל את זה.
משטרת ישראל לא יכולה להתחמק מאחריות לאירועים הללו. למשטרה היו שעות להיערך ולהתכונן. אלו לא אירועים שהתרחשו בהפתעה, שום דבר מזה לא התרחש במחשכים. היו הודעות בכל הרשתות החברתיות שדבר כזה הולך לקרות, והמשטרה פשוט לא הגיעה. היא לא הגיעה לשדה תימן בזמן, היא לא הגיעה לבית ליד בזמן. כמעט שנראה כאילו היא עשתה את זה במכוון. צריך לזכור, מחאה היא לגיטימית במדינה דמוקרטית, אבל פריצה לבסיס צבאי היא קו שבר.
22 שנים אני כתב צבאי, מעולם לא ראיתי מראות כאלו. לא חשבתי מעולם שאידרש לסיטואציות מן הסוג הזה. אני חושב שכעת אנחנו צריכים להתאחד ולהגן על צה"ל, ולהוציא אותו מתוך הוויכוח הפוליטי. חשבתי כך גם לפני המחאה נגד המהפכה המשפטית. אמרתי אז שאסור לסרב וגם עכשיו אסור לסרב. צריך להשאיר את הצבא מחוץ לוויכוח, כי הוא היחיד שיכול להגן עלינו. עם כל הקושי והמורכבות, אם צה"ל לא יהיה חזק בימים האלו, לא תהיה מדינה. אם לא נדע לשמור עליו, אנחנו לא נוכל להיות כאן. כך, אנחנו משחקים לידי האויבים שלנו.