ניר דבורי
צה"ל כשל בהגנה על האזרחים בבארי. התחקיר מראה את גבורת אנשי קיבוץ בארי, וכיתת הכוננות מנעה טבח גדול הרבה יותר. בגלל היעדר פיקוד ושליטה, כוחות שהתכנסו אחר הצהריים מחוץ לקיבוץ לא נכנסו ללחימה - וצריך לבחון מדוע הם לא חתרו למגע. צה"ל לא היה ערוך לאפשרות של חדירה נרחבת כזו - לא היו לו כוחות מספיקים. הוא חייב להיערך מעכשיו אחרת לגמרי.
בתוך האירוע הזה לא נאמרה המילה האחרונה אין החלטות לגבי מפקדים - ולא בטוח שזה יישאר ככה בהמשך. לדעתי, אפשר לראות שברק חירם מנוקה מהאשמות שטפלו בו, וזה יכול לסלול את דרכו למפקד אוגדת עזה הבא.
וצריך להוסיף - התחקיר הזה לא מספיק. צריכה גם לקום ועדת חקירה ממלכתית שצריכה לבחון מה קרה שנים לפני האירועים האלה.
עמית סגל
המדינה החלה את התחקיר על הכשל מלמטה למעלה - תחילה מבארי. אבל, הכשל מתחיל מלמעלה. זה מקומם את חוש הצדק שבודקים קודם את החיילים הפשוטים, והביטוי הכי מובהק של זה - שפיכת דמו של תא"ל ברק חירם. חוש הצדק מתקומם במיוחד כשמי שאמור לקבל את התחקירים - הם אדריכלי המחדל. אנחנו מעריכים את הרמטכ"ל ואת המטכ"ל, אבל איזה מעמד ציבורי יש להם לקבל או לדחות את התחקירים, בכהונתם הגיעה הצרה הזו.
לי נעים
מצד אחד, התושבים מודים על לקיחת האחריות של צה"ל, אבל במקביל אין להם תשובות לשאלות רבות. הם לא יודעים, למשל, למה צוות החירום של הקיבוץ הציף תמונת מצב מעודכנת - ובכל זאת הכוחות לא הגיעו לבארי. בנוסף, הם לא יודעים למה מסוקי או מטוסי חיל האוויר לא פעלו, ומדוע הכוחות שכבר הגיעו לקיבוץ לא התרכזו באזור הבית של פסי, שם ידעו שמתנהל אירוע מורכב.
איתן כבל
לא נכון להתחיל את החקירה מבארי ומה שנכתב בתחקיר לא נותן מענה אמיתי. היה כאוס מוחלט בקיבוץ וחיילים נתנו את דמם במקום הזה. אבל, אין מה ללמוד מזה מעבר לגבורה של חיילים. התחקיר הזה, חשוב ככל שיהיה, הוא לא הסיפור, צריך קודם לטפל בכל הקונספציה ובמי שטיפח אותה.