כנסת ישראל, המקום שאליו אנחנו, האזרחים, אמורים לשאת אליו את העיניים, העבירה אתמול (רביעי) עוד יום במצעד הבושה היומי שלה. חה"כ נעמה לזימי, שהטיחה בפני חה"כ משה גפני ש"דם החטופים" נמצא על הידיים שלו, זכתה לתגובתו בשתי מילים בלבד: "תסתמי כבר".
מעבר לתחושת החלחלה שעולה בנו, שוב, כשאנחנו מתבוננים בקרקס הרקוב הזה שמתחולל בוועדות הכנסת, נשאלת השאלה המהותית שעומדת מאחורי הדברים המכוערים: מדוע ההנהגה החרדית לא עומדת בראש המחנה לשחרור החטופים?
בימים האחרונים שמענו את עדינה בר שלום, כלת פרס ישראל, ביתו של הרב עובדיה יוסף ז"ל, באולפן קוראת לפעול כעת לעסקה מאחר ש"הסכנה הוודאית גוברת על הסכנה שאולי תהיה". שמענו את דבריה על דרעי וגפני, ש"הם שכחו את המורשת שאבי הנחיל להם", ואת קריאתה "לחזור למקורות, להסתכל בערכים שהנחילו לנו גדולי ישראל. כולנו מצווים עליהם". קולה של בר שלום מייצג רבים בחברה החרדית שמתייסרים על חוסר ההובלה של ההנהגה החרדית לשחרור החטופים, על אובדן המצפון, על אובדן הדרך.
אנו מקבלים דיווחים על פגישות תדירות של חברי הכנסת של ש"ס ויהדות התורה עם משפחות החטופים, ואף עדים לאמירות הכלליות שלהם התומכות בעסקה "גם במחירים כבדים". אבל האם המפלגות החרדיות מפעילות את מלוא כובד משקלן הפוליטי כדי להביא לעסקה? כדי לממש את מצוות היהדות? כדי לקיים את המצווה החשובה ביותר - מצוות פידיון שבויים?
האם אריה דרעי, המאסטר הפוליטי שהוא, מקדיש את כל כשרונו ויכולותיו בשדה הפוליטי כדי לשמור על ערכי היהדות?
במשך שנים ארוכות הפכו המפלגות החרדיות את הסחטנות הפוליטית למקצוע. הן סובבו את המגרש הפוליטי על האצבע הקטנה שלהן, וידעו לדאוג היטב לאינטרסים סקטוריאליים, למשוך תקציבים והטבות, לעקוף את לימודי הליבה, ואפילו - השם ירחם - לסייע לתלמידי הישיבות לחמוק מגיוס לצה"ל (ועוד בזמן מלחמה). הן השתמשו בכל הכלים הפרלמנטריים בספר, בכל הטריקים והשטיקים הפוליטיים, והרחיקו לכת עד כדי פירוק ממשלות וישיבה בספסלי האופוזיציה. הכול תחת הכותרת של "שמירה ערכי היהדות וקיום מצוות".
101 חטופי מדינת היהודים בשבי עמלק קרוב לשנה, ביניהם עשרות רבות בין החיים, נמקים במנהרות, מתפללים לשוב למשפחותיהם לשולחן השבת וקוראים "שמע ישראל". ובעוד שבן גביר וסמוטריץ' מפעילים את כל כובד משקלם הפוליטי כדי למנוע את עסקת החטופים, שבהכרח תגנוז את תוכניתם לשיבה לעזה, בגזרת דרעי וגפני - שקט. אין מלחמה בוועדות, אין ביטול ישיבות, אין דפיקה על שולחנות, אין איום בפרישה, אין תקשורת. אין.
מה יש? יש את "תסתמי כבר".
ב-1997 ביקר ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו את הרב כדורי לרגל יום הולדתו, ואמר לו ש"השמאל שכח מה זה להיות יהודי". אם ההנהגה החרדית לא תפעל סוף סוף כדי להפעיל את מלוא כובד משקלה הפוליטי לטובת קיום מצוות היהדות, היא תראה לעם ישראל, ולעם היהודי כולו, שהיא זו ששכחה - מה זה להיות יהודי.