אז מה באמת קורה במגעים בין סער לנתניהו לגבי הצטרפות לממשלה?
קודם כול כדאי להבין את המניע. לשני הצדדים יש סיבות ברורות להיכנס מחדש לברית פוליטית אחרי חמש שנים של קרע:
- נתניהו זקוק נואשות לשר ביטחון שלא סבור כלפיו שהוא הרס את המדינה ושהוא מתנהל כציניקן פוליטי מוחלט.
- סער שותף לעמדות הניציות של נתניהו בנושא עסקת החטופים.
- נתניהו זקוק לשר ביטחון שילך איתו לחוק הגיוס שרוצות הסיעות החרדיות.
- נתניהו זקוק למי שייקח מבן גביר את זכות הווטו בממשלה. על פי המתווה המוצע, גם זאב אלקין ימונה לשר.
- סער מעניק לנתניהו ממשלה עד 2026, ואילו נתניהו נותן לסער שדרוג לתפקיד הכי בכיר סביב שולחן הממשלה ואופק פוליטי שלא היה לו באופוזיציה, עם מספר מצביעים זעום בסקרים.
למה שיתוף הפעולה הזה לא קרה עד עכשיו? בגלל אי אמון ודם רע בין נתניהו וסער, בגלל שנתניהו היסס לתת לסער את התיק, ובגלל שראש הממשלה חשש מ"ליל גלנט 2". החשש הזה הוסר במידה מה, אבל איש אינו יודע מה באמת יקרה. אבל בעיקר מה שעיכב את שיתוף הפעולה בין השניים היא הזירה הביטחונית הנפיצה, שלא משקפת מועד אידיאלי להחלפת שר הביטחון. תיק הביטחון היה הפער העיקרי בין הצדדים. משהוסרה התנגדות נתניהו, נסללה הדרך להסכם.
הדלפת המחלוקת על הצפון נועדה לבנות את הקייס להחלפת גלנט כשר ביטחון, כאילו חסרות סיבות לגירושים בין שניהם. לכן טרח גלנט לפרסם הבוקר (שני) הודעה שבה קבע שהעימות עם חיזבאללה מתקרב. רוצה לומר: לא תשתמש בטענה שאני נרתע ממלחמה כדי לפטר אותי.
הצדדים צריכים עדיין לדון על פרטים, וישנה גם סוגיית העיתוי, אבל נראה ששיתוף הפעולה המחודש בין נתניהו לסער קרוב יותר מאי פעם.