שני מבצעי הסיכול הממוקד – מבצעים וירטואוזיים בכל קנה מידה – מחייבים עכשיו את הנהגת איראן וחיזבאללה לשקול את היקף צעדי התגמול שיבחרו, מתוך הבנה שלא הייתה להם עד כה באשר לעוצמת החדירה המודיעינית של ישראל ומידת הנכונות להעז ולתקוף בשתי הבירות של "ציר ההתנגדות", בזו אחר זו. עם זאת, לא בהכרח תהיה תגובה מהירה.
אין ספק – בעיני החתום מעלה – שהפעם נבחרו שתי מטרות ראויות והביצוע היה מרשים. גם הצד השני נדהם מן ההעזה והנחישות שנתפסות מעבר לגבול כמעט כהרפתקנות. התחושות הללו יועילו לשיקום חלקי בתדמיתה של ישראל ככוח צבאי באזור, שנשחקה בעשרת החודשים האחרונים לא מעט.
פואד שוכר (חאג' מוחסן) לא היה במובן המקובל אצלנו ה"רמטכ"ל של חיזבאללה". בארגון זה יש מערכת פיקוד אחרת סביב "מועצת הג'יהאד", שבה יש חלוקת תפקידים, אבל המפקד העליון הוא חסן נסראללה. איבראהים עקיל היה האחראי לכוחות של חיזבאללה ולמבצעים מיוחדים, עלי קרקי הוא מפקד חזית הדרום ומעבר לה, ושוקר היה אחראי למערכי הטילים, לכטב"מים, לפרויקט הדיוק ובמידה רבה גם להברחות הנשק מאיראן. צריך לומר ביושר: שוכר לא גדל בחיזבאללה, שוכר גידל את חיזבאללה. מאז בחרותו הסתפח למחתרת הקטנה שהקימו האיראנים בלבנון ב-1982, בעוד צה"ל יושב בביירות – אחר כך השתתף במתקפות הטרור נגד הנחתים האמריקנים ב-1983, ובמשך 40 שנה טיפס אל הקומות העליונות של הפיקוד בחסותו של חברו עימאד מורנייה, ומאז חיסולו של זה בדמשק ב-2008 כבן חסות של נסראללה, שבדרך דאג לחיסולו של המפקד הצבאי הקודם מוסטפא בדר א-דין. על מעמדו של שוכר תעיד גם העובדה שהוא היה נשוי לבתו של המנהיג הרוחני, הדתי, של חיזבאללה, השיח' חוסין פדלאללה, שלפי השמועה נהרגה עימו. לאמור – הוא היה בשר מבשרה של האריסטוקרטיה השיעית הלוחמנית.
חיסולו של איסמאעיל הנייה, מעבר להלם שמזעזע עכשיו את חמאס, יוצר לארגון בעיית מנהיגות קשה, שכן יחיא סינוואר – אויבו של הנייה – הוא בחזקת מנותק קשר במנהרות. מוחמד דף, שהיה לאגדה בחייו, נעלם מאז התקיפה המפורסמת בח'אן יונס, וכל המחליפים האפשריים של הנייה בחו"ל הם חסרי מוניטין וסמכות כשם שרכש. ח'אלד משעל נמצא במתח מתמיד מול איראן וחיזבאללה, ומוסא אבו מרזוק הוא אישיות חיוורת למדי בעיני הציבור הפלסטיני.
על חמאס לבחור עכשיו יו"ר חדש ללשכה הפוליטית, והם אינם יכולים לעשות זאת כעת. בכל השנים שעברו, נבחר יושב הראש בבחירות חשאיות בשלבים בארבעת מחוזות הבחירה של חמאס: רצועת עזה, הגדה המערבית, אסירי חמאס בכלא הישראלי ופעילי חמאס בחו"ל. אין באפשרותם לקיים בחירות ברצועת עזה, שם רוב אנשי הדרג הראשון והשני של ההנהגה חוסלו. אין באפשרותם לערוך בחירות בגדה המערבית, שם רוב פעילי חמאס נעצרו בידי אלוף יהודה פוקס ואנשיו. בתנאים הנהוגים עכשיו בבתי הכלא בישראל, כמעט בלתי אפשרי שיוכלו לקיים את "הבחירות" כדרך שעשו בעבר. הם יצטרכו למצוא, בפעם הראשונה, דרך אחרת למצוא מחליף להנייה.
בנקודה זו, אנא, לכו עימי לאחור ל-6 בספטמבר 2003 – מבצע "קטיף כלניות", שבו הטיל צה"ל פצצה כבדה על מבנה שבו התכנסה כל הנהגת חמאס ברצועה, אבל הפגיעה הייתה בקומה הלא נכונה. בדקנו עכשיו את רשימת המועמדים לחיסול ששהו שם: כולם חוסלו מאז בדרך זו או אחרת, יותר מתריסר המנהיגים הבכירים של הארגון – ורק אחד נשאר בחיים עד היום, ד"ר מחמוד א-זהאר, הסובל מדמנציה. למעשה, אין אף מועמד עזתי כשיר להחליף את הנייה. אבו מרזוק אומנם נולד ברפיח, אבל עשה את רוב חייו בארצות הברית.
חיזבאללה התחייב מראש להגיב על כל תגמול ישראלי בעקבות הרג הילדים במג'דל שמס. ההגדרה שהעבירו לשליח האמריקני עמוס הוכשטיין ולאחרים הייתה: "כגודל התקיפה, כך גודל התגובה". אבל עכשיו עליהם לגמור בנפשם מה היא התגובה ההולמת מבחינתם לסיכול ממוקד מדויק. אפשר שיבחרו להגיב על הפגיעה בביירות באמצעות פגיעה בעיר ישראלית בעורף, ולא לחפש יעד לסיכול בישראל. לפי כל הסימנים – ואלה סימנים בלבד – יש כעת מבוכה לא קטנה בשורותיהם, אבל תגובה כלשהי בוא תבוא.
יותר מסובך המצב מול איראן. משמרות המהפכה, שאירחו את הנייה, כמו בכל אחד מביקוריו האחרים בטהראן, נתפסים אחראים במישרין למחדל שאפשר את הריגתו. הנייה חוסל יום אחד אחרי שנפגש עם המנהיגים הבכירים ביותר באיראן: המנהיג העליון ח'אמנאי והנשיא החדש מסעוד פזשכיאן. הוא אף נכח בהכתרת הנשיא החדש. מי שהגיבו אז בצורה של כטב"מים, טילי שיוט וטילים על חיסולו של גנרל מהדווי (מוחמד-רזא זאהדי) שלהם בסוריה, עשויים להחזיק בדעה שעליהם להגיב בעוצמה לא פחותה. אבל נזכיר: חשוב מאוד לאיראן שלא לערב את עצמה במלחמה שהיא מנהלת נגד ישראל באמצעות שלוחיה. הגרעין של "דוקטרינת קאסם סולימאני" הוא להילחם באמצעות ערבים ויישפך דמם ככל שיישפך, ולא באמצעות איראנים. הם אינם רוצים להחזיר ארונות הביתה, ולכן קיצצו בחודשים האחרונים את מספר אנשיהם הפועלים עם המיליציות בקווי החזית.
ומילה אחרונה: החיסולים הללו, להערכתי, לא שינו במאומה את הסיכוי לעסקת חטופים. יש לחמאס סיבות טובות לרצות בעסקה שמוליכה להפסקת אש בתנאיו שלו ולא בגין הסתלקותו של הנייה ישתנה החישוב. גם ערב הפעולות של צה"ל, הסיכוי להסכם היה, למרבה הצער, פחות משכולנו רצינו להאמין.