ציר פילדלפי הוא באמת חשוב, אלא שמדינת ישראל הייתה צריכה להידרש אליו מזמן, גם לפני שבעה באוקטובר וגם במהלך המבצע. החטופים והחטופות לא אשמים בכך שנתניהו לא סומך על עצמו שידע לחזור לשם. אם הם יירצחו בשבי, את זה לא נצליח לתקן גם בעוד 42 שנים.

לכן, כדאי כבר עכשיו להפריך כמה טענות של נתניהו מאמש (שני):

מבט לעבר

עזה הפכה לאימפריית מנהרות ונשק בגלל אדם אחד - בנימין נתניהו. לא רק שהוא לא טיפל בציר פילדלפי, הוא אקטיבית העביר כסף לחמאס, באמצעות כסף קטארי ששימש לחיזוקו. נתניהו חשב שעדיף חמאס קטן ומורתע מרשות פלסטינית מאוחדת, שחלילה תבוא בדרישות מדיניות. זו הייתה המדיניות. ציר פילדלפי לא באמת עניין אותו.

ציר פילדלפי (צילום: פלאש 90)
שמונה חודשים זה לא היה עיקר המאמץ, ציר פילדלפי (ארכיון) | צילום: פלאש 90
ראש הממשלה בנימין נתניהו במסיבת העיתונאים (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
מה הגבול של הניסיון להשיג הישגים במשא ומתן? | צילום: אבי אוחיון, לע"מ

ומה קרה אחרי שבעה באוקטובר? להזכירכם, גם המבצע הצבאי ברצועה לא החל בציר פילדלפי. לצורך העניין, אם מדובר באמבטיה, במשך שמונה חודשים אפשרה ישראל להמשיך ולמלא אותה בתחמושת והברחות, בזמן שהלוחמים שלנו שם. הברזים נסגרו רק אחרי שמונה חודשים. ככה מנהלים מבצע? אם ציר פילדלפי כל כך חשוב, למה חיכית שמונה חודשים להגיע אליו? האם גם ניהול המבצע הזה היה כושל? נתניהו טוען שרק ההישג הזה אפשר התקדמות, אך חבל שלא הגיעו אליו קודם.

הווה

ציר פילדלפי אכן חשוב. צריך למצוא פתרון ארוך טווח ולהקים שם מכשול קרקעי. טוב שנתניהו מנסה להילחם על כך במסגרת המשא ומתן, אבל לכל דבר צריך להיות גבול - והגבול הוא להפקיר בשביל זה את החטופים.

הטענה שישראל לא תדע לחזור לשם היא פשוט מקוממת. אדוני ראש הממשלה - על טעויות משלמים. החטופים הופקרו במשמרת שלך, והם לא אשמים שאתה לא סומך על עצמך שתדע לעמוד בלחץ המדיני ולטפל בסוגייה הזו בהמשך. וכן, ראשי מערכת הביטחון, שמעריכים כעת שיצליחו לחזור לשם במהרה, טעו בעבר וטעו בגדול. אבל גם נתניהו טעה כשאפשר לחמש את חמאס, והאמין שהוא מורתע. אם 101 אנשים יחזרו בארונות, גם את זה לא נצליח לתקן, לא עוד 42 ימים ולא עוד 42 שנים. כל ישראלי יידע לעולמי עד שיש גבול למה שמדינת ישראל מוכנה לעשות עבורו - במקרה הזה מדובר בגבול פילדלפי.

עתיד

מה שבאמת היה חסר לי בנאום נתניהו הוא העתיד. איך נתניהו משחרר את החטופים? עוד לחץ צבאי, כשארצות הברית מזהירה שזה מסוכן מאוד בשלב הזה עבור החטופים? האם נתניהו מתכנן להישאר לנצח ברצועת עזה כפי שרוצים בן גביר וסמוטריץ'? איזה עתיד הוא חוזה למקום הזה? האם חיסול סינוואר יהיה הניצחון המוחלט? ואם לא, האם ישראל תיקח אחריות על שני מיליון עזתים? היא בכלל מחפשת פתרונות אחרים?

ראש הממשלה בנימין נתניהו במסיבת העיתונאים (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
איזה עתיד הוא מציע לנו פה? ומה יותר חשוב? | צילום: אבי אוחיון, לע"מ
עדן, אורי, הירש, כרמל, אלכס, אלמוג (צילום: AP)
הזמן של כולם הולך ונגמר, ששת החטופים שנרצחו | צילום: AP

מחיר ההתבוססות בעזה מתחיל להיות כבד - המצב ההומניטרי שם מחריף והאחריות נופלת על ישראל. יו"ש מתחילה לחזור לעידן מכוניות הנפץ ועלולה להתלקח, הצפון מפונה ונטוש, טווח האש רק גדל ואיראן מתקרבת בינתיים בצעדי ענק לפצצה גרעינית. גם להזנחה הזו יש מחירים קשים שמישהו ישלם עליהם. וזה מבלי לדבר על הפגיעה הכלכלית הקשה שלא מטופלת כראוי משיקולים פוליטיים, והקרע המעמיק בחברה. נתניהו תכנן לעבוד בטור - קודם רצועה ואחר כך צפון. כמה זמן הוא עוד מתכנן למקד את הקשב ברצועה? האם ישראל הולכת לשנים של מלחמה?

נראה שלנתניהו יש את כל הזמן שבעולם. לחטופים, ולחברה הישראלית, אין.