נכון למועד כתיבת שורות אלו, קרוב ל-170 אזרחים נרצחו מתחילת השנה בחברה הערבית. הפשיעה החמורה והרצחנית, שדעכה לתקופה מסוימת לאחר שבעה באוקטובר 2023, חוזרת בחודשיים האחרונים לפעילות מלאה, רק שהפעם מדובר ברצף בלתי פוסק של פיגועי פשיעה מהסוג הקשה והאכזרי ביותר - שמאפייניהם מזכירים פיגועי טרור שישראל חוותה בשנות האינתיפאדה השנייה, וחוזרת לחוות גם בשנה האחרונה.
רצח המשפחה ברמלה בשבוע שעבר, שהיה שיא של יממה אלימה ומדממת בחברה הערבית באזורים שונים בישראל, הביא לפסגה חדשה, שלילית וכואבת את השלכות הפשיעה ואת המחיר הכבד בנפש שהיא גובה.
אני שומע לא אחת את אלו האומרים בלחש או בקול רם - לשמע הדיווח הכמעט יומי על מטען, בקבוקי תבערה וירי הגורמים לפצועים והרוגים, כולל אזרחים תמימים - ש"הערבים יהרגו אחד את השני". מעבר לעובדה שמדובר באמירה גזענית ומסוכנת שאין לה מקום במדינת ישראל, כדאי לכל אחד ואחת לזכור כי פיגועי הפשיעה הללו מסכנים את ביטחונם של תושבי מדינת ישראל בכל מקום. לפשיעה, כמו לטרור, אין גבולות.
רוב ארגוני הפשיעה בישראל הם היברידיים, ואפשר למצוא בקרבם ערב-רב של שיתופי פעולה – פושעים פלסטינים ביחד עם ערביי ישראל, שמקיימים בריתות עם ארגוני פשיעה יהודיים. הקבוצות האלימות הללו מסוכנות וחסרות מעצורים, ומה שהיה בעבר טאבו שלא חוצים - למשל פגיעה באזרחים תמימים (לא שמעשי רצח ואלימות אחרים הם לגיטימיים) - כבר מזמן היטשטש.
מי שמשליך רימון יד ברמלה, יורה עם M-16 ביפיע ומטמין מטען חבלה בקלנסווה או בכל יישוב ערבי אחר במדינת ישראל, יעשה זאת אם יידרש גם נגד עבריינים יהודים. עוצמת האכזריות והתחכום, אמצעי הלחימה הרבים שזורמים כמעט באין-מפריע וחוסר החשש ממשטרת ישראל שמפגינה חולשה בלחימה בפשיעה המאורגנת, עלולים להביא לפיגועי נקם עברייניים גם בלב הערים והשכונות היהודיות. במצב כזה, קיים גם סיכוי לא מבוטל שגם בהן אזרחים תמימים ימשיכו להיפגע.
פיגועי הפשיעה בחברה הערבית מסוכנים לביטחון ישראל: ארגוני הפשיעה הערביים מחזיקים באמצעי לחימה רבים מכל סוג וגודל, מפתחים יכולות מקצועיות שלא מביישות יחידות מיוחדות במשטרה ובצה"ל, מפעילים מערכי איסוף מודיעין מתוחכמים, ממודרים בצורה קיצונית, יש להם כלים טכנולוגיים מתקדמים והם לומדים ללא הרף כיצד לחמוק מידיה של מערכת אכיפת החוק. במציאות הנוכחית, אין כל חסם ממשי הניצב בפניהם.
דוגמה טובה לכך היא המתרחש בגבול ירדן. פעם בכמה ימים אנו מתבשרים על עוד סיכול חשוב של הברחת אמצעי לחימה מירדן לישראל. היעד ברור: ארגוני טרור הפועלים ברשות הפלסטינית וארגוני פשיעה בישראל. לאורך הגבול פועלות יחידות של צה"ל ומשטרת ישראל, בשיתוף פעולה עם שב"כ, והלוחמים עושים מאמצים עילאיים להניח את ידם על הברחות ומבריחים. אך גם במקרה הזה, מדובר לעיתים בטיפה בים, ועל כל עשרה אקדחים או חמישה מטעני חבלה שנתפסים, מוברחים בהצלחה עשרות רבות מאוד של אמצעי לחימה אחרים המציפים הן את הרשות הפלסטינית והן את מדינת ישראל בכלי נשק. את המערך הגדול והמתוחכם הזה אי אפשר להפעיל ללא מעורבות של ארגוני פשיעה.
לכן, טועה מי שחושב שהטרור הפלילי והטרור הלאומני מתנהלים בשני קווים מקבילים שאינם פוגשים זה את זה. הנחת העבודה צריכה להיות, שמתקיימים שיתופי פעולה בין ארגוני פשיעה בישראל - בפרט בחברה הערבית - לבין חמאס, חיזבאללה ואיראן, בין אם בכוונת מכוון ובין אם באופן משוטה.
לא תמיד ארגון הפשיעה יידע את מי הוא משרת ועל ידי מי הוא מופעל. מה שנתפס בעיניו כהעברת מטען חבלה רב-עוצמה שעובר דרך גבול ירדן לשטח ישראל, ומשם לאחת הערים המרכזיות עבור חיסול פלילי - יתברר בהמשך כהפעלה מתוחכמת של פיגוע טרור רב-נפגעים.
לאחרונה התפרסם כי איראן גייסה כנופיות פשע מקומיות במדינות שונות ברחבי העולם על מנת לרצוח יהודים וישראלים מבלי להשאיר טביעות אצבעות. לכן, הנחת העבודה צריכה להיות שהאיראנים המתוחכמים והמסוכנים (ולא רק הם) עושים מאמצים, לעיתים מוצלחים, להפעיל ארגוני פשיעה ישראליים. בהברחת אמצעי לחימה, כסף וכלים נוספים, הופכים ארגוני פשיעה בישראל ל"פרוקסי" יעיל של משמרות המהפכה.
יתר על כן: בתפקידיי בשירות הביטחון הכללי פגשתי לא אחת מצב שבו פיגוע טרור באחת הערים המרכזיות בישראל יצא לפועל בעקבות מעורבות של ארגוני פשיעה. בציר של מי שגייס את השב"ח הפלסטיני, חיבר אותו למחבל עם חגורת נפץ והפגיש אותו עם הנהג שמסיע אותם לזירה בעומק ישראל - יש לעיתים גם מעורבות זו או אחרת של ארגוני פשיעה ישראליים. והנה לכם החיבור המסוכן בין הפלילי לביטחוני.
להתערב או לא להתערב?
בימים בהם הפשיעה בחברה הערבית משתוללת, ובוודאי לאחר שהיא גובה מספר גדול של נרצחים, בוודאי אזרחים תמימים - שבות ונשמעות קריאות לערב באופן מוגבר יותר את שירות הביטחון הכללי במאבק בפשיעה המאורגנת. הקריאות הללו דועכות כשהימים חולפים, וחוזרות כשהרחובות שוב מדממים.
שירות הביטחון הכללי, האחראי על שמירת סדרי השלטון הדמוקרטי ועל קידום אינטרסים ממלכתיים חיוניים אחרים לביטחון הלאומי של ישראל, לצד כמובן המאבק הנחוש בטרור - חייב להבנתי המקצועית להעמיק את מעורבותו במלחמה בפשיעה הגוברת והמסוכנת בחברה הערבית.
ארגוני הפשיעה הפעילים בישראל - ערבים, פלסטינים ויהודים - פוגעים בביטחון הלאומי ובסדרי השלטון, ומהווים איום פנימי מסוכן ביותר על המדינה, בוודאי נוכח החיבור המסוכן בין הפלילי לטרוריסטי.
באופן טבעי, השב"כ נוקט בזהירות יתר בשל הכלים הייחודיים העומדים לרשותו במאבק בטרור, ונרתע מלהשתמש בהם נגד ארגוני פשיעה שאינם מפעילים טרור באופן ישיר. הבעיה היא, שמעשי הרצח בחברה הערבית, אי ציות לשלטון המקומי והארצי, סחיטה באיומים, דמי חסות, שימוש בקריפטו כמנגנון להעברת כספים, וייצור והברחת אמצעי לחימה מכל סוג, מהווים סכנה ביטחונית חמורה לכלל אזרחי המדינה, סכנה החורגת ממאבק "רגיל" בפושעים.
במובן הזה, מדובר בזירת לחימה נוספת שמדינת ישראל נמצאת בה (לצד הזירות האחרות מאז שבעה באוקטובר) - גם אם מאפייניה חייבים להיות כמובן שונים בשל העובדה שמדובר באזרחים ישראלים ובביטחון הפנים, כראוי למדינה דמוקרטית. לכן נדרשת מעורבות גדולה יותר של שב"כ, גם אם תתבצע באופן מדוד וממודר שלא יחשוף יכולות, ובליווי צמוד של הייעוץ המשפטי לממשלה שיבטיח שלא תהיה חריגה מקווים שאסור לחרוג מהם.
ברור כי הגורם המרכזי שתפקידו להילחם בפשיעה בחברה הערבית ובכלל היא משטרת ישראל, שלמרבה הצער נעשים בעת הזו מאמצים (נמשכים ומוצלחים למרבה הצער) להחלשתה. וגם היא, שנצבר בה ניסיון ארוך שנים ויש בתוכה אנשי מקצוע מצוינים, זקוקה להכוונה ברורה, לתוכנית סדורה ולעידוד מצד הדרג הפוליטי. המאבק הזה צריך להיות לא רק משימת חייו של המפכ"ל, כל מפכ"ל, אלא גם של השר לביטחון לאומי, כל שר, שיושב על הכיסא החשוב והרגיש הזה.
במקרה הנוכחי, פחות הר הבית ודריסת הסטטוס-קוו בו, ויותר התעסקות בלחימה אגרסיבית בארגוני הפשיעה ובתיאום כלל הכוחות הפועלים במאבק הזה (בהם רשות המיסים, הרשות להלבנת הון, מערכת המשפט וגורמי אכיפה אחרים). כרגע הפערים הם עצומים, והמצב המסוכן ממילא מוסיף להתדרדר. זהו מצב חירום של ממש.
בסדרת הטלוויזיה האמריקנית המיתולוגית "בלוז לכחולי המדים", ששודרה בישראל אי שם מראשית שנות ה-80 של המאה הקודמת, נהג לסכם סרג'נט אסטרהאוז את תדרוך הבוקר שהעביר לשוטרים טרם יציאתם לשטח, במשפט האלמותי "Let's be careful out there" (בואו נהיה זהירים שם בחוץ).
אין ספק שכל שוטר שיוצא למשימתו צריך להיזהר שם בחוץ, אך במצב הפשיעה הנוכחי, שהולך ומסלים ומתדרדר, אנו עלולים להגיע למצב בו כל הורה יגיד לילדיו טרם יציאתם מהבית, "תהיו זהירים שם בחוץ".
ולמצב הזה אסור בשום פנים ואופן שנגיע.
>>> אריק "האריס" ברבינג כיהן כראש מרחב ירושלים ויהודה בשומרון וראש אגף הסייבר בשב"כ