בין ישראל ואיראן מתקיימת מלחמת צללים בזירות שונות במהלך כל עשרים השנים האחרונות. עם זאת, אין ספק שמלחמת חרבות ברזל שינתה לחלוטין את התמונה, ולראשונה יצרה לחימה ישירה בין ישראל לאיראן.

בחודשים שלפני המלחמה, איראן ניצבת עם ביטחון עצמי גבוה תוך שהם מנצלים את הוויכוח הפנימי הנוקב בתוך החברה הישראלית סביב הרפורמה המשפטית כדי לתת "אור ירוק" לחיזבאללה להסלים את המציאות בגבול הצפון, כולל פיגועים נגד ישראל: הפיגוע במגידו, כולל ירי של רקטות לעבר שלומי בפסח בשנה שעברה, פריסת אוהלים בהר דב על השטח הישראלי הריבוני, והחמור מכול פריסה של אלפי לוחמי כוח רדואן בטווח של עשרות מטרים מבתי מטולה, זרעית וחניתה במוכנות להתקפה לכיבוש הגליל.

ישראל, ערב המלחמה, המשיכה במדיניות של הכלה והבלגה, ושאיפה לשקט בכל מחיר למרות הפיגועים נגדה ולמרות ההפרות הבוטות של הסכם 1701 על ידי חיזבאללה. זה עודד את האיראנים והחיזבאללה להמשיך בהסלמה אל מול ישראל, שהייתה שרויה במשבר פנימי עמוק.

אילוסטרציה של התקיפה האיראנית (צילום: דובר צה"ל)
יכולות מצוינות של הגנה, אך אל לנו להסתמך עליהן (תוצאות המתקפה ב-14 באפריל) | צילום: דובר צה"ל

בשבעה באוקטובר, עם פרוץ המלחמה והכישלון הישראלי המהדהד, האיראנים, כמו רבים אחרים במזרח התיכון, הופתעו מהחולשה הישראלית והחלו בהפעלת אותה "טבעת אש" - חזונו של סולימאני שנבנה במשך שנים רבות, וגרף הצלחות רבות:

  1. חסימת מיצרי באב אל-מנדב, נתיב סחר ימי בין-לאומי קריטי, על ידי החות'ים - כולל השבתה מוחלטת של נמל אילת.
  2. פתיחה של מלחמת התשה קשה ומאתגרת בצפון, תוך יצירה הישג אסטרטגי אדיר - רצועת ביטחון בשטח ישראל ופינוי של 70 אלף תושבי הצפון מבתיהם.
  3. האיראנים רואים ומשתמשים במבוי הסתום אליו הגיעה ישראל בכל הזירות, כדי לסחוט הישגים נוספים.
  4. חיזוק הוויכוח הפנימי בישראל, התגברות המשבר החמור עם ידידתנו הגדולה ארצות הברית, והעצמת תחושת החולשה האמריקנית ברחבי המזרח התיכון.

במקביל, האיראנים ממשיכים באין-מפריע להתקדם בנתיב הגרעיני, כולל העשרת אורניום עד 60 אחוזים והתקדמות בפרויקט הנשק, ללא כל תגובה ישראלית ועולמית. בעצם, איראן כיום היא מדינת סף-גרעין. במשך עשרה חודשים הם מצליחים לנהל את המערכה נגד ישראל עם הישגים שונים בהפעלת "טבעת האש", בשש זירות שונות מסביב לישראל, על מנת להתיש אותה ולהקריס אותה. האיראנים, מנגד, כמעט שלא משלמים מחירים עבור ההכוונה וניהול המערכה נגד ישראל.

חיסול גנרל מהדווי בתחילת חודש אפריל השנה היווה קו פרשת מים דרמטי במלחמת הצללים שישראל ואיראן מנהלות ביניהן. החיסול בלב דמשק, בתוך בניין ששייך לקונסוליה, גרם לאיראנים למבוכה, השפלה ופגיעה בכבוד הלאומי האיראני. האירוע הזה חשף הערכת חסר חמורה של המודיעין לגבי הכוונות של איראן. ההערכה הייתה שאיראן לא תגיב או שתהיה תגובה מינורית, אך בפועל הייתה תגובה חמורה שאף אחד לא ציפה לה. זו הייתה תגובה שחצתה את הקו האדום מבחינת ישראל. מדובר בניסיון איראני לייצר משוואה חדשה מול ישראל, כך שכל פגיעה ישראלית באינטרסים או בכירים איראנים תיענה בהתקפה ישירה על ישראל.

ראש הממשלה בנימין נתניהו בהערכת מצב על רקע התקיפה  (צילום: דוברות רה"מ)
שוב טעינו בהבנת כוונות האויב, רה"מ לאחר חיסול שוכר | צילום: דוברות רה"מ

התגובה הישראלית בעקבות מתקפת הטילים האיראנית הייתה מינורית, כירורגית ופגעה בנגמ"ש פיקוד של סוללת S-300 סמוך לאיספהאן. ישראל ניסתה לאותת כי המערך האיראני חדיר והיא יכולה לתקוף בכל רחבי איראן. כלל לא בטוח שההיגיון ומסר זה אכן נקלט בהנהגה האיראנית. ייתכן שהתגובה המינורית שידרה לאיראנים בדיוק ההפך. ברור לחלוטין שככה לא משקמים הרתעה לאחר התקפה כל כך מאסיבית של איראן.

הישגים עוד לפני הטיל הראשון

המזרח התיכון התעורר בשבוע שעבר לישראל אחרת, יוזמת והתקפית, עם תעוזה והפגנת יכולת פנומנלית של המודיעין הישראלי וחיל האוויר. החיסולים יצרו מבוכה, השפלה ופגיעה בכבוד הלאומי של איראן, וגם של חיזבאללה. החיסולים הללו, עם הלהבות בנמל חודידה לפני שבועיים, הם שיקום מסוים של ההרתעה הישראלית ברחבי המזרח התיכון והישג תודעתי מוראלי לציבור בישראל. אולם, צריך להבהיר - חיסולים אלו לא יוצרים מציאות אסטרטגית אחרת.

גם בחיסול של איסמאעיל הנייה בלב טהראן, המיוחס לישראל, יש כשל חמור בהערכת כוונות האויב, שמתכנן להגיב במתקפה קשה על ישראל. ברור שחיסול זה יעכב את עסקת החטופים, וככל הנראה יגרום למתקפת טילים נוספת על ישראל בהובלת איראן מכל הזירות. אני בספק אם בהתאם להשלכות אלו החיסול היה נכון.

העובדה שישראל לא הגיבה בעוצמה על מתקפת 14 באפריל היא טעות חמורה. אסור לנו להסתפק ביירוט מוצלח של מתקפת הטילים ועבודה יוצאת מן הכלל של מערכת ההגנה האווירת בחיל האוויר וכוחות הקואליציה בהובלת ארצות הברית. יש כאן פגיעה קשה בהרתעה וביטחון עצמי איראני גבוה, תוך ניצול חולשה אמריקנית ברורה. גם לאיראנים ברור שמערך הכוחות של ארצות הברית והקואליציה באזור בימים האחרונים נועד לסייע בהגנה וביירוט המתקפה. אין מנגד שום איום אמריקני אמיתי להתקפה על איראן או נכסים איראניים.

איסמאעיל הנייה, פואד שוכר (חאג' מוחסן) (צילום: ap)
האם החיסול היה שווה כשמתבררות ההשלכות? | צילום: ap

בשעות אלו, בלב טהראן, בחמ"ל משותף, האיראני ונציג ציר ההתנגדות מתכננים את תיאום המתקפה על ישראל. זו תהיה כנראה התקפה משולבת מכמה זירות במקביל, כדי לנסות ולאתגר את מערכות ההגנה הרב-שכבתיות של ישראל, ואת כוחות הקואליציה שפרוסים ברחבי המזרח התיכון. ייתכן שמעבר לפגיעה ביעדים צבאיים במרכז המדינה, יפעילו האיראנים גם פיגוע נגד מוסדות ישראליים בחו"ל. כבר כעת יש להם הישגים לא מבוטלים עוד לפני שיגור הטיל הראשון: התשה וחרדה בקרב ישראלים רבים, ונזק כלכלי כשחברות טיסה רבות מפסיקות לטוס לישראל.

שאלת המפתח היא כיצד ישראל תגיב למתקפה הזו. כמובן, יהיה זה פועל יוצא של האבידות בנפש שהאיראנים יסבו לישראל. יהיה גם לחץ אמריקני לא להסלים ולדרדר את המערכת האזורית, ולחתור לסיום הסבב הזה מול איראן. ישראל תהיה חייבת להגיב על מנת לשקם את ההרתעה ולפגוע במטרות אסטרטגיות באיראן. זה יהיה מסר ברור על המחיר שאיראן תשלם בעקבות כל מתקפת טילים נגד ישראל.

איראן, בכלליות, היא מדינה פגיעה הרבה יותר מישראל. היא הרבה פחות מוגנת. מדובר במדינה עצומה, עם מערך הגנה אווירית מוגבל רק לאתרים חיוניים כמו אתרי הגרעין. התשתיות הלאומיות העיקריות של איראן, כמו מתקני נפט, חשמל ומים, פגיעים מאוד למתקפה הישראלית.

ההסלמה מול איראן וחיזבאללה רק ממחישה ביתר שאת את הצורך הדחוף של ישראל ללכת לעסקת חטופים. זהו לא רק צו מוסרי עליון, ומחויבות מוסרית עמוקה לאלה שהמדינה וצה"ל הפקירו למחבלי חמאס בשבעה באוקטובר. העסקה היא מנוף אסרטרטגי קריטי ודחוף על מנת לשנות את המציאות ואת המבוי הסתום בזירות השונות, ועל מנת לאפשר הפסקת אש בעזה ובצפון. זה יאפשר לישראל לפתור את הפלונטר האסטרטגי בצפון ולהחזיר את 70 אלף העקורים לבתיהם בהסדרה או בלית ברירה בלחימה בלבנון.

הגרעין האיראני (צילום: reuters)
תגובה ישראלית למכה איראנית חייבת לכלול מתקנים אסטרטגיים, ארכיון | צילום: reuters

עסקה זו תאפשר ניצול הזדמנות אסטרטגית ויצירת ציר אסטרטגי עם המדינות הסוניות בהובלת ארצות הברית אל מול האיום המרכזי שהוא איראן. רק תגובה ישראלית עוצמתית על אדמת איראן נגד מטרות אסטרטגיות, בשילוב הליכה לעסקת חטופים שתאפשר יצירת אותה ברית אזורית מול איראן, יאפשרו את שיקום ההרתעה הישראלית.

במקביל, ישראל חייבת לשפר את המוכנות שלה לתקיפה באיראן, שאותה הזניחה מאוד בשנים האחרונות. ראש המוסד דדי ברנע צריך להוביל את המערכה מול איראן ולא את המשא ומתן על עסקת חטופים. החשיבה בשנים האחרונות שאיראן לא מעוניינת במלחמה כוללת צריכה לעמוד למבחן על רקע המציאות המורכבת כיום.

מלחמת ההתשה בשבע זירות זו המלחמה הכוללת בראיית ההנהגה האיראנית. אלו שבע זירות של התשה מול ישראל. אותה "טבעת אש" מאוד אפקטיבית תחת המטריה של מדינת סף-גרעינית. הגיבוי של הציר הרדיקלי עם רוסיה, סין וצפון קוריאה יכולים לגרום להנהגה איראנית לחשוב שהחולשה ישראלית, בצד החולשה האמריקנית, הם הזדמנות לתקוף את ישראל. מבחינתם, מלחמה אזורית כוללת מעניקה להם הזדמנות חד-פעמית לפגוע קשה "באויב הציוני", כחלק מהמאבק על ההגמוניה במזרח התיכון.

>>> קובי מרום הוא אלוף משנה במילואים, מומחה לביטחון לאומי ולזירה הצפונית