האמריקנים שצפו הלילה (בין שלישי לרביעי) בעימות בין קמלה האריס לדונלד טראמפ שכחו כמעט שביידן עדיין מכהן כנשיא ארצות הברית. זהו אולי ההישג העצום של האריס, שהצילה את המפלגה הדמוקרטית מקריסה מוחלטת לאחר הפיאסקו של ביידן בעימות מול טראמפ בחודש יוני האחרון. לכן, מבחינתה, היא המנצחת הגדולה של הלילה.
חודשיים בלבד לבחירות, האריס נמצאת בשוויון סטטיסטי מול טראמפ, והמאבק יוכרע בכמה מדינות כמו פנסילבניה, צפון קרוליינה וג'ורג'יה. האריס נמצאת בעמדה טובה לגייס בישורת האחרונה של הבחירות בוחרים חדשים, בעיקר צעירים. המומנטום נמצא אצלה. הלילה היא הצליחה להופיע על הבמה כנציגת הדור החדש שמבקש לשקם את האתוס והשליחות האמריקנית בעולם. היא לא נבהלה מטראמפ, והזלזול בו היה במינון הנכון.
האריס מציגה חזון של עתיד מבטיח יותר, חייכני יותר, לאומה מפוצלת. זהו חזון עם אחריות חברתית-כלכלית למעמד הביניים, למבוגרים ולצעירים. קפיטליזם פחות אגרסיבי, אך עולם שמבוסס על חירות. האריס מחויבת גם לדמוקרטיה בעולם, ולשמירת על אוקראינה מול הבריונות של פוטין. היא נגד ברית "המנהיגים החזקים" והאנטי-דמוקרטיים של טראמפ.
דונלד טראמפ עצמו נשאר טראמפ. הוא תקף את ממשל ביידן כגרוע ביותר בהיסטוריה, ואת האריס האשים ברפיסות ובחולשה. הוא גינה את ממשל ביידן על שהוריד את ארצות הברית למעמד של אומת עולם שלישי, אומה חלשה ומלוכלכת פיזית ונפשית, המוצפת במהגרים ובסירחון של אכילת כלבים וחתולים, לדבריו. זוהי ביקורת נוקבת שפונה בעיקר למצביעים הימניים, כאלו שמאסו באמריקה פרוצת הגבולות עם "פרוגרסיביות מטורללת ומתאבדת".
האריס, מנגד, הרחיקה את עצמה ביעילות מתיאור זה. היא הופיעה כמועמדת מרכזית ופרגמטית, המוכנה כמעט באופן טבעי לאתגר. היא הייתה רצינית, רהוטה, שקולה ונינוחה והתמקדה בלהציג פתרונות מעשיים.
ישראל בבעיה אצל שני המועמדים
העימות הוכיח כי אנחנו כישראלים נמצאים במקום רע בשיח האמריקני. ישראל נתפסת כנטל ולא כנכס. כאזור מצוקה לא אטרקטיבי, ובמלחמה שלא מסתיימת. ישראל נתפסת בלי מעמד עוצמתי של בעלת ברית, ובמקביל איבדה את מקומה כקורבן. זהו מצב בעייתי. אנחנו לא חזקים מספיק מבחינת טראמפ, שטוען כי נחוסל כמדינה תוך שנתיים בלעדיו. במקביל, הטיעונים לאמפתיה וקורבנות ישראלית בגלל שבעה באוקטובר נמצאים אף הם בנסיגה למול ההרס בעזה.
טראמפ, למעשה, אמר שישראל חלשה ובת חסות של ארצות הברית. זהו מוטו נוראי של תמיכה בבת ברית כושלת, התלויה באמריקנים בהגנה ובכסף, שטראמפ לא אוהב לבזבז. לכן, גם בגלל זאת, יש לעצור את המלחמה מיד.
המוטו שחזר, "להביא לסוף המלחמה" מיד, משותף לטראמפ ולהאריס. האריס דיברה גם על זכותנו לקיום בטוח, אבל בלי אהדה לשילוב הערכי עם בעלת ברית דמוקרטית. היא וטראמפ תומכים בחזון של מדינה פלסטינית ומבקשים להוריד את המלחמה במזרח התיכון מסדר היום. נראה כי האמריקנים מותשים מאיתנו. טראמפ בז לחלשים והאריס מנסה להתרחק מ"עוצמת היתר" שלנו.
לישראל מגיעה מנהיגות עם חזון, ולא רק תלות גוברת במעצמה אמריקנית.
>>> פרופ' יוסי שיין הוא מומחה למדע המדינה וליחסים בין-לאומיים, שכיהן כראש בית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. חבר סגל באוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון DC