לפי הדיווח של נדב איל, ערב ההצבעה בכנסת על החוק לשלילת עילת הסבירות, ראש השב"כ רונן בר נפגש, לבקשתו, עם נתניהו, ואמר לו, לפי הניסוח בכתבה, "אני מוסר לך כאן היום התרעה למלחמה. לא יודע לתת יום ושעה מדויקים. אך זו ההתרעה". נתניהו וסביבתו מגיבים באמירה שההתרעה רק מדגישה את הכישלון של שב"כ ושל צה"ל בהיערכות למתקפת חמאס, שהרי הם עצמם מסרו את ההתרעה למלחמה, שאליה לא נערכו כראוי. אבל זו רק חצי אמת.
המסר העיקרי של ראש השב"כ לנתניהו לא היה התרעה, הודעה על אירוע בלתי נמנע שצפוי להתרחש. המסר של ראש השב"כ, בעיתוי שבו נמסר, היה בראש ובראשונה התראה, כלומר אזהרה. זו הייתה התראה על-כך שמעשיו של ראש הממשלה עלולים להביא עלינו את סכנת המלחמה. הבחירה של ראש הממשלה לקדם את החקיקה הזו עודדה את אויבינו לתקוף אותנו, כפי שחזה מראש ראש השב"כ, וחזו שר הביטחון והרמטכ"ל. זו חקיקה, כך ראה מראש כל מי שעיניו בראשו וכך פסק לאחר מכן בג"ץ כאשר נדרש לחקיקה הזו, שגרמה "פגיעה אנושה בעקרון שלטון החוק" ואשר קידומה נעשה תוך הפרת האיסור על נתניהו ליטול בכך חלק, בשל השפעתה האפשרית על משפטו הפלילי. המאפיינים הללו של החקיקה, שהובילו את בג"ץ להכריז על בטלותה, הם גם אלה שחייבו את התגובה הציבורית הנרחבת לה. קידום החקיקה הביא להיחלשות ניכרת של החברה הישראלית, היחלשות שזיהו גם אויבינו.
יש להדגיש: החולשה שזיהו אויבינו אינה הקרע בעם. אחידות דעים אינה ערך שיש לשאוף אליו ומחלוקות ליוו אותנו בעבר וימשיכו ללוות אותנו גם בעתיד, כך יש לקוות. החולשה שגרמה חקיקת חוק הסבירות נבעה מההכרה של רבים ורבות בחברה הישראלית שהממשלה מחסלת את הזהות של מדינת ישראל כדמוקרטיה ליברלית, וסירובם לכן ליטול חלק בכל פעילות שמזוהה עם הממשלה. המדיניות של הממשלה גרמה להתרחקות של מי שיש להם חלק מרכזי בהבטחת חוסנה הכלכלי, המדעי, החינוכי וגם הביטחוני של ישראל, והיא זו שסיכנה את קיומנו. במעשיה, אילצה הממשלה משקיעים להקים חברות הזנק בחו"ל ודחקה מכאן אנשי אקדמיה מובילים. בעיקר, הממשלה אילצה אלפי קצינים וחיילים להודיע על הפסקת ההתנדבות שלהם לשירות מילואים. אנשים ונשים אלה, מלח הארץ, נקרעו בין הכרתם בצורך להגן על המדינה מפני המאיימים על קיומה מבחוץ, לבין הכרתם בחובה האזרחית והמוסרית החשובה לא פחות, להגן על המדינה מפני המאיימים על קיומם מבפנים. אנשים יקרים אלה הצילו אותנו פעמיים – תחילה בכך שהובילו לעצירת המשך החקיקה של הניסיון להביא לחיסול העצמאות של בית המשפט; ואז במעשי הגבורה שלהם במהלך המלחמה שנכפתה עלינו.
החולשה שזיהו אויבינו, שמפניה הזהיר ראש השב"כ את נתניהו, לא הייתה לכן גזירת גורל. היא נגרמה כל כולה על-ידי נתניהו וממשלתו. לפיכך, אשמתו של נתניהו אינה רק אחריות ניהולית, שמתבטאת במחדלו לוודא שמדינת ישראל נערכה כראוי למלחמה, כלומר ההתעלמות מן ההתרעה. אשמתו של נתניהו היא גם אחריות ישירה, בגין מעשיו שלו – הובלת ההפיכה השלטונית, כלומר ההתעלמות מן ההתראה. במעשיו תרם נתניהו תרומה מכרעת להחלשת החברה הישראלית, ועקב כך ליצירת התחושה בקרב אויבינו שיוכלו להביס אותנו בקרב.
וכאילו לא די לנו בכך שנתניהו אינו מכה על חטא על מעשיו בקיץ שעבר, הוא גם מסכל כעת את הצעדים שמאפשרים להביא לסיום מיידי של המלחמה. נתניהו מתעלם מעמדת רוב הציבור בישראל ומעמדת כל ראשי מערכות הביטחון, שלפיה ביטחון ישראל מחייב לאמץ עסקה לשחרור החטופים ולנסיגה מלאה של צה"ל מרצועת עזה. ולכך מוסיף נתניהו חטא על פשע, בנותנו יד לחידוש הניסיונות לחוקק את חוקי ההפיכה השלטונית. נתניהו מתעלם מפסיקת בג"ץ, שכבר קבעה שהכנסת אינה מוסמכת לחוקק חוקים שפוגעים אנושות בזהותה הדמוקרטית, כמו החוק למינוי שופטים על-ידי הממשלה ששר המשפטים מאיים לחוקק כעת. ההתנהלות הזו של נתניהו וממשלתו שבה ומציבה אותנו במצב מסוכן. זוהי סכנה שחומרתה עולה אף על זו שמפניה הזהיר ראש השב"כ בקיץ 2023.