אחרי רצף ההצלחות המבצעיות של השבוע האחרון, ראוי להבין שאנחנו לא מסכמים עדיין שום דבר. חיזבאללה ספג את השבוע הקשה ביותר מאז מלחמת לבנון השנייה, ואתמול את היום הקשה ביותר. עם זאת, ישראל נמצאת לפני האירועים הדרמטיים - ולא אחריהם.
צה"ל הולם בחיזבאללה מכה אחר מכה והתקיפה שהחלה אתמול היא חסרת תקדים בשני מובנים. ראשית - המודיעין. מדובר במודיעין שנצבר בעבודת נמלים מאז מלחמת לבנון השנייה בעמל רב ושנסראללה טרם נחשף אליו. המודיעין הוא התשתית לדבר השני - התקיפות הרחבות ששמו למטרה את המערכים הכי רגישים של חיזבאללה - הטילים המדויקים וארוכי הטווח, הרקטות לטווח בינוני וטילי השיוט.
התקיפות נערכות במרחבים סבוכים וצפופים, עם אמצעי לחימה שמוסלקים בבתים. ככל שהיקף התקיפות גדל, זה גם גורע יכולות מהאויב וגם מקטין את גמישות הפעולה של נסראללה. לגבי המספרים המדויקים של גריעת היכולות, ראוי להיזהר מאוד בניסיון לקבוע כבר כעת נתונים, יש להמשיך לגרוע. לחיזבאללה יש עוד הרבה מאוד יכולות לגרום נזקים כבדים לעורף הישראלי.
קצב הסיכולים הממוקדים שגבוה בהרבה מקצב ההתאוששות של מערכת הפיקוד והשליטה של חיזבאללה הוא הישג משמעותי ביותר. אחרי חיסולו של פואד שוכר, מספר 2 בחיזבאללה והידיד הקרוב ביותר של נסראללה, האיש שהוציא אל הפועל את הפקודות, הועברו סמכויותיו לשני אנשים אחרים - איברהים עקיל ועלי כרכי. הראשון כבר עבר למקום שכולו רע, השני מצבו טרם התברר.
רצף הסיכולים הזה מערער מאוד את חיזבאללה ויש להתמיד בפעולות הללו ככל שהדבר מתאפשר מודיעינית. גם כאן ראוי להדגיש שעל אף הפגיעה הקשה, לחיזבאללה יש עוד מפקדים. מדובר בארגון גדול.
ובכל זאת, איך ניתן להסביר את הפעולה הדי מוגבלת של חיזבאללה עד כה אל מול היכולות שלו? ניתן להעריך שחיזבאללה אומד את הנזקים ומקיים הערכת מצב. הפגיעה בשרשרת הפיקוד יכולה לגרום לתהליך הזה להיות סבוך יותר. אך אל לנו להשלות את עצמנו, תוך זמן קצר חיזבאללה יבין את המציאות ובפני נסראללה יעמדו שתי חלופות עיקריות: הראשונה, להרחיב את מעגל האש, בצורת משוואות עדיין, ולירות לעבר אזורים נוספים כמו גוש דן, אבל באופן מדוד יחסית גם אם מוגבר ממה שראינו עד כה. החלופה השנייה היא שנסראללה יבין שהוא במצב רע מאוד ויחליט דווקא ללכת עד הסוף. במקרה כזה אנחנו במלחמה כוללת.
ומילה אחרונה על חזית הדרום ובעיקר על סוגיית החטופים והמינוף המדיני שחייב להשלים מהלכים צבאיים. דווקא כעת, כשהמומנטום לצידנו בצפון יש להתחיל לחשוב איך משלבים את המעשה המדיני במעשה הצבאי, מהי אותה נקודת שיא של המעשה הצבאי שבה אנחנו מכניסים את הכלי המדיני. אם לא נעשה את זה כבר עכשיו - נגלה שממש כמו בדרום, כבר מאוחר מדי.
מעבר לפן הערכי, המוסרי, ולכך שלא ניתן לדמיין בכלל מה עובר על אותן משפחות של 101 אחינו ואחיותינו שעדיין נמצאים בגיהינום בעזה, כשהן רואות כיצד הקשב כולו הולך לצפון וחוששות שהנושא יידחק לחלוטין מסדר היום, יש פה גם פן אסטרטגי. יש להדגיש את החשיבות האסטרטגית במהלך שכזה. זו יכולה להיות אסטרטגיית יציאה גם מהמערכה בצפון לניתוק הזירות לאחר המכות הקשות שיחטוף חיזבאללה. יש למצות את הסיכוי גם אם הוא קלוש לקדם עסקה בדרום דווקא כעת.
>>> אלוף (במיל') תמיר הימן הוא ראש אמ"ן לשעבר, כיום ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS