בימים גורליים אלה להסכם החטופים, גם המלחמה הפוליטית עולה קומה נוספת ועוברת לקמפיין אידיאולוגי של ממש. ככל שהמציאות מתרחקת מהשאיפות הפוליטיות של ראש הממשלה, גדל הצורך להסביר את השיקולים ברמה הגובלת באבסורד.
צה"ל, השב"כ ומערכת הביטחון ממשיכים לנהל את המלחמה היומיומית הקשה בשטח. בעזה, ממדי המלחמה קטנו והם ברמת עצימות של הגנה אקטיבית או תחת הגדרה של ביטחון שוטף, כאשר המאמץ העיקרי הינו להביא את החטופים. בצפון, מול חיזבאללה חזרנו למלחמת התשה הכוללת חילופי מהלומות, כשברור כעת שחיזבאללה לא רוצה במלחמה מלאה ובהתאמת האיום האסטרטגי משם יותר קטן. למול כך, בשומרון המצב הוחמר. ניסיון הפיגוע בבית הכנסת בתל אביב בשבוע שעבר הבהיר את חומרת המאמץ האיראני לייצר בסיס ביו"ש, מה שהוביל למבצע צה"לי גדול יחסית. ההסלמה בשומרון הינה ברמה גבוהה מאוד. פעולת צה"ל שם היא בבחינת שפיכת דלי מים על שרפה גדולה. הטיפול שם חייב לעבור למערכה הרבה יותר רחבה, כולל טיפול בבעיה של בקעת הירדן הפרוצה.
למול ההתפתחויות הביטחוניות הללו בשטח, סדר העדיפות של ראש הממשלה הפוך לחלוטין. הוא ממשיך לדבוק בחוזקה במלחמה המצטמצמת בעזה, מפגין התעלמות מהחזית הצפונית והגליל המופגז, וההחמרה בשומרון הבוער. כל זירה כזו מחייבת החלטה לסגור את המלחמה בעזה ולרכז מאמץ בזירה אחרת, אלא שהצורך הביטחוני הזה מנוגד לאינטרס הפוליטי.
בעיה קטנה - אם רק נרצה בכך
בשיחה שהתקיימה עם משפחות החטופים, הפגין ראש הממשלה אטימות וחוסר רגישות אנושית מינימלית. הוא אמר להם, לפי הציטוטים שדווחו, שנשקפת מעזה סכנה גוברת של איום קיומי, דבר המנוגד לחלוטין למציאות שם. כיום לא נשקפת מעזה שום סכנה קיומית לישראל, בוודאי אחרי 11 חודשים לחימה שבהם צה"ל פירק חלקים נרחבים מארגון חמאס ופוצץ חלק ניכר מהתשתיות שם. אבל, הצורך להסביר את דבקותו בהארכת המלחמה מחייבת את נתניהו להעלות ולהגזים בחשיבות ציר פילדלפי וציר נצרים למניעת התעצמות חמאס שזה עתה פורק והוחזר 30 שנים אחורה. גם אם צה"ל לא יפעל יותר בשטח, ייקח לחמאס לפחות עשור ויותר כדי להתאושש ולהיבנות מחדש. אם נפיק את הלקחים ונפעל בדחיפות גדולה שם, נצליח לשמר אותו כבעיה בהיקף קטן לאורך הרבה זמן.
המשמעות של החזקת צירי הביתור בעזה, כדוגמת נצרים, תעמיד את ישראל, ראשית, במעמד של כובשת. צה"ל כבר כעת, בהיעדר כל הנחיה אחרת, מינה מושל בדרגת תא"ל לעזה במטרה לקבל אחריות ל-2.5 מיליון איש בענייני בריאות, מזון, ביוב, חינוך ומי יודע אולי גם תעסוקה ועוד. למעשה, מדינת ישראל תהפוך למחליף של אונר"א, חמאס ימשיך לשלוט ומדינת ישראל תספק שירותים לאוכלוסייה. אבל המחיר של הנוכחות הצבאית בתוך הרצועה והצורך לשמור ולפעול על הצירים הופכת את פעילות צה"ל במרחב למטווח ברווזים. כבר השבוע ספגנו עשרה הרוגים ממטענים וצלפים, וזה רק ילך ויגבר בדיוק כמו שהיה בלבנון במשך 18 שנה.
העצמת ציר פילדלפי בידי ראש הממשלה, עד כדי כך שלפתע ביטחון ישראל תלוי בהחזקת הציר, נועדה, לדעתי, להקטין בצילו את חשיבות ההסכם להחזרת החטופים. העסקה תביא להפסקת המלחמה מוקדם מדי לטעמו לצרכיו בשל ראש הממשלה. החלטת הקבינט אמש (חמישי) היא חישוק נוסף שנועד לסנדל את העסקה.
כדאי להזכיר שבמשך תשעת חודשי המלחמה התעלמו מקיומו של ציר פילדלפי, שממנו לכאורה הגיעה ההתעצמות. ציר פילדלפי לא הופיע אף פעם במטרות המלחמה. כמי שהיה אחראי על הציר הזה בתפקידי כמפקד אוגדת עזה כמעט שלוש שנים, מלבד הרס של כמה מנהרות בודדות שגילינו לא זכור לי שמנענו דרך הציר אפילו הברחה אחת. בלי שיתוף הפעולה של מצרים, הניסיון למנוע הברחות באמצעות הציר בלבד קלושה. העצמת חשיבותו של ציר העפר הזה נועדה כעת בעיקר להקטין את חומרת ההחלטה לא לבצע את הסכם החטופים.
רה"מ רוצה שהמלחמה תימשך, המחיר כנראה פחות חשוב
גם בשיא כוחו של חמאס, ב-6 באוקטובר, הייתה עזה איום אבל לא קיומי. ראש הממשלה מיאן להקשיב בשנה שעברה לראשי מערכת הביטחון שהזהירו אותו מהאיום הרב-זירתי שכלל את עזה, והאמת שישראל לא הייתה צריכה לחכות לאסון אוקטובר אם רצתה למנוע הברחות בפילדלפי. ראש הממשלה הוא זה שהחזיק בקונספציה שחמאס חזק זה אינטרס ישראלי כחלק מהניסיון להחליש את הרשות הפלסטינית, ואף גיבה העברת כספים רבים מארגון מקטאר. כך הפך חמאס מארגון קיקיוני למפלצת. הקונספציה של "שקט יענה בשקט" בעשור ויותר האחרונים תחת ממשלות נתניהו אפשרו לחמאס לגדול בנחת לממדים של 7 באוקטובר. "סם השקט" הזה היה נוכח לכולם, כולל ראשי מערכת הביטחון וגם הפרשנים התמסרו לה. כעת, ראש הממשלה מעדיף להתנער ממנה ורוצה למשוך את המלחמה אל עבר האופק באופן שאו תשמיד את אחרון החמאסניקים או שתשכיח את אחריותו, תלוי מה בא קודם. נראה שהמחיר הכבד שכרוך בשתי אפשרויות האין-סוף פחות חשוב לו.
צה"ל, שלא עסוק בזיכרונות ואשמות, ניצח במלחמה קשה את חמאס הצבאי. ברור שהמשימה להכחיד עוד עשרות אלפי חמאסניקים בודדים דומה לניסיון לייבש את הים במזלג. חיסול ארגון אידיאולוגי לא צלח בהיסטוריה. מדובר בעיסוק לשנים בלתי נגמרות במחירים קשים מאוד שכבר התנסינו בהם. הפתרון היחיד המעשי הוא לבנות תחליף לחמאס.
ראש הממשלה לא מביא בחשבון שבמחדל 7 באוקטובר קיימת לפחות טענה שהופתענו. אומנם נרצחו אנשים שהמדינה לא סיפקה להם הגנה, אבל לא במזיד. לעומת זאת, החלטה קרה להקריב את חייהם של 107 חטופים היא מחדל חמור פי כמה. זאת הפקרה במודע והיא לא תסולח לעולם, אם חלילה תקרה. זאת החלטה הגובלת בפגיעה במזיד בחיי אדם ומצדיקה חקיקת יסוד, בהקבלה לחוק השיפוט הצבאי, שהפקרה במודע של אנשים למותם הינה פשע חמור ברמה לאומית ועל כל שר בממשלה לשאת באחריות לכך.
ההימנעות בהחלטה על היום שאחרי מובילה כעת לאבסורד נוסף - יחיא סינוואר. אם ישראל רוצה את החטופים היא צריכה את סינוואר בחיים לפחות עד אחרי העסקה. אחרת לא תהיה עסקה והחטופים ייעלמו. אין אדם אחד שחשוב שסינוואר הוא לא בן מוות, אבל כדאי שזה יצא לפועל אחרי ולא לפני עסקה.
הציבור לא יסכים לשאת באות הקלון
הבלגן בימים אלה של התעוררות ההפיכה המשטרית אינו מקרי, ואינו נובע מחוסר שליטה של נתניהו על המצב. זה נכון אולי למהלכים של בן גביר וסמוטריץ', לא ליריב לוין. המהלך נועד להסיט את תשומת הלב הציבורית מהמלחמה ולהחזיר את הציבור חזרה לשיסוע הפוליטי של ימין ושמאל. הנרטיב החדש הוא שהימין אמיץ ורוצה מלחמה והשמאל פחדן והוא נגדה. סמוטריץ', לדוגמה, בריאיונות הרדיו כבר גיבור גדול להכריז מלחמה על כולם. נתניהו מוביל את נרטיב הניצחון להמשך המלחמה, שממצב אותו היטב מול "התבוסתנים" שקוראים לעסקה ולהפסיק להילחם. מחיר החטופים, מחיר החיילים, מחיר השקר לאלה שמאמינים בו - שולי ולא חשוב.
ההתנפלות על דובר צה"ל, שציין את האמת לאמיתה, מעידה על הקונפליקט מול המציאות שנתניהו מצוי בו. הצבא, אחרי פירוק חמאס, נלחם על המטרה העליונה שנותרה - החזרת החטופים, בניגוד לנתניהו שרוצה בהמשך המלחמה ולכן מיהר לגעור בו.
כדי להימנע מחיכוך עם האמת, נתניהו לא מקבל החלטות בישיבות קבינט ועבר לקבל החלטות לבד. עסקת החטופים היא ההחלטה הביטחונית החשובה ביותר, המורכבת ביותר והאסטרטגית ביותר מתחילת המלחמה. ראש הממשלה היה צריך לשתף בו את הקבינט ואף את ראש האופוזיציה, משום שמדובר בהחלטות קריטיות על מטרות המלחמה, על מהות מוסרית, ערכית וביטחונית מהדרגה הלאומית הראשונה. נכון שגם היה יוצא לדבר אל הציבור בשעה גורלית שכזאת. אבל לא: הוא מרחיק את כולם ואף ממדר חלק מצוות המשא ומתן. ברור שהדרך הזו נוחה לניהול אג'נדה ולא החלטות של מדינה. ככה לא מנהלים מלחמה והחלטות גורליות.
מזלנו הגדול שהאמריקנים כאן ונחושים בימים הקרובים להעביר את העסקה. הם ישימו על השולחן את מתווה ה-Take it or leave it הגורלית להחלטה הסופית של הצדדים. אם ראש ממשלת ישראל יבחר בהאשמת חמאס במקום להחזיר את אחינו הביתה, המנדט לחייהם חוזר אלינו. כל אחד מאיתנו האזרחים וכולנו כציבור נצטרך לבחור אם לשתוק לנוכח אות הקלון וההשפלה הזאת, שתונח על צווארינו לכל חיינו.
>>> ישראל זיו הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת אלוף. שימש קצין החי"ר והצנחנים הראשי, מפקד אוגדת עזה וראש אגף המבצעים