בן גביר נכנס למשרד לביטחון לאומי על טיקט של משילות. בפועל, מדובר ביחצן. האיש שחצה רמזורים אדומים כדי להספיק לכאורה להגיע לפני המצלמות לזירת אירוע, ניצל שוב בסופ"ש את הקשב הציבורי כדי להימנע מלהתייחס לכישלון המקצועי שלו. עקב הודעת שב"ס שלא יוכל לקלוט עצורים הצבא הפסיק לבצע מעצרים ביטחוניים. האחריות לנושא מוטלת על בן גביר. מה עשה השר? הלך לים לתפוס כותרות, שהסיטו את כל תשומת הלב בסופ"ש מהחטופים.
בן גביר מפקיר את הביטחון של כולנו ומעדיף להתעסק בפיתות ואסלות במקום. בשבוע שעבר פורסם במכתב רשמי של מרכז המידע והמחקר של הכנסת שכבר שנה הם רודפים אחרי המשרד לביטחון לאומי כדי לקבל נתוני פשיעה מאז כניסת בן גביר לתפקיד. המשרד מסרב לשתף פעולה. במקביל, אישה פרסמה שהותקפה על ידי נהג אוטובוס, היא קראה למשטרה ואיש לא הגיע. גם דיווח על גנבת רכב הפך להיות פרוצדורה בדרך לביטוח, לאף אחד אין ציפייה שמשטרת ישראל תחזיר את הרכב או תעצור את הגנבים.
אבל הפגיעה של בן גביר היא עמוקה יותר - הוא האיש שפגע הכי הרבה בביטחון האישי של נשים במדינת ישראל. לאחר לחץ ממושך אושר בשנה שעברה חוק האיזוק האלקטרוני (או בשמו חוק הפיקוח האלקטרוני למניעת אלימות במשפחה) שמאפשר להרחיק גברים אלימים מנשים. לפי החוק, תידרש הערכת מסוכנות שתצדיק את הצו. לא מדובר בפתח לתלונות שווא, מדובר בתהליך מבוקר.
המשרד לביטחון לאומי הקצה 200 אזיקונים לשנה, למרות שבחודש אחד בישראל ניתנים 800 צווי הגנה לנשים - פער בלתי נתפס. בפועל, מדובר בהקצאה ל-100 נשים בלבד (אזיקון אחד לאישה ואחד לגבר המאיים ואם גם ילד יקבל הגנה זה אפילו פחות ממאה). כל הבקשות שהוגשו עד כה סורבו. אפס אזיקונים חולקו. חמור מכך, על אף שהחוק עבר כבר לפני שנה, המשרד לביטחון לאומי טרם גייס עובדים סוציאליים ליישומו. בדיון שנערך השבוע בוועדה לקידום מעמד האישה, נציגי המשרד לביטחון לאומי והמשטרה כלל לא טרחו להגיע לדיון.
במקביל, חלוקת הנשקים המופקרת נמשכת, למרות שמשרדו ומשרד הרווחה לא מצאו דרך להצליב מידע ולמנוע מגברים עם רקע של אלימות לקבל רישיון לנשקים. תהליך הסינון הוא מביך, בנות שירות שואלות גברים שמגישים בקשה לנשק אם לאישה יש התנגדות. יש זלזול גדול מזה בחיי אדם? (אני מלאת הערכה לבנות השירות, אבל לא מתפקידן לבצע הערכת מסוכנות). המדידה של הפגיעה היא לא רק בשורת הסטטיסטיקה של רצח נשים בנשק חם. ההערכה היא שישנן במדינת ישראל מעל ל-300 אלף משפחות מדווחות שחיות במעגל האלימות. בפועל כנראה מדובר ביותר. דמיינו משפחה, אימא וילדים, שחיים בצלו של גבר אלים. עכשיו תוסיפו למשוואה שיש בבית אקדח. תחשבו על אווירת הפחד ששורה בבית כזה, על חיים בבית שכל צעד לא נכון יכול להוביל להתפרצות כשהנשק זמין. הפחד והטרור הזה לא נכנס לסטטיסטיקה, אבל הוא בהחלט פוגע בחיי נשים ומצלק ילדים לעד. ולמרות זאת לא נערכות הבדיקות הנאותות לבדוק מי ראוי לשאת נשק ומי לא.
מטרת חוק האיזוק האלקטרוני הייתה לתת לנשים שליטה על חייהן, לחסוך מהן לנוס על חייהן וחיי ילדיהן ולהסתתר במקלטים, אלא לאפשר להן להמשיך את חייהן, ולהרחיק רדיפה של גבר אלים.
בן גביר גם פוגע באימהות שמנסות לתת לילדים שלהן חיים נורמליים וגם מכניס ילדים נוספים למעגל של טרור ופחד. הוא גם מי שמוביל את הקו הניצי ביותר בהתנגדות לעסקת החטופים, שתחזיר גם את התצפיתניות והנשים הצעירות שנחטפו. חלקן כבר נרצחות באכזריות בשבי כפי שראינו השבוע. נשים שנחטפו ממיטותיהן בפיג'מות או שרק יצאו לרקוד.
לבן גביר זה לא משנה, הוא מפקיר את הביטחון האישי שלנו. כי הוא לא רואה נשים ממטר. חיות או מתות.