היעדרותו של מפקד הזרוע הצבאית של חמאס, מוחמד דף, משמעה פיחות דרמטי במעמדו של ראש החמאס ברצועת עזה יחיא סינוואר, עד כדי הצגת סימן שאלה גדול באשר ליכולתו לנווט את מהלכי התנועה תוך השתקת יריביו הרבים בצמרת הארגון, שאינם חדלים לרטון עליו במלונותיהם בקטאר, בטורקיה ובלבנון. ייתכן מאוד שאנו עומדים בפני סוג של "הפיכה" פנימית בחמאס, שתטה את הכף מסינוואר אל איסמאעיל הנייה ושאר האישים שבעצם נדחקו אל מחוץ לעזה כאשר סינוואר שוחרר מן הכלא ב-2011 וטיפס במהירות לעמדת המנהיג שעל פיו יישק דבר.
סינוואר הצליח לכבוש את מנהיגות חמאס בעזה בגין הגיבוי המלא שנתן לו דף. בלא התמיכה המתמשכת של דף, ספק רב אם סינוואר היה מחזיק מעמד כמנהיג כל-יכול, ואם יכול היה לערער בכלל על מתקפת שבעה באוקטובר. נדגיש שלדף יש, מאז 2003, מעמד מקודש בחמאס. אם יהיה לו אי פעם קבר, יעלו המונים לרגל להתפלל בו. הואיל ודף לא לכלך את ידיו בפוליטיקה, והתמסר לחלוטין לבניין הכוח הצבאי של חמאס, הוא היה תמיד מעל לכל המחלוקות והמריבות הפנימיות האין-סופיות בצמרת הארגון. בהיעדרו, מאזן הכוחות משתנה לחלוטין.
כבר עתה הגיעו אליי לחשושים ראשונים מכיוון קטאר שהנייה ושותפיו חותרים ליטול מסינוואר את הסמכות אותה לקח לעצמו במלחמה עד כה להיות הפוסק האחרון בכל עניין, בראש ובראשונה לגבי תנאי עסקת החטופים. לדוגמה: במשך תקופה ארוכה מאוד אסר סינוואר על הנייה להראות את פניו בקהיר, ובלית ברירה ביטל הנייה פעם אחר פעם את הנסיעות שתכנן למצרים. סינוואר הוא שהכתיב – בפתקים שהוציא בידי שליחים מן המנהרות – את תנאי חמאס לעסקה והוא למשל שהחליט לאחרונה לסגת מן התביעה להפסקת אש מלאה עוד לפני שחרור החטופה הראשונה. מצב הדברים הזה שבו הם ממתינים ימים ארוכים עד להגעת מסריו של סינוואר, לא היה כמובן לרוחם של הנייה והאנשים שסביבו. עכשיו הם חשים שחופש הפעולה שלהם גדל באופן משמעותי והם נחושים לנצל את מצוקתו של סינוואר, שחסותו של דף נשללת ממנו.
איסמאעיל הנייה, חאלד משעל, מוסא אבו מרזוק ואחרים מאמינים שעל חמאס לעשות פשרות מרחיקות לכת כדי לשרוד אחרי המלחמה. לא רק שהם מוכנים שהממשל האזרחי בעזה יהיה בידי גורמים פלסטיניים אחרים, ובהם אנשיו של מוחמד דחלאן, אלא שהם גם אינם פוסלים כניסת כוח של כאלף אנשי ביטחון של הרשות הפלסטינית לעזה. הם מאותתים במרץ, אבל לא בפומבי, שפירוז רצועת עזה יכול לבוא בחשבון במסגרת הסדר של היום שאחרי, ובלבד שיותר לחמאס לשמור בידיו נשקים קלים "להגנה עצמית מפני יריבים". הם אפילו הסבירו בשיחות פרטיות שיהיו מוכנים לתת התחייבות פומבית וכתובה שלא ליזום עוד שום התקפה נגד ישראל.
אין צורך לומר שכדאי להתייחס בחשדנות ובזהירות לכל הרמיזות הללו, אבל יהיה מרתק לעקוב אחר הדו-קרב ההולך ומתפתח בין סינוואר להנייה. המצרים, הקטארים והטורקים יצדדו בהנייה, ואילו איראן וחיזבאללה ימשיכו להעדיף את סינוואר.