הציבור הישראלי מבולבל ונבוך מההערכות ומהתגובות לפסגה בדוחה, מהמשך המשא ומתן בקהיר שהוכרז ככישלון ומהצהרת שר החוץ של ארצות הברית אנתוני בלינקן, לפיה נתניהו קיבל את הצעת הגישור האמריקנית - זו שחמאס דחה קודם לכן. הבלבול התגבר היום (שלישי) לאחר שראש הממשלה נפגש עם משפחות חטופים ואמר כי "הדבר הראשון הוא לחסל את חמאס, הדבר השני - להחזיר את החטופים". צוות המשא ומתן הישראלי עדיין מנהל שיחות עם נציגי המתווכות, ובעקיפין מול חמאס, על עסקת חטופים, ובעצם על מהלך דיפלומטי אסטרטגי רחב יותר שיקבע לאן מועדות פנינו: להפסקת אש והפוגה אסטרטגית או להסלמה נרחבת בחזיתות הצפון והמזרח, עם פוטנציאל ממשי להידרדרות למלחמה אזורית.
התגובות למתווה המעודכן שהניח ממשל ביידן על השולחן סותרות. בעוד שמהצד האמריקני והישראלי מדווח על "התקדמות", הכדור עובר כעת לחמאס, שגם הוא משדר מסר כפול לאחר שהטיל את האשמה על נתניהו ועל ביידן, שאימץ את עמדותיו של נתניהו, אך חזר על דבקותו למתווה שאליו הסכים ב-2 ביולי.
מבלי להיכנס שוב לעומק סוגיות המחלוקת (סיום המלחמה, נוכחות צה"ל בציר פילדלפי, רשימת הטרוריסטים המשוחררים), מסתמנים שלושה תרחישים עיקריים בסיום סבב המגעים הנוכחי.
בתרחיש הראשון, שנראה כרגע אופטימי, הצדדים מצליחים לגשר על הפערים ושניהם מקבלים את הצעת המתווכות בהובלת ארצות הברית. תרחיש זה ישיג את שני יעדיה של ארצות הברית - החזרת החטופים ומניעת הסלמה במזרח התיכון. גם לישראל זהו תרחיש חיובי. לאחר מימוש כמעט מלא של מטרות המלחמה הצבאיות בעזה, הוא יאפשר הפסקת אש של שישה שבועות לפחות, יצנן את העימות המסלים גם בצפון ויקטין באופן ניכר את הסיכוי להתלקחות אזורית בטווח הזמן הקצר. מעל לכול, זהו מהלך שיאפשר לישראל למלא את חובתה המוסרית כלפי אזרחיה ולהחזיר הביתה את החטופות והחטופים.
הפסקת אש בדרום, גם אם היא זמנית, תאפשר לישראל לחשב מסלול מחדש לגבי המלחמה הרב-זירתית ומטרותיה, כולל שינוי המציאות הביטחונית בצפון - בין אם בהסכם או במלחמה ממוקדת. בהתנהלות נכונה היא גם תאפשר לקדם את תהליך סלילת הדרך לקואליציה אזורית נגד איראן ואת היחסים עם סעודיה. אכן, תמיד קיים סיכוי, והוא אף סביר, שחמאס יבחר להערים קשיים בביצוע השלבים הבאים בעסקה, כלומר בשחרור יתרת החטופים. במקרה כזה, והדבר חייב להיות מסוכם במכתב צד עם האמריקנים, כל ההתחייבויות של ישראל יהיו בטלות והפיכות, והיא תוכל לשוב ללחימה.
בתרחיש השני, המשא ומתן נכשל - והאמריקנים, כמו שהבהיר אתמול (שני) שר החוץ בלינקן, מטילים את האשמה על חמאס. הסכמת ראש הממשלה למתווה המעודכן של ביידן היא בבחינת WIN-WIN. אם חמאס יקבל את העסקה, אנו בתרחיש הראשון ולפחות שלב א' של העסקה יתממש. אם חמאס יסרב - האשמה נופלת עליו והתיאום האסטרטגי ותמיכת ארצות הברית נותנים רוח גבית להמשך המלחמה. עם זאת, חשוב לזכור, במקרה זה החטופים לא שבים הביתה וישראל לא עוצרת את המערכה בעזה. בתרחיש זה, חזית הצפון ממשיכה לבעור ולהסלים, והפוטנציאל להתלקחות אזורית גובר.
ישראל חייבת להיות מוכנה להסלמה אזורית. תיתכן אז תגובה מצד חיזבאללה ואולי איראן לסיכולם של פואד שוכר ואיסמאעיל הנייה, תגובה שתיענה בתגובה עוצמתית של ישראל. כל זאת, כשברקע האיום הגובר של התרחבות פעילות הטרור מגזרת איו"ש. מכיוון שבתרחיש זה חמאס יואשם בכישלון העסקה, תהיה לישראל לגיטימציה מסוימת, לפחות מצד ארצות הברית, להמשך מאמציה למיגור כוחו הצבאי של חמאס.
ישראל תעמוד אז בפני הדילמה שהיא מתמודדת עימה כיום, אולם היא תידרש להחליט: אם להמשיך בעצימות הקיימת, או מה שנראה נכון יותר - לשנות את מאפייני הלחץ הצבאי בעזה במטרה להעמיק את הפגיעה בחמאס, לשלול ממנו טריטוריות ויכולות שלטוניות נוספות ולהמחיש את מחיר אי ההגעה להסכם. בתרחיש זה תתחדד מאוד הדילמה הרב-זירתית: אם להעתיק את המאמץ העיקרי צפונה, איזה מאמץ לנהל ברצועה וכיצד למנוע את המשך שלטונו ושיקומו של חמאס - נושאים שממשלת ישראל נכשלה בטיפול בהם בעשרת החודשים האחרונים.
בתרחיש השלישי תיתפס ישראל כמי שהכשילה את ההסכם, בהעלאת תביעות לא סבירות בעיני ארצות הברית ואפילו בעיני הדרג המקצועי המנהל את המשא ומתן. לאחר שמזכיר המדינה בלינקן הצהיר פומבית כי נתניהו הסכים למתווה המעודכן, בחר ראש הממשלה לפרסם סרטון שבו הדגיש את ההסכמה האמריקנית לשחרור כמות גבוהה יותר של חטופים בפעימה הראשונה של העסקה. אכן, מדובר בהישג חשוב, אך פרסומו טרם סגירת העסקה מעלה שאלה אם ראש הממשלה שוב מזגזג ולאחר שהסכים בחדר הסגור למתווה ביידן, אם הוא מנסה לפגוע בקידום המתווה ולהביא להקשחת עמדותיו של סינוואר. צעדים כאלו עלולים דווקא להביא להאשמת ישראל בכישלון העסקה.
אם ינהג כך ראש הממשלה, תוך התעלמות מהתפתחות האיומים של מלחמה רחבה בלבנון, עם איראן, וברחבי האזור, הוא יוביל בסבירות גבוהה את ישראל להרחבת המלחמה, והפעם ללא תמיכה מלאה של ארצות הברית. הקיבעון האסטרטגי של ישראל, המתמקד בעזה, משחק לידי שאיפת סינוואר - שלא התגשמה עד כה - להתלכדות הזירות בעצימות גבוהה. תרחיש שבו ישראל נתפסת כסרבנית יקשה עוד יותר על מערכת היחסים המתוחה עם ארצות הברית, בדיוק כאשר הנשיא ביידן שיגר לאזור כוחות בהיקף חסר תקדים כדי להגן על ישראל מפני איומי איראן, חיזבאללה, החות'ים ושאר גורמי ציר ההתנגדות.
סיכום
אינני שייך למבקשים "עסקה בכל מחיר". יש נושאים שלא ניתן לוותר עליהם, ובראשם - השארת מנופים בידי ישראל לשלב ב' של העסקה, השלב שבו יוחזרו יתרת החטופים: החיילים והאזרחים שחמאס מגדיר כחיילים. ישראל חייבת להישאר עם כלים שימנעו מצב שבו חמאס מושך את המשא ומתן לנצח וממשיך להחזיק בישראלים חטופים. עם זאת, ההצעה האמריקנית שהוצגה תואמת את האינטרסים של ישראל ובוודאי של ערכיה וחובתה כלפי אזרחיה, ומבוססת על הצעת נתניהו וביידן מחודש מאי. מסיבה זו, ראש הממשלה השיב לבלינקן כי הוא מקבל אותה.
מעבר למשא ומתן מול חמאס, חובה לחתור להסכמות דו-צדדיות שיעוגנו במכתבי צד עם ארצות הברית. אלו יאפשרו לישראל להמשיך להגביר את הלחץ על חמאס אם יסרב לעסקה, לטפל בהפרותיה על ידי הארגון אם תושג, ולהבטיח שישראל לא תאפשר התעצמות חמאס ושיקומו בשום מקרה. בנוסף, יש לקדם הסדרה עם ארצות הברית ומצרים כדי להביא לפתרון אמיתי שימנע הברחות מגבול מצרים לעזה ויספק לגיטימציה לנוכחות צה"ל כל עוד פתרון אפקטיבי לא מתקיים.
קבלת העסקה על פי הפרמטרים האמריקניים העדכניים היא אינטרס ישראלי מובהק, ומשיגה שתי מטרות מלחמה שנקבעו באוקטובר - הסרת איום חמאס על ישראל והחזרת החטופים, ובעיקר מטרות מלחמה שלא הוגדרו ולא עודכנו מאז אוקטובר: מניעת מלחמה אזורית, יצירת התנאים להחזרת תושבי הצפון לבתיהם בבטחה, נורמליזציה עם סעודיה והיערכות בקואליציה אזורית וגלובלית לעימות עם איראן, בטרם תתגרען.
>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL