ב-14 במאי 1974 השתלטה חוליית מחבלים מ"החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין" על בית הספר "נתיב מאיר" במעלות ולקחה כבני ערובה למעלה משמונים ילדים ומורים במקום. הם דרשו לשחרר מהכלא 20 מחבריהם. לשר הביטחון משה דיין ולראש הממשלה גולדה מאיר לא הייתה שום כוונה להיכנע לדרישות המחבלים. בניסיון ההשתלטות על בית הספר הצליחו המחבלים לרצוח 22 ילדים. מימין או משמאל, איש לא העלה על דעתו לקרוא לגולדה ולדיין "רוצחים".
ב-9 באוקטובר 1994 נחטף חייל גולני נחשון וקסמן והוחזק בבית בביר נבאללה. מחבלי חמאס שחטפו אותו דרשו מראש הממשלה יצחק רבין לשחרר את אחמד יאסין ועוד 200 מחבלים. מבצע החילוץ כשל. וקסמן נרצח. איש לא האשים את רבין ברצח. כשמאשימים כיום את הממשלה, שכאשר היא מסרבת לכניעה מוחלטת לחמאס היא "מוותרת על הערכים שגדלנו עליהם" ועל "הערבות ההדדית" – האם המאשימים טוענים שלגולדה ולרבין לא היו ערכים? דומה שהערכים ש"גדלנו עליהם" היו בדיוק אלו שהנחו את מנהיגי ישראל בעבר. ערכים שהופרו בידי שמעון פרס (עסקת ג'יבריל) אריאל שרון (עסקת טננבאום) והגדיל מכולם לפשוע – בנימין נתניהו בעסקת שליט.
אבל כשהחליט הקבינט הביטחוני בסוף השבוע שעבר (ובניגוד לעמדתו של גלנט) לסרב לדרישת חמאס לסגת מציר פילדלפי (כחלק מדרישותיהם במסגרת "עסקת החטופים"), ופעולות צה"ל ברצועה נמשכו, רצחו מחבלי חמאס שישה מבני הערובה שהוחזקו בידיהם מאז שבעה באוקטובר. אולי חששו שחיילי צה"ל קרבים והולכים למנהרה שבה החזיקו את החטופים. אולי כתגובתו של סינוואר להחלטת הקבינט. גופות החטופים שנרצחו חולצו בידי צה"ל מהמנהרה ומיד פרצה הסערה. מאחרון הטוקבקיסטים ועד לראש האופוזיציה, האשימו את נתניהו וממשלתו ברצח החטופים. לא פחות.
החלטה שלא להיכנע לדרישות ארגוני טרור ולנסות לחלץ חטופים בכוח, במבצע יחיד או בשרשרת פעולות מלחמתיות, היא בלי ספק מההחלטות הקשות ביותר שיכול לקבל ראש ממשלה בישראל. פעם זה היה ערך. היום עצם הסירוב להיכנע לחמאס הוא בגדר פשע מוסרי בעיני רבים. אינני מכניס למשוואה את משפחות החטופים. אבל פוליטיקאים הרוקדים על דם הנרצחים הם מהזן הנחות ביותר במקצוע הזה.
אם ניסוג - לא נחזור
הוויכוח המפלג את החברה הישראלית הוא נורא. חיי עשרות (?) חטופים החיים עדיין מול סכנה קיומית לישראל אם חמאס ישרוד כארגון ויצא מנצח במלחמה הזאת. הנימוקים בעד ונגד הם ביטחוניים, חברתיים, מוסריים, דתיים ופוליטיים. להוותנו – בעיקר פוליטיים. אין בכוונתי להוסיף עוד מילים משלי למיליון המילים שנאמרו ונכתבו בסוגייה המדממת הזו. הכול כבר נאמר, אבל מדי יום, במהדורות החדשות המובילות, מופיעה מקהלת אלופים בדימוס. בניהם הרוחניים (ולעיתים בניהם ממש) של אלו שידעו שלא נכנעים לטרור, תלמידיהם של אלו שהקריבו את חייהם על העקרונות הללו, וממש אותם גנרלים צבועים שפעם, ממש לא מזמן, דיברו אחרת, על ההכרח להכניע ולרסק ולשבור ולהשמיד את חמאס. גם אז ידעו על החטופים. כולנו ידענו. אבל עתה – מטעמים פוליטיים לצערי, הפכו את עורם.
אין עוררין על כך שציר פילדלפי והקרקע שמתחתיו הם צינורות החמצן של חמאס. בשיתוף פעולה מצרי מלא, ובעצימת עין של ממשלות ישראל לדורותיהן, מטכ"ל אחרי מטכ"ל, ראשי שב"כ ומוסד לדורותיהם – שידעו והתעלמו. הם השלו את עצמם ואותנו כי בבא השעה "ישראל תדע" לרסק ולהשמיד וכו' וכו' את חמאס. בהזרמת כסף גלויה ובעצימת עיניים מתעשיית הנשק והברחות האמל"ח בעזה ובניית עיר המנהרות - גידלנו את מפלצת חמאס. ממשלות ישראל וראשי מערכות הביטחון שלה, שידעו להבטיח לפני אוסלו ולפני ההתנתקות כי "אם רק יירו רקטה אחת" וכו' – הוליכו אותנו שולל ביודעין. אין מכס על מילים. כשתי פרוצות המפרכסות זו את זו – ראשי מערכות הביטחון וראשי הממשלות שלנו. הצבא לא רצה מלחמה כוללת בעזה, והדרג המדיני ניזון מהבטחותיהם החלולות של אנשי הביטחון שהתאימו לדרכו המדינית הרופסת. הם חיזקו זה את זה באמיתות החלולות ש"חמאס רוצה הסדרה" ו"אם תהיה פרנסה בעזה יהיה אצלנו שקט". והמפלצת גדלה וגדלה. צה"ל ושב"כ נרדמו בשמירה כי אחד סינוואר וחבר מרעיו שנתניהו שחרר בעסקת שליט – היו ערמומיים ומתוחכמים מהם. אבל כל אותה עת ידעו הגנרלים שפעם ישבו במטכ"ל ועכשיו באולפנים – ואני זוכר את הבטחותיהם החלולות בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת בימי ההתנתקות – הם ידעו היטב כי רק אם ננתק את ציר פילדלפי ונשלוט גם במעמקיו – נצליח לחנוק את חמאס. אבל הם והממשלות לא רצו מלחמה. כי יש לה מחירים כואבים, כי זה לא טוב ליציבות הכלכלית והפוליטית במדינה, כי זה מה שהאמריקנים דרשו, ושום "סבב" לא העניק לישראל עילה מספקת לצאת למלחמה ההכרחית הזאת.
אבל הטבח והחטיפות בשבעה באוקטובר סיפקו לישראל עילה כזאת. קם קונצנזוס מבית ומחוץ, זה לא קרה שנים רבות. כל מי שמבטיח שאם ניסוג מציר פילדלפי "תמיד נוכל לחזור לשם" כדי להשלים את מלאכת חיסול חמאס אחרי השלמת עסקת החטופים – משקר ביודעין. משקר כי הוא יודע שחמאס לא יוציא מידיו את כל החטופים, אולי יקנה לעצמו נסיגת צה"ל מהרצועה בכלל ומצינור החמצן שלו בפרט במחיר עשרים חטופים. אבל לעולם לא יוותר מרצונו על ביטוח החיים שלו – כל שאר החטופים. והרי בדיוק לשם כך הורה סינוואר לא לשחוט את כולם, אלא להביא הרבה תעודות ביטוח. הוא משקר ביודעין כי הוא מבטיח שאם סינוואר יעצור אחרי שלב א' של העסקה ולא ישחרר את כולם – תמיד נוכל לחזור ולתפוס את ציר פילדלפי, מסדרון נצרים, וכל מעוזי המחבלים שיוקמו בהפוגה. הוא משקר ביודעין כי הוא יודע בדיוק מה יעשה סינוואר ביום שבו ינוע הטנק הראשון כדי להשתלט שוב על מה שכבר כבשנו בדם רב. באותו יום בדיוק ירצח חמאס עוד כמה חטופים, ויאיים לרצוח, למשל, בכל יום עוד חטוף אם צה"ל לא ייסוג לאלתר. כל אלו שמבטיחים היום שתמיד נוכל לחזור – יבואו לאולפנים ויאשימו את ראש הממשלה ברצח כי הוא לא נכנע ל"עסקה חדשה". הרי ההוכחה הטובה ביותר לסינוואר שאסור לו לעולם לוותר על כל החטופים, ותמיד להשאיר בידיו קלפי מיקוח – תהיה הכניעה עכשיו. מי שינטוש את ציר פילדלפי מוותר על האפשרות להרוג את סינוואר, לנצח את חמאס ולמנוע את תחייתו באמצעות אספקת נשק וכסף במעבר רפיח, בציר פילדלפי ומתחתיו.
ועוד קלישאה חלולה נובטת בימים אלו: "המכשול התת-קרקעי לא נפרץ". נכון. המחבלים לא חדרו במנהרות דרכו, הם עברו מעליו. גם קו מז'ינו במלחמת העולם השנייה לא נפרץ. הגרמנים פשוט עקפו אותו וכבשו את צרפת. גם חלק ממעוזי "קו בר לב" לא נפלו במלחמת יום הכיפורים, המצרים פשוט עברו ביניהם והם הפכו מלכודות מוות ושבי. מה אכפת לחברת הביטוח אם דלת חדר הכספות שנשדד החזיקה מעמד והשודדים חדרו מהחלון? אז למי אכפת אם המכשול התת-קרקעי לא נפרץ, אבל באמצעות כמה עשרות קילוגרמים של חומרי נפץ, טרקטורים משומשים, אופנועים ועגלות – פשוט עברו מעליו אלפי מחבלים רוצחים. העובדה ש"המכשול התת-קרקעי" לא נפרץ גורמת לאותם גנרלים, בעבר ובהווה, להציע להקים מכשול מוצלח כזה לאורך ציר פילדלפי. מי ימנע מחמאס לחזור שוב על פריצת הגדר שמעליו? המצרים? מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית? ברזל עבה יותר? "טכנולוגיות"? ועכשיו שומעים אותם גם מציעים לבנות מכשול וגדר חזקה לאורך מאות הקילומטרים הפרוצים בגבול ירדן, ומחר נשמע את דרישתם להוסיף מכשול תת-קרקעי משוכלל כזה גם לאורך גדר ההפרדה המחוררת. זאת כי אין להם שום רעיון ביטחוני-אסטרטגי מכונן בראשם. רק בטון וברזל.
הגנרלים בעבר ובהווה יודעים היטב את כל העובדות הללו. אך בהיעדר רעיון אחר הם מבטיחים שהפיקו לקחים ובפעם הבאה ידעו להגן עלינו. אם היו מבינים כי אין תחליף לשליטה בשטח, ולא מסתמכים על מגננה מאחורי גדרות – ניתן היה אולי לסמוך על הבטחותיהם הנוכחיות. אך כיוון שהם מפטירים כאשתקד – חייבים לחשוף את השקר הזה.
>>> פרופ' אריה אלדד הוא חבר בחוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי, מעריב, רדיו 103