"מחשבות בעצה תכון ובתחבולות עשה מלחמה" (משלי כ', פסוק י"ח). על אותו משקל נכון יהיה לומר: מחשבות בעצה תכון ובתחבולות סיים את המלחמה.
אם חפצי חיים אנחנו, אזי נכון יהיה ללמוד ולתחקר באופן מעמיק את מעשה המלחמה הנוכחית, ובעיקר את הדרג המדיני: את ראש הממשלה, את שר הביטחון, את הקבינט, את הממשלה והכנסת בדגש על ועדת החוץ והביטחון. נכון יהיה ללמוד על רמת המעורבות שלהם בגיבוש תפיסת הביטחון, בהבנת האיומים ותרחישי הייחוס, בבניין הכוח, ברמת המוכנות של כל מרכיבי הכוח ובאופן הפעלת הכוח במצבי היסוד השונים. כמו כן יהיה עליהם לבדוק את הדרג הצבאי העליון - הרמטכ"ל, המטכ"ל וכל מי שעומד בראש מערכת ביטחונית, על מערכת היחסים המקצועית בין שתי המערכות, על רמת השיח ואיכותו, ובעיקר על תוצרי השיח הבין-מדרגי המתועדים.
דבר אחד בסיסי אפשר לומר כבר היום - מדינת ישראל וצה"ל לא רק הופתעו, אלא דומה שאיבדו את היוזמה, התעוזה והיצירתיות ברמה האופרטיבית והאסטרטגית. דווקא ברמה הטקטית ההצלחה ראויה לכול הערכה, אך השאלות המרכזיות שמעסיקות את אזרחי ישראל הן איך מסיימים את המלחמה בעזה, מתי מעבירים את מרכז הכובד לצפון ואם נכון לצאת למתקפת מנע מול תגובה אפשרית של איראן וחיזבאללה. אלו שאלות כבדות משקל, אך לא בטוח שאלו השאלות הנכונות בעיתוי הנוכחי. לעניות דעתי, הבנה של המערכת האזורית והבין-לאומית מחייבת אותנו לדון בשאלה אחת גורלית לעתידנו כעם וכמדינה, והיא: כיצד לעצור את הכאוס המתמשך שנכפה עלינו, וגורר אותנו כמעט בלי שליטה אל התהום?
קיימות שלוש אסטרטגיות מתחרות:
אסטרטגיה ראשונה - המשך המלחמה עד לניצחון המוחלט בעזה, העברת מרכז הכובד לזירה הצפונית ופתיחה במלחמה נגד חיזבאללה, או נגד מדינת לבנון וחיזבאללה (השוני מהותי). אומנם המלחמה כבר כיום היא רב-זירתית בעוצמה נמוכה, אך קיימים סיכויים סבירים שהיא תהפוך לרב-זירתית בעוצמה גבוהה, כולל פתיחת חזית ברמת הגולן ואפשרות למעורבות ישירה של איראן.
אסטרטגיה שנייה - מתקפת פתע עוצמתית על איראן, כזו שתהמם את המשטר, את האזור והעולם. המטרה היא לפגוע ישירות במי שעומדת מאחורי ההפקה שאנחנו שחקנים בה כבר למעלה מעשרה חודשים. היא המקור להיעדר ביטחון, יציבות ושגשוג אזורי ועולמי. היא חותרת להשיג נשק גרעיני, היא מאיימת בהשמדת ישראל, היא מאיימת על יתר מדינות האזור תוך התבססות על תפיסה דתית קיצונית מעוותת. העולם החופשי בורח מאחריות ומנסה לפייס אותה מבלי להבין כי היא האיום הגדול ביותר בדורנו על התרבות המערבית.
אסטרטגיה שלישית מכוונת להפסיק להיות שחקן בהצגה שכפו עלינו איראן, חמאס וחיזבאללה. ישראל תעבור ליוזמה ושליטה בגורלה, במילים אחרות. המטרה היא לצאת מהסחרור תוך סיום מוחלט ומיידי של המלחמה בעזה, יציאה מוחלטת של כל הכוחות מכל שטחי הרצועה בתנאי להשבת כל החטופים (כערך עליון), אם ניתן תוך העברת האחריות לכל גורם אחר שאינו חמאס. באסטרטגיה זו, עדיפה הסדרה על מלחמה בצפון, כזו שתהיה ברת-אכיפה על ידי ארצות הברית, גרמניה, צרפת ובריטניה.
אז באיזו אסטרטגיה בוחרים?
האסטרטגיה הראשונה משחקת לידי איראן והיא המשך המלחמה במתכונת הנוכחית, כלומר נעדרת אומץ לב (נדרש אומץ להחליט לעצור את המלחמה), דמיון, תעוזה ויצירתיות. זו אותה גישה ליניארית השוחקת את הכוח הצבאי ומערערת את החוסן הלאומי. זו אסטרטגיה שתוביל למלחמה ארוכה. דווקא הפגיעה במדינת לבנון תגרום להארכת המלחמה, שבה תושבי הצפון יהפכו לבעיה משנית. זאת תהיה מלחמה שתשבש את כל מערכות החיים של כל אזרחי המדינה לאורך זמן. זאת מלחמה שתשרת אותנו בטווח הקצר ותסבך אותנו מאוד בטווח הארוך. מי שיצא נשכר מכך תהיה בעיקר איראן. הקולות שנשמעו מלבנון בגלוי נגד חיזבאללה ונגד המלחמה ייעלמו מהנוף ונקבל לבנון איראנית יותר מאי פעם. זאת איננה רק מלחמה של ברק ועופרת, זאת מלחמה בין תרבויות, בין תפיסת עולם דתית-איסלאמית קיצונית שמובילה איראן, לבין תפיסת עולם מערבית, ליברלית-חופשית. אי לכך, אני מתנגד לאסטרטגיה הראשונה, אך אין זה אומר שלא ניתן לנצל את האירועים כיום כדי לפגוע בצורה נרחבת בכוחו הצבאי של הארגון מבלי להתדרדר למלחמה בעצימות גבוהה.
האסטרטגיה השנייה היא האסטרטגיה המועדפת, לדעתי, אך איני בטוח שזו אפשרית בכלל ובעיתוי הנוכחי בפרט. לו הייתי משוכנע שאנחנו מסוגלים להוביל מהלך כזה שיוביל לפגיעה קשה במתקני הגרעין וביכולות אחרות שיגבשו תנאים להפלת המשטר, המאיים בהשמדת ישראל ופועל כדי לממש את האיום, הייתי ממליץ בלי חשש לעשות כן. פגיעה בראשו של התמנון עדיפה מכניסה לתוך המלכודת שטמן לך. אולם, זאת תהיה טעות לאמץ אסטרטגיה כזו כאשר אין לנו את כל מה שנדרש על מנת לממש אותה. עבודה חלקית תסבך את ישראל הן מבחינה בין-לאומית והן במלחמה שאין לה סוף.
זאת, ככל הנראה, אסטרטגיה שצריכה להוביל מנהיגת העולם החופשי, ארצות הברית. העולם בלי משטר האייתולות יהפוך, ללא ספק, לעולם טוב יותר. ישנה אפשרות שישראל תהיה הכוח המוביל, אבל גם אז זה מחייב תיאום ושיתוף פעולה אמריקני הגנתי והתקפי. היות שאיני חושב שזה בר-ביצוע בתנאים הגיאו-פוליטיים הנוכחיים, הרי שזאת אסטרטגיה לא רלוונטי בעת הזו.
כאשר הזכרתי את הצורך בתחקיר על השיח הבין-מדרגי ואת תוצריו, צריך לשאול מה מדינת ישראל עשתה במשך כל השנים כדי לקדם אסטרטגיה זו, או להכין את כוחותיה שלה לממש אותה. דומה שלכול השחקנים, אויבים ועמיתים, מלחמה בצפון אינה כדאית. היחידה שאין לה ברירה היא ישראל, ולכן זאת הזדמנות לדרוש לא רק הסדרה בינינו לבין מדינת לבנון, אלא מחויבות כולל תוכנית פעולה אמריקנית-מערבית שתמנע מאיראן להפוך למדינה המחזיקה בנשק גרעיני.
האסטרטגיה השלישית היא האסטרטגיה הנבחרת, הבלעדית, במצב הנוכחי. המשך המלחמה במתכונת הנוכחית משרת את אויבינו. סיום הכאוס שנכפה עלינו הן בדרום והן בצפון, וגורר אותנו כמעט בלי שליטה אל התהום, הוא אינטרס ישראלי ברור. עצירה מוחלטת של הלחימה ברצועת עזה והגעה להסדרה בצפון, הישגי צה״ל ברצועה ובלבנון, המכה האנושה שחטף הארגון, המכה האנושה שחטף הרעיון הפלסטיני כתוצאה מההתקפה הברברית של שבעה באוקטובר, לצד החזרת החטופים כולם הם תמונת הניצחון האמיתית לדרכה של ישראל בכלל ולמלחמה בפרט. את האסטרטגיה הזו ננצל כדי לכלול הבנות בעיקר מול האמריקנים. הם הוכיחו את עמידתם האיתנה לצד ישראל כאשר נדרשנו לכך, ולכן נכון לתאם איתם עמדות ולאפשר להם להוביל מהר ככל האפשר מהלך לבניית קואליציה אזורית ובין-לאומית נגד התפיסה הדתית האיראנית המעוותת ובעיקר נגד האפשרות שאיראן תחזיק בנשק גרעיני. יש לנו הזדמנות לא להסתפק רק בהבטחה, אלא בדרישה לספק ולצייד את ישראל בכל האמצעים הנדרשים להוביל מהלך כזה לבדה, אם וכאשר היא תעמוד בפני סכנה קיומית אמיתית. הסכם והבנות מן הסוג הזה, ישלימו את תמונת הניצחון על איראן ושלוחותיה.
יש שיבקרו אותי שאיני רוצה לנצח או להכריע, וינסו לאתגר כאילו יש להם תשובה ברורה לתום עידן
המלחמות באזור בכלל ובינינו לבין הפלסטינים בפרט. הלוואי! המשך השליטה שלנו ברצועה אינו מוסיף דבר. להפך, יצאנו משם לא כדי לחזור, נכנסנו לשם בלית ברירה וכן יש מצב שעוד נצטרך לחזור במתכונת
כזאת או אחרת. ולא, איני חושש ממלחמה בצפון. יש לנו גם את היכולת וגם את כל הסיבות הטובות להכות
בארגון חיזבאללה ובמדינת לבנון, ויש מצב שנידרש לכך שוב בעוד 5, 10 או 15 שנים. זה בדיוק הזמן
שאנחנו צריכים כמדינה על מנת להתארגן מחדש חברתית, פוליטית וצבאית. את זה הבינו היטב האבות
המייסדים. לא המלחמות הן המטרה, אלא הזמן שבין המלחמות, אותו אנחנו נקדיש לפיתוח, מחקר, בנייה,
איכות חיים והתעצמות, ואילו אויבינו ינצלו זאת על מנת להמשיך ולהרוס את חייהם של עשרות מיליוני בני אדם, תוך קידוש ערכים מעוותים של הרס וחורבן.
בצער רב אני כותב - סביר להניח שזאת לא תהיה המלחמה האחרונה.
>>> אלוף (במיל') יצחק ג'רי גרשון שימש כמפקד פיקוד העורף במלחמת לבנון השנייה, מפקד גזרת יהודה ושומרון בתקופת מבצע "חומת מגן" והאינתיפאדה השנייה. במלחמה, שימש כסגן מפקד פיקוד צפון במילואים במשך 180 ימים ברציפות מאז שבעה באוקטובר