השבוע אנו עדים לשינוי דרמטי בזירה הצפונית של ישראל. המדינה נוקטת בגישה יוזמת ותוקפנית, חורגת מכללי המשחק המסורתיים של מלחמת ההתשה, ובכך מצליחה לשקם במידה מסוימת את כוח ההרתעה שלה מול חיזבאללה והאזור כולו. מהלך זה מסמן תפנית משמעותית באסטרטגיה הישראלית ומעלה שאלות קריטיות לגבי המשך הלחימה והשלכותיה האזוריות.
חיזבאללה, מצדו, מצוי כעת בתקופה המאתגרת ביותר מאז הקמתו. המתקפה המיוחסת לישראל שכוונה נגד מערכות התקשורת של הארגון, הנחיתה מכה קשה על שדרת הפיקוד שלו. מפקדים בכירים נהרגו, ואחרים נפצעו והושבתו.
יכולות הסייבר והמודיעין שהופגנו בפעולה זו מעידות על תשתית מתוחכמת שנבנתה לאורך שנים, אשר הצליחה להוציא את חיזבאללה משיווי משקלו ולהותיר את מנהיגו, חסן נסראללה, ללא הצוות הבכיר שתמך בו לאורך המלחמה. דוגמה מובהקת לאופן שבו טכנולוגיה מתקדמת ומודיעין איכותי יכולים לשנות את מאזן הכוחות בשדה הקרב המודרני.
חיסולו של איברהים עקיל מהווה נדבך נוסף בפגיעה המשמעותית בהנהגה הצבאית של חיזבאללה. עקיל, שהיה מוכר כמפקד חזית הדרום מתקופתי ברצועת הביטחון, היה יעד לחיסול מצד ישראל מספר פעמים בעבר. הצלחת החיסול הנוכחית מסמנת סגירת מעגל חשובה, בהתחשב בדם הרב של חיילי צה"ל שנשפך תחת פיקודו.
לנוכח ההישגים המרשימים הללו, עולות שאלות קריטיות לגבי האסטרטגיה הישראלית בזירה הצפונית. כיצד ניתן למנף את ההצלחות הנוכחיות? מהו ההישג הצבאי הסופי שישראל צריכה לשאוף אליו בתום המערכה? והאם הפגיעה המשמעותית במפקדים ובכירי חיזבאללה עשויה להוביל את נסראללה והאיראנים לעצור את האש ולפנות להסדרה עם ישראל? התשובה לשאלה האחרונה, לדעתי, היא שלילית מוחלטת.
למרות ההישגים המרשימים והפגיעה הקשה בארגון, יש להיזהר מתחושת זחיחות ואופוריה. חיזבאללה נותר ארגון טרור חזק, בעל שדרת פיקוד שדה איתנה ויכולת לספוג אבדות משמעותיות. חרף המחיר הכבד ששילם, מערכות הירי הרקטי שלו ממשיכות לפעול, והארגון עדיין משגר מאות רקטות לעבר ישראל מדי יום. למעשה, ניתן להעריך כי חיזבאללה טרם מיצה את מלוא יכולותיו. זוהי תזכורת חשובה לכך שהמערכה עדיין רחוקה מסיומה ושיש להמשיך בלחץ מתמשך ואינטנסיבי כדי להשיג את היעדים האסטרטגיים.
האינטרס של חיזבאללה ואיראן נותר המשך מלחמת ההתשה, גם אם בעוצמה מוגברת, תוך הימנעות מהסלמה למלחמה כוללת שעלולה לפגוע קשות ביכולותיו. חיזבאללה מהווה עדיין את "היהלום שבכתר" באסטרטגיה האיראנית, לאחר השקעה של מיליארדי דולרים בעשור האחרון לבניית יכולות רקטיות ואחרות, במטרה להרתיע את ישראל מתקיפת מתקני הגרעין האיראניים. מציאות זו מדגישה את המורכבות של המצב ואת הצורך בגישה רב-ממדית שתתמודד לא רק עם האיום המיידי של חיזבאללה, אלא גם עם האסטרטגיה האזורית הרחבה יותר של איראן.
בשל חשיבותו האסטרטגית של חיזבאללה לביטחון הלאומי האיראני, טהראן תידרש בשלב מסוים להכריע: האם נכון לעצור את ההסלמה כדי לשמר את היכולות המרשימות של חיזבאללה, או להמשיך בעימות תוך סיכון משמעותי.
המלצות לפעולה ישראלית
כדי להפעיל לחץ אמיתי ולדחוק את איראן וחיזבאללה לעבר הפסקת אש ומשא ומתן להסדרה, ישראל חייבת לנצל את ההזדמנות הנדירה שנוצרה ואת הפגיעה בשדרת הפיקוד של האויב. במקום להמשיך בגישת "מדרגות אש" המאפשרת לחיזבאללה להתאושש, על ישראל לנקוט במתקפה עוצמתית ואגרסיבית הרבה יותר, הכוללת:
- תקיפה אווירית מאסיבית של מפקדות חיזבאללה בדאחיה, ביירות.
- פגיעה קשה בעורף הלוגיסטי של הארגון בבעלבכ.
- המשך הפעלת לחץ לפינוי אוכלוסייה שיעית מדרום לבנון לעבר ביירות.
- תמרון קרקעי נרחב ואגרסיבי לכיבוש דרום לבנון עד נהר הליטני, תוך שימוש באוגדות ההכרעה של צה"ל.
מהלך זה, שצפוי להימשך כשלושה שבועות, הוא קריטי להרס תשתיות כוח רדואן בדרום לבנון, שחלק ניכר מהן תת-קרקעיות. הרס מוחלט של תשתיות אלו הוא הכרחי לסיום המערכה בצפון ולהחזרת תחושת הביטחון לתושבי הצפון העקורים שישובו למטולה, זרעית וקריית שמונה בידיעה שתשתיות רדואן נהרסו עד היסוד. אם ישראל לא תשכיל לנצל הזדמנות חריגה - זו תהיה טעות אסטרטגית קשה ובכייה לדורות. זה אכן מחייב קבלת החלטות אמיצה.
למרות שנה של לחימה ברצועת עזה, צה"ל מוכן לתמרון קרקעי בלבנון. אוגדות ההכרעה, שצברו ניסיון מבצעי רב בעזה, צפויות לבצע את המשימה במקצועיות ובנחישות.
מהלך עוצמתי זה מחייב תיאום מלא עם ממשל ביידן, הן בהיבט הגיבוי המדיני והן בסוגיית אספקת החימושים. נוכחות צבאית משמעותית של ארה"ב במזרח התיכון תהיה קריטית להרתעת איראן מהצטרפות ללחימה. שיתוף פעולה הדוק עם ארה"ב עשוי גם לסייע בגיבוש אסטרטגיית יציאה ובמאמצים דיפלומטיים להשגת הסדר יציב לאחר הלחימה.
ההחלטה להעביר את מרכז הכובד לזירה הצפונית ולפתוח בסדרת התקפות נגד חיזבאללה, בעוד שאין עסקת שחרור חטופים והזירה בעזה אינה סגורה, היא טעות אסטרטגית קשה. מהלך זה עלול לשחק לידי האינטרסים האיראניים של התשה בכל הזירות ולעכב בשבועות את הסיכויים להגיע לעסקה.
לצד המערכה העוצמתית בצפון, על ההנהגה הישראלית לשוב ולהתמקד בחידוש המשא ומתן לשחרור החטופים. זוהי לא רק מחויבות מוסרית עמוקה לאלו שישראל הפקירה ב-7 באוקטובר, אלא גם מנוף אסטרטגי שעשוי להשפיע על מהלך המערכה בזירות השונות.
ההישג הצבאי הנדרש בסיום המערכה בצפון צריך לכלול פגיעה קשה במערכי הטילים המדויקים של חיזבאללה המאיימים על מרכז הארץ ואתרים אסטרטגיים, השמדה מלאה של תשתיות רדואן ויכולות רקטיות בדרום לבנון, ונסיגה מלאה של כוחות חיזבאללה צפונה מנהר הליטני. מימוש יעדים אלו, לצד הפסקת אש בדרום ובצפון והסדרה בגבול הצפוני, יאפשר את החזרת העקורים לבתיהם ויסייע בבניית ציר אסטרטגי בהובלת ארה"ב מול איראן, שנותרת האיום המרכזי על ביטחון האזור.