נועה ארגמני טסה עם אביה לארצות הברית, רגע אחרי שקמו משבעה על אימה שנפטרה מסרטן ושבועות בודדים אחרי שהתאחדו שוב. וברשת, נראה כאילו הבחירה לנסוע עם המשלחת הישראלית לקונגרס, משמעותה הצטרפות לגיס חמישי. "חרפה", "בובת ראווה", "עדיף שהיית נשארת בשבי וזמורה היה בחיים". אלו מילים אמיתיות שהופנו כלפי הבחורה הצעירה והאמיצה הזאת, שבכלל מוצאת כוחות נפש לקום ולפעול למען שאר החטופים שעוד בשבי - חודש וחצי בלבד אחרי שחרורה מידי מחבלי חמאס.
אז נועה, סליחה. לא ייאמן שצריך לבקש ממך שוב סליחה. זו לא את, זה אנחנו. חברה שהפכה להיות כל כך מקוטבת. אנשים שאיבדו את מידת הענווה, את ההבנה שלא תמיד כל האמת אצלם. עבדים של נרטיב צר, ללא גוונים, ללא מורכבות.
לגופו של עניין, נועה הרי נסעה למען המטרה החשובה מכול - להשמיע את קולם של החטופים, ולקדם את החזרתם בהקדם. זו מטרה שלמענה שווה לנסוע עד סוף העולם. מדובר בבת אדם, עוד לפני מה שעברה. פשוט מדובר בבת אדם. עם רגשות, מחשבות, פחדים. איך היד כל כך מהירה על המקלדת?
במקרה הספציפי הזה - ללוחמת הזו, ששרדה תשעה חודשים בשבי ויצאה חזרה כדי להילחם עבור אחיה ואחיותיה שבשבי, אתם קוראים בובה? מאיפה התעוזה? חושבים שזאת טעות שנסעה? סבבה. תחשבו. זו רק הפרספקטיבה שלכם. מוזמנים אגב להגיד אותה, באופן שמכבד אתכם ואותה.
ומה יהיה עלינו, על המדינה שלנו? אנחנו באמת רוצים לכבות את האור על כולנו? י"ז בתמוז היה רק לאחרונה. זהו היום שבו נפרצו חומות ירושלים, שמסמן את נקודת האל-חזור לחורבן הבית. עם עם מורשת מפוארת, שכל כך טוב בלזכור את עברו, אבל לא למד כלום. והאמת היא שאפילו לא צריך ללכת כל כך רחוק, גם החומה שלנו נשברה ואנחנו ממש בעין הסערה. אפילו לא עברה שנה.
יש לנו חלון הזדמנויות אחרון להתעורר, לחזור לקצת ענווה, להניח שלא כל האמת אצלנו, להעריך אחרים שחושבים אחרת ולהילחם יחד על ישראל, ועל החזרתם של אחינו החטופים, שהלב אינו שלם בלעדיהם.
תייצגי אותנו בכבוד נועה. כמו שאת מבינה ורואה לנכון.
>>> אלה רינגל היא מנכ"ל תנועת הרבעון הרביעי