בחודש הראשון או השני למלחמה, לפני שבני שאולי גרינגליק נפל, נסעתי להביא את החתן שלי מהצבא הביתה. בכל אופן, הוא האבא של הנכדה הראשונה שלי. בדרך האזנו יחד לדיווח ברדיו שעסק בדרישת משפחות החטופים: לעשות הכול כדי לשחרר אותם.
החתן שלי, שמשרת במילואים ביחידה מובחרת, השיב ואמר לי: "כל מה שאנחנו עושים זה ניסיון לשחרר את החטופים". כך לדוגמה, כשהודיעו לו ששאולי נהרג הוא נזקק ל-14 שעות כדי לצאת מהמקום שבו הוא שהה. והוא לא היה בלאס וגאס.
המציאות שבה אנו חיים לא מאפשרת לנו לבחור את האתגרים שאיתם אנחנו מתמודדים. מקובל לחשוב שהביטוי "הלנצח תאכל חרב" הינו ביטוי המבטא כמיהה לשלום בין אויבים, אך זאת טעות. הביטוי נאמר על מלחמת אחים - המלחמה בין בית דוד, בהובלתו של שר הצבא יואב בן צרויה, לבין בית שאול בהובלת אבנר בן נר. במלחמת אחים אכן אין מנצחים ואין מפסידים. אם ניצחת את אחיך, הפסדת, ואם הפסדת אין מנצח.
כל זמן שהאויב רוצה להשמיד אותנו, ובכל מה שקשור ליחסים עם אויב, לביטוי הזה אין רלוונטיות. אנחנו נילחם, עם חרב, חנית או טנק. ייתכן שלנצח נאכל חרב. אין לנו את הזכות והיכולת "לתלות את הנעליים" ולהגיד שאנחנו לא משחקים כל עוד האויב אורב לנו. עם ישראל ידע בעבר ויידע בעתיד להתמודד עם האויב, החוטף, האונס, השורף ויגיע לכל אחד בזמנו.
אנחנו שכלנו את שאולי, שהבין שאין מנוס, שלמלחמה הזאת צריך לצאת וצריך לנצח. חייבים לשמור על הביטחון של עם ישראל והחיים של האזרחים. עם אויב כזה אין שלום, ולצערי הרב קשה להאמין שיהיו הסכמים. הבנים שלנו יצאו למלחמה על קיום עם ישראל מתוך הבנה שייתכן שלא ישובו. על כך חינכנו אותם וכך הם מתנהגים. דור שטעינו בו והוא הוכיח לנו שיש לנו עתיד ויש על מי לסמוך.
הם לא באים בטענות להנהגה הכושלת שהביאה אותנו לאסון הנורא, הם לא עסוקים כמונו בעורף בכשל העצום של כל מערכות המדינה, כישלון שלא היה כמותו. אם נשכיל לשחרר מעולנו את ההנהגה ייקל לכולם. הצעירים משאירים לנו את התסכול והם בשלהם ממשיכים להילחם. כי עם ישראל לא תלוי במנהיג זה או אחר, העם יישאר גם אחרי שההנהגה תוחלף.
לטעמי, הקריאה לשחרור החטופים היא מעומק המוסר האנושי. המקור לתורת המוסר ביהדות הוא הביטוי שכתוב בתורה "ועשית הישר והטוב". את זה אנחנו מצפים מכולם, מכול העולם. חוסר המוסריות והאנושיות בהחזקת החטופים, ילדים, תינוקות, זקנים וחולים אינו מקובל בחלק המוסרי והאנושי של העולם. אף אחד לא יכול להיות שאנן או לוותר על המאמץ לתקן את העיוות המוסרי הזה. קול זעקה וצעקה אמורים להישמע בכול מקום.
מצד אחד מלחמה על החיים ועל הבית, תוך אובדן חיים של מאות חיילים. מצד שני שמירה על המוסר והאנושיות הם הערכים שאותם הנחלנו לילדינו. שאולי נהרג לא לפני שצולם דוחף כיסא גלגלים עליו יושבת אישה זקנה מעזה.
החובה המוסרית של ההנהגה שכשלה ושל כל עם ישראל היא לשחרר את החטופים. זה עולה על הרצון לתנאים אופטימליים ללא סיכונים. אני מצפה ומאמין שניתן לגבש עסקה מעשית בתנאי שייווצר לחץ כבד ומשמעותי של ארצות הברית ובעלות בריתנו על חמאס ואלו שתומכים בו, תוך שמירה על האינטרסים המיידיים של עם ישראל. על ההשפעה לטווח הארוך ידונו אלו שידם לא הייתה במעל.
נבכה על האובדן, נילחם על חיינו ונילחם להוציא את החטופים מהשבי. נעשה לשם כך כל מה שניתן.
>>> הכותב הוא צביקה גרינגליק, אביו של סרן שאולי גרינגליק הי"ד. הוא ישתתף ביום שלישי 20.08.24 בשעה 20:00 בעצרת האחדות "שרים יחד לשובם" של מטה משפחות החטופים והנעדרים, בשיתוף "אחדות עכשיו"