ליל שבת ושלשום (ראשון) הציבו בפני מדינת ישראל תמרור אזהרה בוהק מההסלמה הביטחונית ביהודה ושומרון, וברמת האיום מפיגועי טרור של יחידים ושל קבוצות מאורגנות, שכוונתם לבצע הרג המוני של ישראלים - בין אם הם בתל אביב ובין אם הם בגוש עציון או בכביש 35.
עד כה, התמודדו כוחות צה"ל, שב"כ ומשטרת ישראל, בעיקר במחנות הפליטים בצפון הגדה ובמרכזה, עם תופעת ה"גדודים" – קבוצות חמושות מכף רגל ועד ראש במטעני נפץ ומילכודים מאולתרים ותקניים, בכמות עצומה של אמצעי לחימה, ועם חדרי בקרה ומערכי פיקוד ושליטה.
חברי הגדודים הללו רואים עצמם כ"שומרי מחנות הפליטים", והם פועלים באופן מקומי עם קבוצות גדולות של צעירים חמושים, חלקם עבריינים ופושעים שהצטרפו לחמושים במחנות ולמעשה קובעים את סדר היום גם בעניינים כמו סחיטת כספים וטיפול בעבירות מוסר ומין. אלו אזורים שהרשות הפלסטינית כמעט ואינה נוכחת בהם מבחינה משילותית, No man's land של ממש.
אך מה שמתחיל כהתארגנויות מקומיות, מתפתח במהרה גם להסלמה של ממש: ההרג ההמוני שנמנע לפני שבועות אחדים בעקבות תאונת העבודה של המחבל בדרום תל אביב; היכולת להרכיב שתי מכוניות תופת ולהגיע איתן לצומת גוש עציון ללא בידוק או מחסום, להיכנס לתוך היישוב כרמי צור ולהתפוצץ בתוך היישוב עצמו; ופיגוע הירי הקטלני אתמול בכביש 35 - כל אלו מלמדים על שינוי מהותי במאפייני הטרור, ועל עליית מדרגה מטרידה מאוד, הן ביכולות המקצועיות, הן בתעוזה והן בנכונות להקריב.
גם המחבל מתל אביב וגם המחבלים שפעלו בליל שישי, שלגביהם קיבלו בארגון חמאס אחריות, הם תושבי חברון הממוקמת כידוע בדרום הגדה - בנוגע לזהות המחבלים שביצעו את פיגוע הירי בכביש 35 הפרטים עדיין אינם ברורים לגמרי, אך הפיגוע עצמו בוצע באזור שמוגדר מרחב חברון וכפריה - ולא אחת אני נשאל בעת גלי טרור שפורצים, "מדוע דרום הגדה שקט הרבה יותר מצפונה?".
התשובה לכך הולכת שנים רבות אחורה בזמן, עוד בימים בהם שימשתי כרכז נפת חברון וכראש יחידת השטח בדרום יהודה ושומרון: ברוב המקרים חברון - עיר אחים מוסלמים מובהקת עם נוכחות דתית ניכרת מאוד - תמיד מתעוררת מאוחר, וכאשר זה קורה היא מביאה עימה רף איום וסיכונים גבוה יותר מבמקומות אחרים בגדה.
קצב הפעלת הטרור מחברון לא תמיד קשור למתרחש מסביב. רמת החשאיות, המקצועיות והתחכום של הפיגועים היוצאים מחברון גבוהה יותר, הזהירות של המחבלים ושולחיהם רבה יותר והפועל היוצא של זה: בניית תשתיות מסודרות יותר להסתרת מבוקשים, יכולות מסוכנות יותר להכין או להניח את היד על אמצעי לחימה איכותיים, ורמת תכנון מקצועית יותר לבצע פיגועי תופת על הצירים או בחדירה ליישובים.
הפיגוע אתמול בכביש 35 - עורק התנועה הראשי בין קריית ארבע לאזור בית גוברין וקרית גת - שבוצע ככל הנראה מירי מרכב חולף וגבה את חייהם של שלושה שוטרים, הוא דוגמה מובהקת (וכואבת) למאפייני פעילות הטרור באזור חברון.
פיגועי ירי מרכב חולף בציר מדמם זה מובילים לא אחת לתוצאה קשה, בשל הקירבה היתרה של המחבלים לרכב ופגיעה באנשיו, שלא לדבר על אובדן השליטה של הרכב. חמאס חברון החל בשיטת פעולה זו לפני עשרות שנים, ורוב הפיגועים הקשים באזור חברון וכפריה בוצעו על ידי פעיליו.
זו המסוכנות והרצחנות של חמאס בעיר עצמה ובמרחב הכפרי בחברון רבתי, והיא משתכללת: המחבלים אוספים מודיעין לפני מבצע, נעזרים לעיתים בחדרי מבצעים ובונים לעצמם נתיבי מילוט ומחבוא. לאחר ששב"כ יניח את ידו על המחבלים, והוא יניח - נוכל לדעת יותר בנוגע לזהותם, מי הכווין אותם וכמה זמן קיימת התשתית הרצחנית הזו.
הפיגוע בכביש 35, המשכם של פיגועים קודמים, מחייב שינוי בהיערכות המבצעית והעמקה ביכולות המודיעין, המעצרים והחקירות. הפיגועים האחרונים מעידים כי ההתמקצעות של המחבלים ושולחיהם אינה נעצרת לרגע, בחברון בפרט, אך גם באזורים אחרים ברחבי יהודה ושומרון. חלק מהטרור הזה מובל מרחוק על ידי איראן וצירי ההפעלה שלה בשטחי יהודה ושומרון, הן על ידי מחבלים נטולי אפיון ארגוני מובהק, והן על ידי תשתיות חמאס הקיימות בשטח (המוכוונות גם על ידי חמאס חוץ וגם על ידי חמאס עזה, למרות המלחמה ברצועה). הבולטת מבין כל התשתיות הללו היא תשתית חמאס חברון.
ליגה אחרת לגמרי מכפי שהכרנו
המלחמה נגד ישראל מצפון ומדרום, מקרוב ומרחוק, מעוררת השראה עצומה בקרב צעירים פלסטינים בגדה, ויוצרת אצלם תפיסת מסוגלות שניתן להביס אותנו באמצעות התשה יומיומית, כמו גם באמצעות טרור-פנים ביהודה ושומרון, בצירי התנועה וביישובים שהכניסה אליהם קלה בשל היעדר גדר או כוח כוננות לא מאורגן, וכמובן - מעבר לקו הירוק, ביישובי קו התפר ובערים מרכזיות בישראל.
הפיגועים ביהודה ושומרון מעידים גם כי תעוזתם של המחבלים ושולחיהם עשתה קפיצת מדרגה קריטית, ופיגוע כפי שהתרחש בליל שישי בכרמי צור, עם לפחות שני מחבלים שהגיעו לשטח ברכבים ממולכדים, הוא אירוע ברמת סיכון גבוהה ומורכבת יותר. מדובר, במילים פשוטות, בליגה אחרת לגמרי מכפי שהכרנו.
אם בישראל נהגו לומר, ובצדק, שמבצע "חומת מגן" והאירועים שבאו בעקבותיו צרבו את תודעת הפלסטינים בכל הקשור לכדאיות השימוש בטרור, הרי שכעת, בחלוף למעלה מעשרים שנה, יש לכך גם צד שני: תעוזת המחבלים ביהודה ושומרון נשענת במידה לא מועטה על הצריבה התודעתית שהצליחו להנחיל רוצחי הנוח'בה, שפרצו ליישובים בדרום הארץ בשבעה באוקטובר.
הצעירים והבוגרים הפלסטינים רואים במסע הרצח הזה דוגמא לאופן פעולה אפשרי גם באזור חברון, ירושלים וצפון הגדה. אלו פיגועים ברמת תעוזה אחרת מכפי שהכרנו מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000, ועד היום. התעוזה הזו "משוכפלת" באמצעות הרשתות החברתיות, תמונות וסרטונים, וכן בהדגשת ההרוגים הפלסטינים ברצועת עזה.
ניצנים לאופן הפעולה הזה ראינו כבר ב-16 בנובמבר 2023, אז הגיעו שלושה מחבלי חמאס מחברון למחסום המנהרות בדרום ירושלים, ונתקלו שם בכוח צה"ל ומג"ב. שלושת המחבלים נהרגו בקרב מהיר, שבו נפל, למרבה הצער, גם רב"ט אברהם פטנה ז"ל שאבטח את הנקודה.
שלושת המחבלים, בנים ונכדים של מחבלי חמאס ותיקים וידועים מחברון, היו מצוידים באמצעי לחימה, סכינים ותמרים בכמות כפולה ממה שבדרך כלל נושאים מחבלים שיוצאים לבצע פיגוע. ההערכה במערכת הביטחון הייתה כי התכוננו לשהייה ארוכה בשטח, מתוך כוונה להגיע לירושלים ולבצע בה פיגוע קשה שיכלול גם תפיסת בני ערובה.
אין תחליף להכרת השטח
הימים הללו, בוודאי מאז שבעה באוקטובר, מתאפיינים בלחימה קשה ומורכבת של צה"ל בג'נין ובטול-כרם. הכוחות פועלים שם בנחישות גדולה יום ולילה, נקלעים לחילופי אש קשים ופוגשים זירות מטענים מורכבות. שילוב הזרועות בין צה"ל, כוחות מיוחדים של המשטרה ואנשי שב"כ הוא מיטבי, והיכולת לחסל מחבלים ותשתיות טרור מרשימה מאוד - תחילתה בעבודה מודיעינית אנושית וטכנולוגית מאומצת של רכזי ולוחמי השב"כ, והמשכה בסגירת מעגל מבצעית של לוחמי צה"ל, שב"כ ומשטרת ישראל.
אין תחליף להגעה לשטח כדי לסכל טרור ולהניח את היד על תשתיותיו: צריך לעשות הכול כדי לסכל אותו טרם הגיע ליעדו; אין גם תחליף להכרה מדוקדקת של השטח, ולהבנה עמוקה השפה והתרבות: לצד השימוש החשוב מאוד בטכנולוגיות מתקדמות ופורצות דרך, אין תחליף למודיעין ה"יומינטי", האנושי - ואת זה שב"כ מספק בהצלחה יום ולילה, בסיכולים המתבצעים ברחבי יהודה ושומרון. למרבה הצער, יש גם מקרים בהם "חומק" פיגוע, מאחר ומדובר בקרב מוחות יומיומי מול אויב נחוש ומסוכן.
המצב הנוכחי מחייב עירנות וכוננות הן ברחבי יהודה ושומרון והן בשאר שטחי מדינת ישראל, בוודאי כשאנו ערב פתיחת שנת הלימודים. חשוב לוודא כי מערכי ההגנה ביישובים ביהודה ושומרון תקינים, שערים אינם פתוחים לרווחה ומאבטחים מקפידים על דריכות.
בכל מקום ברחבי ישראל בו ניצב מאבטח, שוטר או מתנדב חמוש, מחבל אשר זומם לבצע פיגוע עשוי לחשוב פעמיים אם הסיכון שווה זאת. ולצד האתגר לכוחות הביטחון, זהו אתגר גם לנו כאזרחים וגם להנהגות המקומיות: אם ההתנהלות תהיה סדור ומאורגנת, היא עשויה למנוע מבעוד מועד פעולות טרור ברחבי ישראל.
>>> אריק (האריס) ברבינג כיהן כראש מרחב ירושלים ויהודה ושומרון וראש אגף הסייבר בשב"כ