לפנות בוקר (ראשון) ביצעה ישראל מכה מקדימה מול מתקפה מתוכננת של חיזבאללה. מדובר בתקיפה רחבת היקף בדרום לבנון, על בסיס מודיעין מדויק, במסגרתה פעלו כמאה מטוסי חיל האוויר להשמדת אלפי משגרי רקטות, טילים וכטב"מים של חיזבאללה, שכוונו לצפון הארץ. חלקם הקטן, על פי צה"ל, כוונו גם למרכזה. מאז הארגון שיגר מאות רקטות לצפון עד קו עכו, והודיע כי לאחר שתקף בסיסים וסוללות כיפת ברזל, ו"פגע גם במטרות המתוכננות"' הסתיימו השלב הראשון וההתקפות להיום, במסגרת הנקמה על חיסול רמטכ"ל הארגון, שוכר, בביירות לפני כשלושה שבועות.
על פי הודעת הארגון, שטען כי בכוונתו לשגר כטב"מים לעומק ה"יישות הציונית", ייתכן שהוא עלול להתעקש לממש את התגובה גם למרכז הארץ ("משוואת ביירות-תל אביב"), שסוכלה הבוקר. סימן שאלה נוסף הוא אם איראן תצטרף למהלך של חיזבאללה ותשגר טילים וכטב"מים לעבר ישראל, בנקמה על חיסול איסמאעיל הנייה בטהראן.
הסיכול הנרחב של ירי מלבנון, שביצעה ישראל הבוקר, נועד להסיר איום מיידי על המדינה ולמרות היקפו אין מדובר ביציאה למלחמה, אלא במכה מקדימה, ממוקדת ומוגבלת בטווח ובעוצמה. עם זאת, עצם המהלך המחיש כי ישראל לא תוכל לסבול לאורך זמן את המשך הירי מלבנון לתחומה, וכי היא לא תירתע ממלחמה אם זו תיכפה עליה. מצד שני, חיזבאללה יזם מתקפה תקדימית בהיקפה, שסביר כי הארגון ואיראן לקחו בחשבון שתגרור תגובה ישראלית חריפה, עד כדי מלחמה.
ישראל לא יכולה לעבור בשתיקה על ירי נרחב לצפון, ובוודאי אם חיזבאללה יתקוף במרכז. מצד שני, הישגי המתקפה המקדימה, יירוט התקיפות שעוד יגיעו והיעדר נפגעים אזרחיים, עשויים לספק לישראל מרחב תמרון מסוים לייצר תגובה ממוקדת ומדויקת, בניסיון לסגור בהדרגה את "סבב" המהלומות הניצב לפתחנו. הסיכוי לעצור את ההידרדרות תלוי במידה רבה גם במהלכי ארצות הברית ובנכונותה לאיים על איראן בכניסה אקטיבית של פיקוד המרכז האמריקני (סנטקום) לעימות.
ישראל הגיעה לפסע ממלחמה בצפון ועם איראן כתוצאה מניהול בעייתי של המלחמה במשך החודשים האחרונים ומקוצר רואי אסטרטגי משווע של הממשלה. זאת, בעיתוי בעייתי לישראל, כשמאחוריה עשרה חודשים של לחימה עצימה בעזה וחיכוך צבאי אינטנסיבי בגבול הצפון.
בנסיבות אלה, העימות עלול להתפתח למספר תרחישים:
"ימי קרב" בצפון
ישראל וחיזבאללה לא מעוניינות להידרדר לעימות כולל. הן "מציצות אל התהום" ונסוגות בהדרגה לאחור, מצליחות להכיל את ההסלמה הנוכחית ולחזור למציאות שלפני טבח הילדים במג'דל שמס.
עם זאת, חילופי המהלומות האחרונים מלמדים כי היכולת להמשיך באסטרטגיה שמותירה את הצפון כזירה משנית - מוגבלת ביותר, וכי ללא ניתוק בין הלחימה בעזה להמשך ההתכתשות בגבול לבנון (בעיקר באמצעות עסקת חטופים) לא יהיה מנוס מההידרדרות למלחמה רחבה, שתגיע במוקדם או במאוחר.
עימות ממושך בצפון עד כדי גלישה למלחמה אזורית
בתרחיש זה חילופי המהלומות מחריפים ויוצאים בהדרגה משליטה. זאת, בעקבות תגובה ישראלית רחבה ועצימה, כולל לביירות, שנענית בהרחבת היקף השיגורים מלבנון. ההסלמה מול לבנון עלולה לשאוב את איראן לתוך המערכה, בדרך למלחמה אזורית כוללת.
ישראל נמצאת בעימות מסלים בשבע זירות לחימה: עזה, לבנון, איראן, איו"ש, תימן, סוריה ועיראק. אין לנו אינטרס להרחיב את גבולות ועוצמת העימות, ולהיכנס למלחמה כוללת עם חיזבאללה בעיתוי לא נוח, תוך איתגור יתרונות העוצמה שלנו בכוח מחץ ובאורך נשימה. עדיף היה להיכנס למלחמה כזו, שאומנם לא נירתע ממנה בעיתוי הנוכחי אם תיכפה עלינו, לא כתוצאה מהסלמה לא מתוכננת - אלא ביוזמתנו, בעיתוי שאנחנו נבחר ובמוכנות אופטימלית. תיאום הדוק עם וושינגטון והבטחת תמיכתה הם בעלי חשיבות רבה במיוחד במתאר זה.
הפוגה אסטרטגית: עצירה, התארגנות, הסדרים מדיניים
ישראל וארצות הברית מצליחות להכיל את העימות. ישראל מקבלת את הצעת ארצות הברית והמתווכות, נציגיה מגיעים לפסגה המתוכננת בקהיר עם מנדט מורחב ומהותי ומקיימים משא ומתן רציני. זאת, במטרה לסגור עסקה, שעוצרת, לפחות זמנית, את המלחמה בעזה, ומתחילה להשיב הביתה את חטופינו. עם זאת, הדבר תלוי כמובן גם בחמאס, שכרגע מעדיף להימנע מעסקה כדי לדחוף את ישראל והציר למלחמה.
עסקה כזו צפויה "לצנן" את העימות ולסייע לסגור את יתר החזיתות, לספק הזדמנות לבחון אם ניתן להגיע להסדר מדיני עם לבנון, שיאפשר אולי להחזיר את תושבי הצפון לבתיהם, ולספק לצה"ל זמן להתאושש, להתארגן, לתחקר, למלא את השורות, המצברים והמחסנים לקראת האתגרים הבאים.
הדרך הלאה
ישראל נכנסה להסלמה בלבנון על בסיס תיאום מקדים עם ארצות הברית, ובמאזן לגיטימציה חיובי לאור העובדה כי היא זו שהותקפה ללא פרובוקציה על ידי חיזבאללה מאז 8 באוקטובר.
התיאום והאמון מול ארצות הברית קריטיים להמשך, כדי להכריע במלחמה אם נידרדר אליה, וכדי לוודא שאיראן אינה מצטרפת למערכה ומאלצת את ישראל להפעיל את זרועה הארוכה בזירה נוספת. הגיבוי שתספק וושינגטון לישראל באורך נשימה, במרכיבי כוח שחסרו במלחמה עד כה, במאמצי הגנה והרתעה ובתמיכה מדינית, חיוניים, בין היתר, לתיחום המערכה.
בתנאים שנוצרו, לישראל אין עניין בגלישה לעימות כולל עם לבנון ואיראן, ותרחיש ההפוגה ברצועה משרת את אינטרסיה האסטרטגיים ואת המצפן המוסרי שלה. ראש הממשלה חייב לקבל את דרישות הדרגים הביטחוניים והמקצועיים ולהסיר את המקלות שתקע בגלגלי המשא ומתן עם חמאס, כדי לסגור עסקת חטופים. חשוב לזכור – כמעט כל מה שאנו מעניקים לחמאס בעסקה הוא הפיך!
לאחר העצירה בעזה, יש להיערך למלחמה נגד חיזבאללה במקרה שהחלופה הדיפלומטית להשבת תושבי הצפון לבתיהם תיכשל. זאת, בהינתן התנאים ובמוכנות אופטימלית, ייתכן גם ביוזמה ישראלית. במקביל, לישראל תינתן הזדמנות להחזיר את הפוקוס הבין-לאומי למדיניות הטרור של איראן באזור ולבלימת תוכניתה הגרעינית; ולכונן התארגנות אזורית נגדה, שחשיבותה הומחשה שוב במאמץ ההגנה האזורי המשולב מול התקפותיה והתקפות שלוחיה.
בראיה כוללת, ישראל חייבת לחזור לתפישת הביטחון שלה – מלחמות קצרות בשטח האויב, ומיקוד בבניין המדינה, הכלכלה והמפעל הציוני בכללותו. מדובר באסטרטגיה המחייבת להוציא יריבים מהתמונה ולהסיר את האיומים שהם מציבים עלינו, בדירוג, ולא בבת אחת. במקביל, כאשר טהראן מתבססת בסף הגרעין, מטרות ישראל צריכות לכלול את מניעת הגעת איראן לנשק גרעיני.
בשורה תחתונה, אנו על סיפה של התלקחות אזורית ועלולים להיגרר למלחמת התשה עצימה ורב-חזיתית, מול מצרף איומים שלא פגשנו מ-1948 ועם סכנת גלישה למלחמה כוללת. זהו חלומו של סינוואר - עימות בעזה המצית ומלכד את כל הזירות בלחימה באינטנסיביות גבוהה - והאסטרטגיה של איראן - טבעת אש סביב ישראל עד לקריסתה מבפנים. ייתכן שבנקודה אליה הביאה הממשלה את ישראל, לא נותרה לנו ברירה אלא להיכנס למלחמה קשה, אולם יש לשאוף, בסיוע ארצות הברית, להימנע ממנה כעת. אסור לשרת את יעדי חמאס ואיראן, אלא לפעול על בסיס אסטרטגיה, התואמת את תפישת הביטחון המסורתית שלנו: מלחמות קצרות, ניצחון בכול מערכה, גיבוי מעצמתי וקואליציה אזורית ובין-לאומית כמשקל נגד לציר הרדיקלי.
>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL
>>> אל"ם (במיל') אודי אבנטל הוא מומחה לאסטרטגיה ותכנון מדיניות, MIND ISRAEL