בין הדי הפיצוצים בתימן, איי החורבות בדאחיה בביירות וההיערכות למהלכים נוספים בעזה, הפציע אמש (ראשון) גדעון סער על המסכים, והודיע "נעתרתי לבקשתו של נתניהו להצטרף לממשלה ולתרום מניסיוני ויכולותיי". זה כמובן לא מדויק. סער הוא זה שהיה נחוש להיכנס לממשלה כמעט בכל מחיר, ואמש התברר שזה ללא מחיר בכלל. במשך חודשים טען שיבוא רק אם תהיה לו אפשרות ממשית להשפיע על מהלכי הממשלה, ואתמול הוא נכנס אליה אפילו בלי הסכם קואליציוני.
המשמעות של המהלך
קודם כל, כניסת הימין הממלכתי לקואליציה נותנת לגיטימציה להמשך שרידות ממשלתו של נתניהו. היא ממילא לא עמדה להתפרק בקרוב אבל במערכת הפוליטית העריכו שהסדקים יתחילו להיווצר בחודשים הבאים, וכמובן כשתסתיים המלחמה. בתוך קואליציית ה-64 יש כמה חברי כנסת שחשים בושה גדולה. הם מאמינים שנבחרי ציבור צריכים לקבל אמון מחודש אחרי מחדל בסדר גודל כזה, אבל שמלחמה היא לא הזמן הנכון לבחירות. כניסתו של סער לממשלה ממרקת את מצפונם - לא רק שלא מצופה מהם ללכת לבחירות, אלא שיש כאלה שקופצים פנימה, ועוד בלי יכולת של ממש להשפיע. נתניהו וממשלתו כאן כדי להישאר, אולי אפילו עד הרגע האחרון של הקדנציה - סוף 2026.
זה כמובן מוביל אותנו לדבר הבא - חוק הגיוס והתקציב. כניסת סער לממשלה מפחיתה את כוח המיקוח של כל אחד מהשחקנים, והיא נועדה לאפשר לנתניהו לעבור את התקציב בקלות רבה יותר. מאחר שסער לא נכנס לתפקיד שר הביטחון ההשפעה שלו תהיה קטנה יותר, אבל עדיין היא תפתח לנתניהו אפשרויות חדשות שיחלישו את גלנט, שבעצמו קצת התרכך. סביר להניח שגם סער לא יטמון את ידו בצלחת. חוק הגיוס יהיה עבורו הזדמנות מצוינת לגזור קופון - העברת חוק גיוס תמורת מימוש הבטחות שלא ניתן היה לתת לו בזמן המלחמה.
ומה באשר לחטופים? משפחות החטופים לחצו מאוד להגדלת הממשלה והם רצו שזו תורחב בגורם שימתן את איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' ויפעיל לחץ ללכת לכיוון של עסקה. סער הוא לא הקליינט האידיאלי - הוא מציג קו מאוד לוחמני, ובמשך שבועות טוען שסינוואר הוא הסרבן ושצריך למוטט את חמאס בכל מחיר.
סער הוא לא האיש שידחוף את נתניהו לעסקה, אם כי הוא נחשב אחראי יותר מבן גביר וכמי שלא יפרק ממשלה על סוגיה כזו. במובן הזה, ובניגוד למה שנתניהו אמר, הממשלה לא מבטאת אחדות שורות בציבור, אלא נועדה בעיקר לאחד את השורות בתוך הקואליציה.
לסיכום - כניסת הימין הממלכתי לממשלה היא חדשות מעולות לנתניהו. הניצחון המוחלט על סער ועל יריביו הפוליטיים שהספידו אותו, והוא גנב להם עוד 4 אצבעות מתחת לאף, שאולי שוות שנתיים. וכך גם עבור סער שדאג לשרידותו האישית בלי אפילו לדאוג לחבריו למפלגה. אכזרית היא הפוליטיקה.
עם זאת, השאלה הגדולה היא מה תהיה תרומתו בתוך הממשלה. האם אכן יצליח להשפיע ממרום תפקידו כשר בלי תיק וחבר קבינט? האם יהיה עוד מאותו דבר בניסיון להתברג בצמרת רשימת הליכוד בפריימריז הבאים?