ישראל מקבלת הזדמנות שנייה, וכנראה אחרונה, למוצא מדיני מתסבוכת המלחמה שנקלעה אליה, ושאותו היא מנהלת בצורה פוליטית, ללא כיוון ויעדים ברורים.
המצב הנוכחי הוא של המתנה מביכה מבחינתה של ישראל, בעודה מופגזת מצפון ומדרום גם אחרי עשרה חודשי לחימה. אומנם יש לישראל הישגים טקטיים כי צה"ל יודע להילחם, אבל המצב מעיד כי אין הרתעה וההמשך בדרך הזאת לא רק שישחוק את ההישגים אלא גם לא יביא לשום הכרעה בשום זירה.
למעשה, חוץ מהפרחת סיסמאות חסרות משמעות, הממשלה מסתתרת אך ורק מאחורי פעילות צה"ל. היא לא מנחה שום דירקטיבה, והיא בעיקר מנותקת לחלוטין מהמציאות - כמו גם מהסיוט שעוברים האזרחים בצפון ובדרום. כעת, כלל אוכלוסיית ישראל נמצאת בחשש גדול. למעשה, אנחנו בהיפוך יוצרות. המלחמה משרתת כעת את הצרכים הפוליטיים של הממשלה, על חשבון אזרחי המדינה הנושאים במחיר המלא בעבור תדמית של פוליטיקאים המתחרים ביניהם ולא להפך. האחיזה בקרנות המזבח הביאה את הממשלה הנוכחית לאדישות מוחלטת באשר למחיר שהאזרחים והמדינה משלמים. התעלמות מוחלטת.
מי שקורא היטב את המצב המדאיג הוא הנשיא ג'ו ביידן. מתוך חוסר אמון מוחלט בנתניהו, הוא החליט פעם נוספת להציל את ישראל מההסתבכויות שלה ובנה סביבה מעטפת קואליציה משמעותית מול איראן תוך שהוא אינו חוסך באיומים על גורלו של המשטר בטהראן. מהלך זה אינו פרי מאמציו של ראש הממשלה אלא להפך. ביידן החליט לקחת פוזיציה דומיננטית מאיימת עם עשרות כלי שיט כדי למנוע התלקחות אזורית כי הוא לא סומך על נתניהו ושיקוליו ואינו רוצה להתלקחות בעת הבחירות בארצות הברית. הוא עושה זאת בניגוד לדעת הקהל בארצות הברית, שהשתנתה לרעה מבחינת ישראל - רוב של קרוב ל-60% בארצות הברית נגד סיוע ישיר לישראל. מה שהתחיל עם פרוץ המלחמה כרוב גדול בעד ישראל, עם הזמן התהפך נגדה.
מסע החנופה לטראמפ של נתניהו זכה לסטירה מצלצלת בדמות "עצור" ברור למלחמה. בנוסף, הוא חטף שטיפה רצינית מביידן ומהנשיאה לעתיד כנראה האריס. נוכחים בבית הלבן אומרים שהצעקות שהטיח ביידן בנתניהו היו הרבה יותר מכל חייו כפוליטיקאי. הדלת כמעט נעתקה מציריה. ראש ממשלה שלא מעוניין להחזיר את החטופים הביתה זוכה לזלזול מלא ומוצדק מנשיא ארצות הברית, כל נשיא.
ההישג היחיד של המסע לארצות הברית היו התשואות לבייס, שכללו מאמץ לנסות ולכסות על עשרות מושבים ריקים של חברי קונגרס דמוקרטים. תחמושת לא יצאה מזה, ואף מדינה אחרת בעולם לא מוכנה כרגע להזמין את נתניהו אליה. הגורם היחיד שוושינגטון מאמינה לו זה יואב גלנט, וכמובן לרמטכ"ל הרצי הלוי. כל בניית הקואליציה כעת נעשית בתיאום מלא אך ורק איתם.
ומילה על גדעון סער: הוא באמת חושב שעל סמך ציטוט של כמה משפטים בנושא ביטחון הוא יכול להיות שר ביטחון במלחמה? אפילו ציון עובר כפוליטיקאי הוא לא מקבל אחרי שפעם נוספת הוא בוחר לתת אמון בנתניהו, שמחזיק בגלנט היות שהוא היחידי שמחובר לצורכי המציאות הביטחונית.
מעגל התשה שנמשך ונמשך
בהנחה שהסבב הנוכחי של ההסלמה לא יהיה דרמטי ויהיה ניתן להכיל את התוצאה על ידי ישראל, נחזור בדיוק לאותה נקודה שבה היינו לפני טבח הילדים והחיסולים. נהיה שוב באותה מלחמת התשה שישראל נשחקת בה כבר למעלה מעשרה חודשים, שהפכה בינתיים לשגרה נוראית מלווה בייאוש ציבורי. "הניצחון המוחלט" שהמציא נתניהו בחודש ינואר אחרי שהתאושש מההלם שחטף בחודש אוקטובר, מושך את הזמן ושוחק בזה אחר זה את הישגי צה"ל בעזה.
בהיעדר כיוון ויעד לסיום, במצב של חוסר הכרעה בצפון שבו ויתרנו למעשה לראשונה בהיסטוריה שלנו על ההתיישבות בגליל, שאבות הציונות כבר היו מתהפכים הלוך וחזור בקברם, למול ההסלמה הגוברת בשומרון ובמצב שבו אין הרתעה אזורית, עוסקת ממשלת העוועים במי ימצמץ ראשון ו"מי יותר גבר" בהכרזות הלוחמניות, על זה נמשכת המלחמה ועל זה לא מוחזרים החטופים.
כיוון שתוכנית טראמפ של נתניהו למשוך זמן התהפכה על ראשו ונראה שתהיה נשיאה ראשונה בארצות הברית, נתניהו צריך לעשות חישוב מחדש מיידי לתוכנית המופרכת, שבינתיים מקריבה את החטופים, עולה בחיי חיילים, ממשיכה להחריב את כלכלת ישראל ואת החברה.
ברצון לגדר את ההסלמה ולמצוא מוצא, קבעו האמריקנים כינוס אזורי ב-15 באוגוסט. לישראל זאת הזדמנות יוצאת דופן, וכנראה אחרונה, לצאת מהתסבוכת שבו היא מצויה. יש לה מספיק הישגים להציג, ואין שום אירוע שיגרום לשמחה לאומית גדולה יותר מאשר החזרת החטופים.
אם תיעתר ישראל לכיוון הנכון, היא תצא מהמלחמה במצב טוב ותוכל גם למנף את זה מדינית, ביטחונית וכלכלית. אם ראש הממשלה שוב יברח מהחלטה אמיצה ונכונה, מדינת ישראל תהיה בבעיה קשה מאוד.
>>> ישראל זיו הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת אלוף. שימש כקצין חי"ר וצנחנים ראשי, מפקד אוגדת עזה וראש אגף המבצעים