מלחמת שלום הגליל, לא לבנון השלישית

לאחר המכות הכואבות והמשמעותיות שספג בשבוע האחרון, חיזבאללה היה מחויב לתגובה. זו הגיעה בדמות הרחבת טווחי הירי ותקיפת מטרות במרחב חיפה ועמק יזרעאל. הארגון הצהיר כי מדובר ב"תגובה ראשונית" על מתקפת הביפרים ומכשירי הקשר. נראה כי חיזבאללה מנסה לשמר את תפישת המשוואות: ירי למטרות צבאיות-ביטחוניות (בסיס רמת דוד ומפעל ביטחוני בקריות), אך תוך צמצום הסיכון להידרדרות ולהסלמה בלתי נשלטות, בהן נראה כי הוא אינו מעוניין בשלב זה. האם המשוואה ביירות = תל אביב עדיין לפנינו? הימים הקרובים יגידו, והרבה מאוד תלוי גם בהתנהלות ובאסטרטגיה של ישראל. 

ההסלמה מחייבת את הממשלה להסתכלות רחבה מעבר ללבנון, הכוללת מספר הבנות יסוד על מצבנו בזירת המלחמה, על זירותיה הנוספות: 

1. נראה כי האפשרות של עסקה כוללת שתחזיר את החטופים מעזה ושתבטיח כי חיזבאללה יישאר צפונית לליטאני ירדה מהפרק בעת הזו. סינוואר לא רצה עסקה לפני ההסלמה הנוכחית ובוודאי שלא יהיה מוכן לוויתורים אחריה, כאשר הוא מצפה להתגשמות תרחיש המלחמה הרב-זירתית – החלום שלא הצליח להגשים ב-7 באוקטובר. למרות זאת, מערכת הביטחון מעריכה שאפשר יהיה להמחיש לסינוואר כי אין סיכוי להתלקחות אזורית, וחשוב להזכיר כי לישראל חובה מוסרית מן המעלה הראשונה לעשות מאמצים עליונים, דיפלומטיים וצבאיים, כדי להשיב את חטופיה מעזה. הישג משמעותי בלבנון חייב להוביל, בין היתר, ליעד קריטי זה, שהוא אחת ממטרות המלחמה המרכזיות שהוגדרו על-ידי קבינט המלחמה.
2. קיימת מדרגת ביניים די רחבה בין מלחמת ההתשה, שהתנהלה בצפון ב-11 החודשים האחרונים, לבין מלחמה כוללת מול חיזבאללה. נסראללה אינו סינוואר והוא חושש מההשלכות ההרסניות של מלחמה כזו על לבנון בכלל ועל האוכלוסייה השיעית בדאחיה ובדרום לבנון, בפרט. גם הוא מבין שמלחמה בצפון היא המלחמה שצה"ל נערך אליה בשנים האחרונות – ולכן הוא מאותת בבירור כי הוא מעדיף להימנע מעימות כולל בעת הזו.
3. נדמה כי גם לאיראן מלחמה כוללת היא תרחיש לא רצוי בעת הזו. האיראנים מוטרדים מיכולתם המוגבלת לפגוע בישראל, כפי שהשתקפה בהתקפה בליל 13 באפריל. בנוסף, נוכחותה הצבאית של ארה"ב באזור והתייצבותה לצד ישראל – גם אם בצורה מעט מגומגמת – מגבירות את החשש האיראני מפני הישאבות למלחמה, שתפגע באיראן עצמה ובנכס המרכזי שבנתה בעשורים האחרונים מול ישראל – חיזבאללה.
   

   

4. ישראל לא עדכנה את ארה"ב על תוכניתה הצבאית ופועלת בלבנון חרף מורת הרוח של הממשל, שחושש כי מלחמה במזרח התיכון תפגע בסיכוייה של האריס להיבחר בנובמבר. עם זאת, גם האמריקנים מבינים כי ישראל היא מדינה ריבונית ושחובה עליה לפעול נגד חיזבאללה שמתקיף אותה מ-8 באוקטובר, ללא כל פרובוקציה. זהו לקח חשוב לאלו הטוענים שישראל לא תוכל לפעול בעזה או לשוב לתפוס מרחבים אסטרטגיים (למשל מעבר רפיח וציר פילדלפי) נוכח לחץ מדיני אמריקני או בין-לאומי כבד.
5. חיזבאללה ירה על מטרות צבאיות ופגע באזרחים. עובדה זו מקנה לישראל זכות לפגוע במטרות צבאיות של הארגון, אותן הוא ממקם, כשיטה, באזורים בנויים ומאוכלסים, דוגמת תשתיות הייצור והאחסון של הטילים המדויקים שלו.
6. מערך המבצעים והתיאום של נסראללה נפגע קשה, והוא נשאר די מבודד בכל הקשור ליכולתו להתייעץ עם שדרת המפקדים הבכירה והוותיקה בארגון, שהבולטים בשורותיה חוסלו. ועדיין, ביכולתו של חיזבאללה להמשיך ולשגר טילים, רקטות וכטבמ"ים נגד ישראל, גם אם נפגעה יכולתו להגיב באופן אפקטיבי למהלכים ישראלים עצימים ומהירים. למעשה, ישראל הוציאה לפועל לא מעט פעולות שיועדו לשמש מכה מקדימה למלחמה – ועליה להבטיח כי צעדים אלו יביאו לתוצאה האסטרטגית הרצויה, כעומדים בפני עצמם או כפרק פתיחה למלחמה רחבה יותר.

מטרות המערכה בצפון

ממשלת ישראל שינתה בשבוע האחרון את יעד המלחמה מול לבנון – משמירת הצפון כחזית משנית ליעד של השבת תושבי הצפון לבתיהם – תוך דגש על ביטחון מתמשך בצפון, לאורך זמן, לאחר הפסקת האש.

את היעד של ממשלת ישראל צריך לפרוט לשלוש מטרות:

1. ניתוק הקשר שיצר נסראללה בין לבנון לעזה – עצירת התקפות חיזבאללה נגד ישראל, ללא תלות בפעילות צה"ל בעזה. מדובר בהישג קריטי לשנים הקרובות מכיוון שישראל צפויה עוד לשוב ולפעול בעזה במשך שנים, ולפיכך אסור לקבל מציאות שבה כל מבצע ישראלי יענה ברקטות וטילים על יישובי הצפון.
2. פגיעה במערכים האסטרטגים והערכיים ביותר של חיזבאללה – על ישראל להעמיק את הפגיעה בארגון וביכולותיו. עד כה ישראל פעלה בעיקר לפגיעה בכוח רדואן, ברקטות לטווח בינוני ובכלי הטיס הבלתי מאוישים. בימים הקרובים ישראל נדרשת לפגוע ביקר לנסראללה מכל – פרויקט הטילים המדויקים שנועד לאיים על הנכסים האסטרטגיים בישראל. בנוסף, מומלץ שישראל תדון כבר היום בשאלה האם הגיע הרגע לחסל את נסראללה כדי לפגוע אנושות בארגון ולנצל את ההתכתשות לגביית מחיר דרמטי מחיזבאללה ומאיראן.
3. שינוי משמעותי במציאות הביטחונית ביחס ל-6 באוקטובר. חלק מהטיעונים בעד מלחמה כוללת עם חיזבאללה נשענים על ההנחה שישראל תשוב למדיניות פסיבית אחרי המלחמה. לכן חשוב להגיד כי לא משנה מה יהיה עומק ההישג הצבאי בלבנון, ישראל תידרש לשנות את מדיניותה גם לאחר הפסקת אש. המשמעות היא שבין אם תהיה הסדרה על מרחב ביטחון בתוך לבנון אליו לא ייכנסו כוחות חיזבאללה או רק הבנות בין ישראל ללבנון, חשוב שלצה"ל תהיה לגיטימציה ויכולת לפעול נגד כל הפרה מצד חיזבאללה. זאת, מבלי להיגרר בכל פעם להסלמה רחבה ובשאיפה לקיים מערכה מתמשכת, כמו בסוריה, שתהיה מבוססת על שינוי מאזן ההרתעה. 

ישראל נדרשת למטרה נוספת: מינוף ההישגים בצפון לעסקת חטופים. ישראל צריכה לחתור לכך שהישגיה המהירים בלבנון יובילו, בין היתר, לסגירת המערכה בדרום, לאחר שסינוואר יפנים שמלחמה רב-זירתית, שמביאה להשמדת ישראל לא תתרחש. ברגע הזה חשוב שארצות הברית תשים על השולחן מתווה מעודכן לעסקה ושישראל תשיב לו בחיוב.

בניגוד לדרום, שם היעד הוא פירוק חמאס כארגון צבאי ושלטוני והחזרת החטופים, היעד בצפון צנוע יותר: החזרת הביטחון לתושבי הצפון ושינוי כללי המשחק. כדי לקדם יעדים אלו על ישראל למצות את מדרגת הביניים שנוצרה ולפעול במדיניות של "תיפוף מתגבר" – התקפות חוזרות ומתגברות בקצב עולה על מרכזי הכובד של חיזבאללה, כדי לאותת שישראל נכונה להסלמה כל עוד נסראללה ממשיך "לאזוק" עצמו לעזה.

חשוב לבצע את המהלך הזה בהדרגה, כדי לאפשר לנסראללה בכל רגע להחליט לעצור ולהימנע ממלחמה רחבה שגם הוא אינו רוצה בה. עם זאת, חשוב להבהיר כי ישראל מוכנה למלחמה ופוגעת בהיערכות חיזבאללה. זהו מסר חשוב לא רק לנסראללה אלא גם לאיראן, לארה"ב ולקהילה הבין-לאומית כולה. אנו רוצים להביא שלום לגליל ולא מלחמה שלישית עם לבנון – אך עלינו להיות מוכנים גם למלחמה כזו, אם חיזבאללה ואיראן יתעקשו למנוע שלום בגליל, ולמעשה גם בלבנון.

אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL