נסו לשאול את עצמכם אם שמעתם השבוע על יוחאי, ראש צוות החירום של מושב כפר יובל שנפצע ביום ראשון אנושות מפגיעה של טיל נ"ט. על תלמידי היסודי ממושב עין יעקב בגליל המערבי שברחו מהסעה למיגונית השבוע בזמן אזעקה, שמעתם? גם לא בטוח. למרות שטף האירועים – הרצח הנורא של ששת החטופים בעזה, פיגועים ביו"ש, מבצע צבאי בג'נין, הפגנות של מאות אלפים ושביתה אחת קצרה, כל אלו לא מצדיקים התעלמות מהמציאות היומיומית בצפון.
אבל בואו נשים רגע את זה בצד; ראש הממשלה הופיע השבוע, לראשונה זה חודשים, מול הציבור הישראלי בעברית וענה לשאלות. זה לקח קצת יותר מ-25 דקות עד שהוא הזכיר את הצפון, את התושבים שפונו לפני 11 חודשים ואת ירי הרקטות, הכטב"מים והטילים שלא פוסקים. ומה שמענו? סיסמאות; "אנחנו חייבים לגבול הצפון לשנות את המציאות", "המבחן לפנינו" וכמובן "אפשר לעשות את זה בדרך מדינית ואם זה לא יקרה אז בדרך אחרת, אבל את לוחות הזמנים לא אשתף". שתי דקות ברוטו של התייחסות אמורפית וכללית ללא שום אופק בקצה.
רק כמה שעות לפני כן באותו היום, ועדת הכספים של הכנסת הצביעה על קיצוץ של 400 מיליון שקל מתקציבים שיועדו לשיקום הצפון בתחומים של התחדשות עירונית, תקציבי שיקום ואפילו מהאוניברסיטה בקריית שמונה שהבטיחו להקים. הכסף, אגב, מיועד למימון המשך פינוי התושבים שלא יכולים לחזור לביתם. קישון לא היה כותב את זה טוב יותר.
גם התקציבים שכן קיימים לא מנוצלים, וממתינים ל"מנהלת הצפון" בראשות האלוף במיל' אליעזר צ'ייני, שחודשים אחרי שמונה עדיין לא נראה בשטח.
האמת צריכה להיאמר ובאופן ברור: הצפון לא נמצא על סדר היום של מדינת ישראל. לא בתחום המדיני ולא בתחום הביטחוני. "המתקפה הגדולה" של חיזבאללה שסוכלה לפני שבועיים גילתה לנו שלצה"ל הייתה תוכנית תקיפה של 100 מטוסים בתוך שעה נגד מטרות רבות בדרום לבנון. מתי היא יצאה לפועל? כשהיה איום של שיגור לכיוון מרכז הארץ. למה היה צריך להמתין 11 חודשים למימוש פעולה כזאת. כמה תוכניות כאלו להשמדת אלפי יעדים אחרים של חיזבאללה ממתינות במגירה בזמן שהצפון ממילא מפונה חלקית מתושבים והנזקים הולכים ומצטברים. יש יותר מידי ישראלים שחושבים שנסראללה הוא איש אמין, אז שימו לב לדברים שהוא אמר לאחר התקיפה הנרחבת שלנו: "פגענו במרכז הארץ (שקר). סיימנו להגיב על חיסול הרמטכ"ל שלנו. בואו נסיים את האירוע הגדול ונחזור לירות רק בקרבת הגבול". כלומר, חיזבאללה נזהר וחושש מפעילות נרחבת של ישראל, ומעוניין להמשיך במלחמת ההתשה בגליל.
כרגע החשש הגדול ביותר של כל תושב בצפון הוא שיום אחד חיזבאללה יפסיק את הירי, כי אז הממשלה תספר שחזר השקט והביטחון והתושבים יידרשו להאמין שמשהו באמת השתנה. כבר עכשיו הנתונים של המועצות המקומיות מלמדים על נטישה של מאות משפחות מהגליל, בעיקר כאלו שאין להן משכנתה או משק חקלאי שצריך להמשיך ולהתפרנס ממנו. במציאות הנוכחית, המספרים יתעצמו והגליל יישאר כאזור שחיים בו רק מי שלא יכולים לאפשר לעצמם אלטרנטיבה בטוחה יותר. כל יום שעובר, מדינת ישראל מאבדת את הצפון וזו כבר ממש לא קלישאה. לתושבים נמאס מסיסמאות והצהרות חלולות. הגיע זמן צפון והגיע הזמן שמי שאחראי לכך יתמודד עם המצב ולא ימשיך לדחות את הטיפול למועד לא ידוע.