אוטובוס הילדים
תארו לכם שיש לכם זוג תאומים, בן ובת בכיתה י"ב. בית הספר מוציא את הילדים לטיול שנתי באוטובוסים של חברת הטיולים המובילה במדינה. עומדים לצאת לטיול כיתה י', כיתה י"א, כיתה י"ב, ברווחים של שבועיים ביניהם. לנהג - נבחר ראש ארגון הנהגים. בטיול של כיתה י' מתרחשת התאונה הקטלנית ביותר בתולדות המדינה. 25 ילדים הרוגים ו-15 נוספים הפכו נכים.
למרות זאת, מתקיים טיול י"א. הנהג מנצל את מעמדו כדי לנהוג שוב. הוא מאשים את המכונאים, את מע"צ, את הנהגים שנסעו ממול, את ראשי הארגון מלפני 20 שנה, את יריביו בארגון הנהגים ואת ההורים שדורשים לסלקו מההגה מיד. הטיול של י"א מסתיים בתאונה קטלנית חמורה נוספת.
הנהג בטוח שרק הוא, במנהיגותו הייחודית, יציל את הנהגים, ההורים והילדים, מהמשבר שמאיים על ענף הטיולים ומערכת החינוך, עקב התאונות הקטלניות. במצב כזה, שיקום הורה אחד שהיה מוכן שהנהג הזה ינהג בטיול י"ב את ילדיו. אף אחד לא יקום, כי סילוקו המיידי מההגה הוא המובן מאליו של כל קבוצה אנושית בריאה, חפצת חיים ומתפקדת. הנמשל – ברור, ועיין גם במשל הטיטניק של נתניהו עצמו. מי שכשל הוא לא מי שיתקן, הותרת ההגה בידיו היא מתכון ודאי לאסון לאומי חסר תקדים.
לאן הולכים מכאן? 4.5 תרחישים
סטטוס-קוו
ברירת המחדל, על רקע אילוצים והיסוסים, תהיה המשך הסטטוס-קוו. הסבירות בינונית. זהו תרחיש רע מאוד לישראל, מלחמת התשה ללא סיום היא סוג של תבוסה. היא משרתת את חמאס ונוגדת את האינטרס הלאומי של ישראל. הגורמים היחידים שמסיבות הפוכות עשויים לראות בתרחיש הזה ממד חיובי הם, באופן אירוני, נתניהו וסינוואר, איש איש וסיבותיו.
מרכיביו: המשך הדשדוש. ישראל תקועה בעזה. חמאס מרוסק ככוח לוחם, אך חי ובועט בלחימת גרילה שגובה אבדות. ובעיקר, חמאס נותר בשלטון בעזה. אין עסקת חטופים ומשבוע לשבוע חלקם מתים או נרצחים. הטרור מתעצם ביהודה ושומרון, וגולש לתוך ישראל. ישנן יותר ויותר התנגשויות אלימות בין מתיישבים לפלסטינים. נמשכת מלחמת ההתשה מול חיזבאללה בצפון. המתח גובר בקרב משרתי מילואים ובין ראשי מערכת הביטחון לנתניהו. בנוסף, נמשכת השחיקה במעמד ישראל בעולם, ומעמיקה הפגיעה בכלכלה. הפגנות המחאה נמשכות, וכך גם ההפיכה המשטרית. עימותים מחריפים בין המשטרה למפגינים. בריחת מוחות ורכישות דירות ביוון וקפריסין. זרימת הון מוגברת החוצה. הנזק המצטבר אדיר וידרוש חצי דור לתיקונו. אסור שזה יימשך.
נקודות תפנית אפשריות הן, בין השאר: תוצאות הבחירות בארצות הברית, בחירות בישראל בראשית 2025 על רקע קשיים בהעברת התקציב, משבר חוקתי או נושא הגיוס. אירוע ביטחוני או פוליטי מטלטל. מרי אזרחי בלתי אלים ורחב היקף, על רקע אובדן מוחלט של אמון הציבור בהנהגתו.
תרחיש בן גביר וסמוטריץ': שליטה קבועה בעזה, העמקת העימות ביו"ש. עימות בהר הבית
זהו התרחיש המסוכן ביותר לישראל, לביטחונה ולעתידה. סבירותו בינונית-גבוהה. זהו תרחיש אליו חותרים בן גביר וסמוטריץ' בעקביות ובהצלחה ניכרת, תוך ניצול חולשתו וחרדותיו של נתניהו או הסכמה בשתיקה שלו. הוא רוצה לשרוד ויהיה המחיר אשר יהיה. יעדי השניים: ראשית, ממשל צבאי-ישראלי קבוע בעזה ובעתיד הקמת יישובים. שנית, סיפוח מלא של יו"ש והכנת הרקע לגירוש הפלסטינים בהזדמנות מתאימה ("תוכנית ההכרעה" של סמוטריץ'). שלישית, עימות חריף בהר הבית. המשטרה הופכת לכלי דיכוי, וכיתות הכוננות למיליציה פוליטית. ראש שב"כ כבר התריע מפני הצתת מלחמת דת בין ישראל לעולם המוסלמי, סיכון גובר לאינתיפאדה שלישית, וסיכון ממשי ל"הסכמי אברהם" ולהסכמי השלום עם מצרים וירדן.
ישראל שלהם תהפוך בהדרגה לאוטוקרטיה דתית, אולטרה-לאומנית, מדינת "עולם שלישי" גזענית וחשוכה, מצורעת בעולם. המזרח התיכון אכן סביבה קשה, אין בה חסד לחלשים ולא הזדמנות שנייה למי שלא יידעו להגן על עצמם. "וילה בג׳ונגל" קראתי לה פעם. כשאתה פותח חלון או פוסע החוצה, עליך להיות נכון ללחוץ על ההדק תוך חלקיקי שניה. במזרח התיכון, לעולם נידרש לחיות עם חרב, שמוכנה להישלף מהנדן מול כל איום. נגזר עלינו לחיות "עם חרבנו" אבל לא "על חרבנו" במלחמת נצח. התמונה שאני רואה היא יד ימין עם אצבע על ההדק, ויד שמאל פותחת כל דלת ובוחנת כל סיכוי לייבש את הביצה. לא רק להרוג את היתושים. למתן ולפרק את יסודות הסכסוך, גם אם זה קשה וייקח זמן, כפי שהצלחנו לעשות עם מצרים וירדן (עצום עיניך וחשוב איך היה נראה המשבר הנוכחי, אילו גם מצרים וירדן היו במצב מלחמה איתנו).
אכן, "קיר ברזל" הוא הדרך היחידה להשיג בטווח ארוך השלמה עם קיומנו כאן, אבל גם אצל ז'בוטינסקי "קיר הברזל" היה האמצעי. ההשלמה עם קיומנו כמדינה ציונית, יהודית, ליברלית, חזקה ובוטחת בדרכה וצדקתה - היא המטרה. התרחיש הזה עלול להתפתח לנזק ארוך טווח ובלתי הפיך, שיהפוך בהדרגה לסיכון קיומי לישראל. בלימתו בלתי אפשרית ללא הפלת הממשלה הנוכחית והקמת ממשלה ללא בן גביר וסמוטריץ', נתניהו ויריב לוין. לכן, חיוני להפיל את הממשלה הזאת כמעט בכל מחיר.
התוכנית האמריקנית: עסקת חטופים, פסק זמן אסטרטגי, היערכות ב"ציר המתונות"
זהו התרחיש הנגדי ב-180 מעלות, לתרחיש בן גביר סמוטריץ'. סבירותו כרגע – נמוכה. אולם, זוהי דרך המלך האסטרטגית שנתניהו מנסה לסכל בכל מחיר, משום שככל שהיא תואמת את האינטרס הלאומי הישראלי היא נוגדת את האינטרס הפרטי ההישרדותי שלו. המלחמה, מאז שבעה באוקטובר, היא הכושלת בכל מלחמותינו, חרף אומץ הלב, חירוף הנפש וקורבנם של הלוחמים והמפקדים. האחריות והאשמה על כתפי הדרג המדיני-אסטרטגי, שאיננו ראוי ללוחמים.
נתניהו התעלם משלושת "כללי בן גוריון":
- וודא שלצידך מעצמת על.
- המלחמה חייבת להיות התקפית, מוכרעת על אדמת האויב, וקצרה מאוד, מה שיאפשר את קטיפת הפירות המדיניים, ושחרור מהיר של המילואים, שחיוניים לכלכלה.
- לפני, תוך כדי, ואחרי המלחמה חייבת ישראל לאחוז ב"עמדת העליונות המוסרית", על מנת לשמר את הלגיטימציה הבין-לאומית, שחיונית לישראל.
אין אדם בעולם שהיה מאמין שאחרי 11 חודשים, צה"ל יהיה עדיין תקוע בעזה, וחמאס עדיין ישלוט ברצועה ויזנב בצה"ל. אסור היה שזה יקרה, אבל נתניהו סירב לדון ביום שאחרי ולהפנים שהניצחון היחידי על סינוואר הוא החלפת חמאס בעזה בשלטון אחר, לגיטימי בעיני החוק הבין-לאומי, האמריקנים, מדינות ערב הידידותיות וגם הפלסטינים. ביידן הציע מיד תוכנית כזאת. תמכו בה כל ראשי מערכות הביטחון, חוץ מנתניהו. עיקריה: חמאס מרוסק ככוח מאורגן, אך יכול להמשיך בלחימת גרילה של חוליות נגד צה"ל. ישראל חייבת לוודא שחמאס לא ישלוט בעזה ולא יוכל לאיים על ישראל. לכן, תיחתם עסקת חטופים תחילה. גם "כולם תמורת כולם" בפעימה אחת, וגם במחיר הפסקת הלחימה בדרום. צה"ל חוזר וקובע שהוא יכול לעמוד בזה.
בהינתן עסקת חטופים בדרום יושג בהסתברות גבוהה, בחסות אמריקנית-צרפתית-סעודית, הסדר, ייתכן רק זמני, גם בצפון, שיאפשר החזרת העקורים בשתי הגזרות. מצב זה יוביל לפסק זמן של כחצי שנה שיאפשר את הצטיידות צה"ל בחימושים קריטיים וחלקי חילוף, ואוויר לנשימה למילואים. בגיבוי ארצות הברית יגובש כוח בין-ערבי (מצרים ,אמירתים, ירדנים), שיקבל את הרצועה מישראל, יביא בהדרגה שלטון אזרחי של רשות פלסטינית מחוזקת. חמאס לא יעז לירות על מצרים שאוחזים בצינור החמצן, ולא על אמירתים שאוחזים בארנק השיקום בהיקף של מיליארדים. צה"ל ייערך על הפרימטר של הרצועה ויהיה מוכן להתערב במידת הצורך.
ישראל תקבל נורמליזציה עם סעודיה, וכינון "ציר מתונות" בהובלת ארצות הברית, שייערך להתמודדות כוללת עם "ציר הסוררות" בהובלת איראן. התמורה המצופה מישראל היא נכונות לנהל בעתיד, כשתושלמנה אבני דרך מוסכמות בבניין "הסדר החדש" ברצועה, משא ומתן על בסיס חזון שתי המדינות. נתניהו, שנתן את חברון לרשות הפלסטינית, נאם את נאום בר אילן וחיבק את "תוכנית המאה" של טראמפ, לא אמור ליפול מהכיסא לנוכח ההצעה, שאינה מחייבת צעדים מעשיים מיידיים.
לישראל אסור להיתקע שוב בעזה, אולם חובתה לוודא: שחמאס יסולק שם מהשלטון ולא יחזור לאיים על ישראל, ושישראל תשתלב בברית רחבה, מנצחת, מול אתגר העימות עם איראן וכל שלוחותיה. זה מה שעושה התוכנית. סבירות התרחיש – נמוכה, משום שבן גביר וסמוטריץ' יפרקו את הממשלה אם נתניהו יבחר בזה. זה מה שנועל את ישראל אל המדרון החלקלק. אולם, כבראשית המשבר, כן עתה, ההצעה האמריקנית היא הדרך היחידה ליציאה מהמשבר. כל האחרות הן חלומות באספמיה, ותולדתן תהיה העמקת המשבר נזקיו ומחירו.
יוזמה התקפית רחבה בצפון ומלחמה אזורית כוללת
זהו תרחיש בהסתברות גבוהה. אני מבקש להזהיר כי יוזמה התקפית נרחבת בלבנון בעיתוי זה, בניגוד לעמדת הממשל בארצות הברית, ללא פסק זמן של כמה חודשים שיכלול עסקת חטופים, התחמשות ומה שתואר לעיל, תהיה שגיאה אסטרטגית שמחירה כבד ביותר. ייתכן שעימות מקיף כזה ייכפה על ישראל, אולם האינטרס שלנו הוא מיצוי הסיכוי לאפשר קודם את עסקת החטופים ופסק הזמן.
לעימות רחב עם לבנון יש להגיע עם שלושת "כללי בן גוריון", כולל תיאום עם ארצות הברית להרתעת איראן, לגיבוי באמצעים ולגיבוי במועצת הביטחון. את העיתוי למתקפה חשוב שאנחנו נבחר. הבעיה עם מתקפה רחבה בלבנון היא שראשיתה תהיה מוצלחת. חיזבאללה יוכה ונשתלט על "רצועת בטחון" צמודה לגבול, אולם קשה יהיה לכפות את סיומה. ישראל לא תוכל לכבוש את כל לבנון או לתמרן לביירות ובעלבק. דרך הגבול הסורי עלולים להצטרף לחיזבאללה מיליציות עיראקיות ומתנדבים שיעים מרחבי המזרח התיכון. עלולה להתפתח התשה שאינה נגמרת וסיכוני הידרדרות לעימות עם איראן.
הסדר סיום המלחמה, כאשר ישראל נמתחת על פני שבע זירות, מבודדת בין-לאומית, מותשת צבאית ושוקעת כלכלית, עלול לעורר געגועים למה שניתן היה להשיג, בחיכוך מבצעי סביר, בלי המתקפה הרחבה. בספרה "מצעד האיוולת" הגדירה ברברה טוכמן: איוולת, איננה כל מקרה שבו הממשלה נכשלה בהשגת מטרותיה. זה קורה לא פעם, כי רוב ההחלטות מתקבלות בתנאי אי-ודאות. איוולת היא רק המקרה שבו עוד בטרם ההחלטה היה "כתוב על הקיר", שהממשלה צועדת לכישלון. בעלי ניסיון, בשלטון ומחוצה לו, הזהירו ודרשו לעצור. וחרף האזהרות החליטה הממשלה להיכנס עם הראש בקיר. רק אז זוהי איוולת.
מזכיר לנו משהו? לשם נצעד תחת שרביטו של מי שהטביע את הטיטניק כבר פעמיים?
יוזמה התקפית בצפון עם חילופי גברי בממשלה
זוהי וריאציה שנתניהו שוקל, כדרך להבטחת המשך המלחמה תוך צמצום נזקי בן גביר וסמוטריץ'. סבירותה - גבוהה. עיקרה: נתניהו קורא אל הממשלה את סער ו/או גנץ, אף במחיר פרישתם של בן גביר וסמוטריץ'. ועם סער ו/או גנץ, בממשלה בעלת בסיס תמיכה רחב, דוחף למתקפה רחבה בצפון, בהנחה שסיכוני תרחיש ב' (תרחיש בן גביר סמוטריץ׳) מצטמצמים באופן ניכר. כך יגדל הסיכוי לרכך את התנגדות האמריקנים (שעסוקים בעיקר בבחירות).
נתניהו ישתמש בחילופי הגברי על מנת להדיח את גלנט, ולהחליף את הרמטכ"ל וראש השב"כ. הוא ימנה ראש שב"כ כנוע (סכנה חמורה לדמוקרטיה) ורמטכ"ל נוח יותר. הוא ידרוש מסער ו/או גנץ להתחייב מראש לקיים את הממשלה בכל מצב, עד 2026, ללא זכות וטו על שום נושא. במידה וייענו סער ו/או גנץ, הם ינמקו צעד אופורטוניסטי משהו, בצורך להיכנס מתחת לאלונקה במצב חירום ביטחוני-מדיני חסר תקדים, על מנת למנוע החלטות שגויות וניהול בלתי אחראי של המלחמה. ייתכן שהם גם יאמינו שזה המצב. לעניות דעתי זו תהיה שגיאה. על פי ניסיון העבר (גנץ ואיזנקוט) לא תהיה להם כל ההשפעה על הנתיב. הם ייכשלו בניסיון להניע עסקת חטופים וייהפכו מנושאי אלונקה לנושאי אפיריון, לקישוט על הקיר, לעלה תאנה, ובסוף לשעיר לעזאזל, שיואשם באחריות למה שנכשל.
נקודת החולשה במהלך היא שהצטרפותם מותירה את השגיאה האסטרטגית בעינה. גם ממשלה בראשות סער/ואו גנץ היה נכון שתחתור לתוכנית האמריקנית, שרק היא מאפשרת הכתבת הסדר מעמדת כוח, ולחילופין, ריכוז עוצמה מנצחת לעימות כולל, אם יפרוץ. סער ו/או גנץ אמורים להבין שבהצטרפות לנתניהו הם מבטיחים ש"אוטובוס הילדים" ייצא לדרך עם הנהג הקטלני, שהם העניקו לו את הלגיטימיות המוסרית. מול המשך ההפיכה המשטרית, ימצאו את עצמם השניים משותקים מלפעול ולכן אחראים מוסרית להתממשותה.
במצב הפוך, היה נתניהו מפר את ההתחייבות ללא היסוס ומפיל את הממשלה. לפחות אחד מהם ממש לא בנוי לכך. לעניות דעתי עליהם לדחות את ההצעה ולהתמקד לצד ראשי האופוזיציה האחרים, חרף המחלוקות ביניהם, יחד עם תנועת המחאה, במאמץ משותף להסיר מההגה את נהג "אוטובוס הילדים". אם תעשו רק רבע ממה שנתניהו היה עושה במקרה ההפוך – הוא ייפול.
>>> אהוד ברק הוא ראש הממשלה העשירי של מדינת ישראל, כיהן גם כשר הביטחון, כשר החוץ וכרמטכ"ל ה־14 של צה"ל