לפני 60 שנה, קיבלו סביהם של הלוחמים החות'ים ציוד צבאי מישראל שהוצנח באזור ההררי של מעוזם בהרי סעדה. הם ניהלו אז מלחמה נגד הצבא המצרי, שבא להציל את המשטר הרפובליקני שקם בתימן כתוצאה מהפיכה צבאית נגד האימאם. ספק רב אם החות'ים דהיום זוכרים את האפיזודה הזו, ושמא אינם רוצים להיזכר בה כלל.
חילופי המהלומות האחרונים בין ישראל לבינם הם מבחינתם עוד חוליה בשרשרת ארוכה של מלחמות שהם מנהלים בו-זמנית בכמה זירות מאז ראשית שנות ה-2000. החות'ים ניהלו שבעה סבבי לחימה קשים נגד הצבא התימני הסדיר, וגם כשלא נחלו הישגים טריטוריאליים - עלה בידם למנוע מעצמם תבוסה. עם פרוץ ה"אביב הערבי" ב-2011, ניצלו החות'ים את המערבולת במדינה כדי לתפוס שטחים נוספים וב-2014 כבר כבשו את הבירה צנעא. אחר כך התנגשו עם כוחותיו של הנשיא המודח עלי עבדאללה סלאח, שלפרק זמן קצר נעשה בן בריתם וסופו שהם רצחו אותו. בהמשך התמודדו החות'ים במשך כשמונה שנים עם מתקפות אוויריות מאסיביות של חיל האוויר הסעודי והתערבות של כוחות יבשתיים של איחוד האמירויות (בהשתתפות יחידות שנשלחו מסודאן). הסעודים, שזכו להדרכה וסיוע מארצות הברית, נכשלו באופן מביש בניסיון לעקור את החות'ים, ספגו מתקפות טילים בעומק שטחם, לרבות הבירה ריאד, ובשנתיים האחרונות השיגו הבנות על הפסקת אש רעועה שכרגע מחזיקה מעמד. בימים האחרונים מאיימים החות'ים לחזור ולשגר כטב"מים, טילי שיוט וטילים בליסטיים למטרות רגישות בסעודיה אם זו תשתף פעולה עם ישראל ועם ארצות הברית, שעל כן מיהר דובר צבא סעודיה הבוקר (ראשון) להכחיש כל קשר של ארצו לפעולת חיל האוויר בנמל חודידה.
בצד כל זה, ממשיכים החות'ים בתקיפת ספינות לא רק במצרי "שער הדמעות", אלא גם במעלה ים סוף ואפילו מצפון לנמל ג'דה, וכן במפרץ עדן ובים הערבי בואכה האי סוקוטרה וחופי עומאן. עד כה, נפגעו יותר מ-80 אוניות. היקף מעבר הסחורות אל תעלת סואץ וממנה צנח ביותר מ-50%, ומצרים מפסידה סכומי עתק. הכוחות האמריקנים שהוצבו במרחב הימי, ואליהם מצטרפת עכשיו נושאת המטוסים רוזוולט, הכפילו בחודש שעבר את קצב הגיחות נגד מטרות של החות'ים – 26 תקיפות בחודש יוני – אבל הם מקפידים לשמור על דפוס של הגנה אקטיבית ופוגעים במטרות צבאיות נקודתיות ולא במתקני תשתית, כפי שפגעה ישראל בנמל חודידה, הנמל שהוא גם המוצא של נפט מתימן וגם שער הכניסה למשלוחי הנשק מאיראן. החות'ים מאיימים לנסות לפגוע בנושאת המטוסים האמריקנית, ובוושינגטון יש חשש רציני שהרוסים יספקו להם טילי חוף-ים מתאימים.
אסור לשכוח שבתוך סבך המלחמות הזה שרויים החות'ים בלחימה מתמשכת עם כוחות יריבים בתוך תימן, סביב הערים תעז ומארב, ובקווי החזית מול הכוחות הדרום-תימנים הנהנים מחסות האמירויות.
מה שהחל בשנות ה-80 כתנועת תחייה רוחנית של שבט קטן בהרי צפון תימן, תפח לממדים אחרים לחלוטין. בתחילה הם ביקשו לטפח גישה רעננה אל המסורת הזיידית, לאחר שהשיעים הזיידים איבדו את הרוב שהיה להם במדינה. חרף ההבדלים העמוקים בין האמונה השיעית הנוהגת באיראן ובלבנון, לבין האמונה הזיידית, התפתחו קשרים אמיצים בין מנהיג החות'ים עבד מאלק אל-חות'י לבין הרפובליקה האיסלאמית וחיזבאללה. הנאומים שהוא משמיע עכשיו פעם או פעמיים בשבוע הם העתקים של ההצהרות של נסראללה, רק בלי הפאתוס הלוחמני של מנהיג חיזבאללה.
לישראל יש אפוא חזית עם אויב רחוק אבל עיקש, שמגלה מוכנות להילחם בעת ובעונה אחת גם באמריקנים במרחב הימי, גם בסעודיה השכנה, גם ביריבים תימנים מקומיים וגם בישראל. המטרה שהם חותרים אליה היא להוסיף עוד נדבך לסגר הימי שעלה בידם להטיל על אילת: שיבוש השיט לישראל בנתיבים של מזרח הים התיכון. הם מפרסמים הכרזות על שיתוף פעולה שלהם עם המליציות האיראניות בעיראק במטרה לתקוף את חיפה ובספינות השטות אליה. להכרזות הללו לא היה עד כה אישור במציאות, אבל הכטב"ם ששוגר לתל אביב וכוון לסביבת שגרירות ארצות הברית ברחוב הירקון, מעיד על יכולת שפיתחו כדי לנסות להטריד את ישראל גם בגזרת הים התיכון.
על אף הפגיעה הקשה בתחנת הכוח ובמאגרי הנפט הגדולים בנמל חודידה, אין לצפות בשלב הזה שהחות'ים ייקחו צעד לאחור. להפך, דובר הצבא שלהם יחיא סריר מיהר להודיע שהם מוכנים למלחמה ארוכה ולפעולות תגמול ממוקדות. פיקוד המרכז האמריקני "סנטקום" כבר הבהיר לממשל ביידן שההנחיות שניתנו לו עד כה אינן מאפשרות לשתק את הלוחמנות החות'ית. ספק אם ביידן יספיק לשנות את המגבלות שהציב לצי האמריקני וכלל לא ברור אם טראמפ מהרהר בכלל על מעבר לגישה התקפית במזרח התיכון.