ממשלות רבות בבירות העולם הביעו באופן מתמשך חששות מהסלמה בעקבות הסכסוך בעזה או ממלחמת ההתשה שמנהל ארגון חיזבאללה נגד ישראל. הן פוחדות ממינונים גדולים יותר של אלימות, ממספר נפגעים רב יותר ומהתרחבות מספר המשתתפים מהאזור במלחמה. הנשיא ג'ו ביידן שלח נושאות מטוסים לאזור, מה שהעיד על רצונו למנוע הסלמה, וחזר כמה פעמים על המילה המפורסמת "Don't" (בהצלחה מוגבלת).
חששות והתרעות כאלו והקריאות הרבות לריסון הן מובנות, במיוחד עבור הקהל המערבי, אך אינן מועילות מאוד. ראשית, הצהרות אלה מבטאות רתיעה אמיתית משימוש בכוח צבאי ונראות בעיני רוב האנשים במזרח התיכון כחולשה שבזים לה. בניגוד לגישות מערביות הרואות את השימוש בכוח כהתנהגות פרימיטיבית ומיושנת, אנשים במזרח התיכון רואים את השימוש בכוח כחלופה לגיטימית בארגז הכלים של השחקנים הבין-לאומיים. יתרה מכך, השימוש בכוח נהנה מאהדת ההמונים. חמאס זכה לפופולריות עצומה בקרב הפלסטינים בעקבות התקפת שבעה באוקטובר על ישראל. גם הישראלים מעריכים חיסול ממוקד מוצלח וניצחון צבאי, שגם בני בריתם הערבים מעריכים מאוד.
יתר על כן, העלייה בסולם האלימות היא ככל הנראה הדרך הטובה ביותר לסיים את האלימות במצבים רבים. אכן, הפשיטות והמעשים האכזריים של חמאס בשבעה באוקטובר הם תוצאה ישירה של מדיניות ההכלה שנקטה ישראל במשך שנים רבות. במקום להפעיל כוח צבאי ולגבות מחיר גבוה מחמאס כדי לשנות את השקלול האסטרטגית שלו, ישראל העדיפה לספוג התקפות טילים רבות ולהימנע מתגובה חזקה שהייתה יכולה להוביל להסלמה. התנהגות זאת רק העניקה לחמאס זמן לבנות את יכולותיו הצבאיות ולרכוש את הכוח לעמוד במתקפה אינטנסיבית של ישראל, שנמשכת כבר עשרה חודשים.
באופן דומה, הרתיעה של ישראל להקדים תרופה למכה בלבנון איפשרה לחיזבאללה לבנות מערך טילים מרשים. ארגון זה התפתח למפלצת שלא נרתעה מליזום מלחמת התשה נגד ישראל מאז 8 באוקטובר. עם ברכת איראן, הוא הצליח לרוקן את צפון ישראל מתושביו ולכפות על צה"ל להציב כוח צבאי גדול בגבול לבנון, שהיה נדרש להשגת ניצחון מהיר יותר בעזה.
שכונה קשה דורשת אמצעים קשים
מלחמת התשה היא התוצאה הטובה ביותר עבור האסטרטגיה האיראנית הממוקדת-אוכלוסייה והתרחיש הגרוע ביותר עבור ישראל. קיומם המתמשך של יותר ממאה אלף טילים בידי נסראללה, לאחר שצלח וחצה את התקדים של ניהול מלחמת התשה ארוכה, הוא מצב בלתי נסבל עבור ישראל. רק הסלמה שמטרתה הסרת איום הטילים יכולה לשים קץ למלחמת ההתשה. במקרה של לבנון, הפתרון "הדיפלומטי" שהאמריקנים והצרפתים מקדמים הוא אשליה. אין סיכוי שחיזבאללה יציית למשך זמן רב לכול הסכם שאינו משרת את מטרותיו, וכוח האו"ם בדרום לבנון, שנועד למנוע את ירידת חיזבאללה לעבר הגבול הישראלי, הוכיח את חוסר יעילותו. לכן, המלחמה נגד חיזבאללה היא בלתי נמנעת. ישראל עשויה להמתין לנסיבות יותר נוחות לפתוח בה, אך היא תגיע.
הנכונות להסלמה ולספוג מחירים כואבים מעידה על הנחישות להשיג את המטרות הנדרשות. ניצחון במלחמה מושג לא רק על ידי היכולת לגבות מחיר גבוה מהאויב, אלא לא פחות מכך על ידי היכולת לסבול כאב וסבל.
לכן, הכרת האויבים שיש לישראל נטייה להסלמה מסייעת ליצירת הרתעה. הפחד מתגמול כואב משאיר רושם מרגיע על הרבה חמומי מוח ברחבי תבל. זהו ההיגיון שמאחורי התנהגות הבריון השכונתי. לצערנו, המזרח התיכון הוא שכונה קשה. יש צורך לתחזק את ההרתעה לאורך זמן על ידי שימוש מדי פעם בכוח צבאי. מילים בלבד זה לא מספיק.
חוגים רבים מדגישים את הצורך בזהירות במצבים בין-לאומיים מורכבים הרווים בסיכונים. עם זאת, ריסון בזירה האסטרטגית הוא בעייתי. הוא עשוי להתפרש כחולשה קטלנית, ולהזמין תוקפנות. זו כנראה הקריאה של הבריונים למיניהם, במיוחד אלו במזרח התיכון.
כל מצב כמובן דורש חישוב נפרד של הזדמנויות וסיכונים. אך התגובה הפבלובית הממליצה לנהוג בריסון וההתראות נגד הסלמה מעידות על חוסר הבנה של המשחק האסטרטגי שמנוהל על ידי השחקנים האלימים במזרח התיכון. מילים כמו רצון טוב, אמון, חיפוש אחר יציבות יש להן משמעות שונה באוצר המילים שבו משתמשים השחקנים הקיצוניים באזור. איראן ושותפיה אינם רוצים ביציבות האזור, הם רוצים את ארצות הברית מחוץ למזרח התיכון ולראות את נפילת המשטרים של בעלי בריתה ומוחלפים על ידי איסלאמיסטים קיצוניים.
לא ניתן לשכנע אותם להימנע מלפגוע במערב ובני בריתו האזוריים. לדיפלומטיה יש ערך מוגבל. אנשי המערב מעריכים את קדושת החיים ואינם מודעים תמיד לכך שהקיצוניים האיסלאמיים מוכנים לסבול הרבה כאב ולהקריב קורבנות להשיג מטרותיהם. איראן נתונה לסנקציות כלכליות בעוצמות שונות במשך עשרות שנים עם השפעה מעטה על מדיניותה.
בסופו של דבר, השכנוע היעיל ביותר הוא באמצעות השימוש בכוח צבאי. זה דורש כמובן נכונות להסלים את המאבק על החירות ועל ערכים מערביים אחרים ולשלם מחירים שבדרך הזו. יש להביס את האיסלאם הקיצוני. ניתן לנהל דיון מושכל על העיתוי של ההסלמה, אך לא על הצורך במאבק כוחני.
>>> פרופ' אפרים ענבר הוא נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון וראש התוכנית ללימודי אסטרטגיה, דיפלומטיה וביטחון במרכז האקדמי שלם