ישראל אינה בדרך ל"ניצחון מוחלט", שלא יהיה כאן אחרי שבעה באוקטובר. לא השמדנו עדיין את חמאס, גם לא הכרענו אותו באופן מוחלט ועדיין יש לנו 120 חטופות וחטופים ברצועת עזה. במקביל, חבל ארץ שלם אצלנו עודו נטוש ומופגז בצפון. החדשות הטובות יותר הן שנראה שחמאס הגיע לנקודת הכרעה.
זו אותה נקודת הכרעה שצה"ל הגיע אליה מול חמאס ויכולה להוות נקודת מפנה במערכה. נקודת ההכרעה מוסברת כנקודה שבה האויב איבד מהרצון להמשיך להילחם ואינו מסוגל להילחם באופן שמשנה את מצבו האופרטיבי.
יש לכך ראיות תומכות:
- על אף סיכול מוחמד דף, חמאס שואפת להפסקת אש ולעסקת חטופים.
- התגובות לסיכול עד כה חלשות מאוד. זה לא אומר שחמאס איבד את כל יכולת הירי הרקטי שלו (גם למרכזי אוכלוסייה בישראל).
- לחימת הזרוע הצבאית של חמאס מתנהלת באופן ספורדי - כתאי גרילה עצמאיים ולא יחידות ומערכים.
- צינור החמצן של חמאס ממצרים נותק (עדיין לא באופן סופי - יש עוד מנהרות, וצריך להשלים את השליטה התת-קרקעית וסידורי הביטחון במעבר רפיח).
אם זה אכן המצב, מה שנדרש כעת הוא חתירה לניצחון. כלומר, שימור הלחץ המבצעי לצורך השגת מטרות המלחמה:
- השבת החטופים (בעסקה).
- החלפת שלטון חמאס (בהסדרה בין-לאומית המצויה על השולחן).
- החזרת השגרה לצפון על ידי שיפור מצב הביטחון, רצוי בהסדרה בתיווך בין-לאומית.
זה עדיין לא נגמר. האפשרות לשמוט את ההישג, כמו שעשינו לפני חצי שנה, עדיין קיימת. ישנה כעת שוב הזדמנות לדרג המדיני - לקבל את ההחלטות הקשות. שאיפה ל"ניצחון מוחלט" היא הימור שעלול להסתיים בשום דבר.
>>> אלוף (במיל') תמיר הימן הוא ראש אמ"ן לשעבר, כיום ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)