בשבוע הבא צפוי להגיע לארץ, היישר מאולימפיאדת השחמט, אלוף העולם מגנוס קרלסן. אם יהיה לו זמן (בכל זאת קצת נדיר בעת הזו שאלופים זרים דורכים כאן), הייתי מציע לו להיפגש עם ראש הממשלה וללמוד ממנו משהו שאפילו גדול שחמטאי תבל אינו יודע: כיצד הופכים את כל הכלים שעל הלוח ל-פיונים. יש מלך אחד, יש מלכה שמאשרת (או שלא) וכל השאר חיילים/חפ"שים בני חלוף. הראשון שחטף היה שר הביטחון איציק מרדכי שפוטר על ידי נתניהו עוד בחודש ינואר 1999. שרת המשפטים ציפי לבני קיבלה את טלפון הפיטורים מנתניהו ב-2014, וכך גם שר האוצר יאיר לפיד, שזכה רק למכתב. לכולם כתב נתניהו: איבדתי בכם אמון, אתם מקשים עליי ליישם את מדיניותי. לא אסבול עוד אופוזיציה בתוך הקואליציה.
דונלד טראמפ בנה מהפיטורין קריירה. החל בתוכנית הריאליטי שלו, כשאמר "You are fired" כל אימת שהדיח מתמודד שלדעתו כשל. כמעט שני עשורים אחרי זה, טראמפ הפך את הריאליטי למציאות כנשיאה ה-45 של ארצות הברית כשהדיח, בין השאר, את היועץ לביטחון לאומי, מזכיר ההגנה האמריקני ואפילו את ראש מערך הסייבר. בעימות הטלוויזיוני האחרון התגאה טראמפ באוזניהם של קמלה האריס והצופים באומרו: אצלי, מי שלא טוב פוטר. אצלכם, הדמוקרטים, הלוזרים כל הזמן נשארים בתפקיד.
להתפטר זאת זכות. תשאלו את שאול מופז, שהתפטר מממשלת נתניהו ש"בחרה במשתמטים כדבריו", את משה בוגי יעלון שהתפטר מתפקיד שר הביטחון כששמע שנתניהו זומם להרחיב את הקואליציה ולמנות במקומו את אביגדור ליברמן, את ליברמן עצמו שפרש ממשרד הביטחון בטענה שהקבינט של נתניהו נכנע לטרור בעזה, או את נפתלי בנט שאיים להתפטר מתפקיד שר החינוך אם לא ימונה לשר ביטחון. האיום הזה אגב הצליח. בנט מונה והבטיח "לחזור לנצח". השר יואב גלנט היה אז היחיד בממשלה שהתנגד, באומרו: "המינוי אינו משרת את ביטחון המדינה". גם לגדעון סער יש היסטוריה של התפטרויות: הוא התפטר מהממשלה ב-2014 כדי לקחת "פסק זמן", התפטר מהליכוד אחרי ההפסד בפריימריז לנתניהו, פירק את השותפות עם בני גנץ ולפני כחצי שנה התפטר מממשלת החירום מאחר שלא צורף לקבינט המלחמה.
מתי מותר לפטר שר ביטחון?
אז מתברר שבפוליטיקה מקובל להתפטר ומותר לפטר. מתי זה בסדר? כנראה תלוי ממי אנחנו רוצים להיפטר. מתנגדי נתניהו יאמרו: פיטורי גלנט הם אסון. תומכיו יאמרו: ההפך! זה הדבר הנכון.
אמנון אברמוביץ' כתב כאן ב-N12 שכל שר שיחליף את סער יהיה בלתי לגיטימי, בין השאר כי תומכי נתניהו רואים בסוגיית החטופים כ"פוליטית". אני חולק על הקביעה הזו. נכון, מינויו של סער הוא מהלך פוליטי. מהלך קצת מכוער ובוודאי ציני. האם הוא לגיטימי? בהחלט כן ואת זה דווקא קל להסביר:
- גלנט היה שר ביטחון מצטיין? - שבעה באוקטובר היה במשמרת שלו. קונספציה? גם הוא שותף. סינוואר? הוא עדיין חי ובועט, ובניגוד להבטחות גלנט הוא טרם פגש את קני הרובים שלנו ולא ממש נבהל מרעש הטרקטורים.
- האם גלנט השפיע על החלטות הקבינט? במבחן התוצאה, לא. אין עסקת חטופים, אין פתרון ליום שאחרי, הוא מזלזל בניצחון המוחלט, אבל הראשון לספר על הכרעת רפיח. הוא מבטיח לעבור לצפון ובמו ידיו מעמיק את האחיזה בפילדלפי.
- גלנט דרש לפני ארבעה חודשים לקבל החלטה על החזרת התושבים לצפון - אז דרש. עובדה שהוא לא השפיע וגם לא הכריע. מי הבטיח להחזיר את לבנון לתקופת האבן? רמז. זה לא היה אבא אבן. לומר פעם "הסדרה" ופעם "הכרעה" זה ה"כן ולא" של פוליטיקאי מפעם. רמז. גם הוא היה שר ביטחון.
- גלנט הוא הגורם הממתן. הממשל אוהב אותו - גולדה מאיר התעמתה עם הידיד הגדול קיסינג'ר במלחמת יום הכיפורים עד כדי כך שלעיתים ראתה בו משת"פ של הערבים. מנחם בגין "לא ספר" את האמריקנים כשהפציץ את הכור בעיראק. אהבה אינה תחליף למדיניות.
לא משפיע על המדיניות, בדיוק כמו גנץ ואיזנקוט (השר גלנט, ארכיון) | צילום: אלעד מלכה, משרד הביטחון - לגדעון סער אין ניסיון צבאי - נכון. בן גוריון כיהן כשר ביטחון ללא ניסיון צבאי. עמיר פרץ (וכיפת ברזל) לא היה מצביא גדול. סמל גדעון סער בדרגה בכירה יותר משמעון פרס (הכור בדימונה), וממשה ארנס (התעשייה האווירית - הכפיר והלביא) אז מה? האם הגנרלים הוכיחו עצמם השנה? תשאלו את ראש אמ"ן ומפקד 8200 שהודו בכישלון והתפטרו, או את הגנרלים שהודו ושמשום מה לא התפטרו.
- לא מחליפים שר ביטחון בזמן מלחמה - רוב הציבור בעד בחירות בזמן מלחמה, אז שיחליטו. לפי התזה הזו צריך להאריך את כהונת הרמטכ"ל ולתת חסינות לנתניהו עד שהמלחמה תסתיים, אם בכלל. כשהרמטכ"לים לשעבר גנץ ואיזנקוט פרשו מקבינט המלחמה, לא שמעתי אנשים אומרים: "זהו. הלך עלינו". ההפך. תומכיהם דווקא הריעו. אגב, נשיא אוקראינה בדיוק החליף את שר הביטחון שלו בפקיד חסר ניסיון צבאי כדי שיחשוב מחוץ לקופסה. טוב, הם נלחמים רק ברוסיה, מה זה לעומת החות'ים, חמאס וחיזבאללה?
- אנחנו ערב מערכה בלבנון. להחליף עכשיו? כשראש הממשלה לוי אשכול גימגם בנאום רדיופוני, דרשו ממנו לוותר על תיק הביטחון. הלחץ עבד. ב-1 ביוני 1967 הוא מינה את משה דיין. כעבור ארבעה ימים פרצה מלחמת ששת הימים וצה"ל השיג את ניצחונו הגדול בהיסטוריה. הכול בזכות משה דיין? אשרי המאמין. בדיוק כמו שאאמין שאם סינוואר ייתפס בשבוע הבא, זה הכול בזכות גדעון סער. במחשבה שנייה, קניתי. רק שייתפס כבר.