7 באוקטובר והחודשים הקשים מאז חשפו בעוצמה שינויים שהחלו להתהוות בסביבה האסטרטגית והאופרטיבית של ישראל כבר לפני שנים. ביום העצמאות ה-76 של ישראל, לא ניתן עוד להתעלם ממגמות היסוד המאתגרות בעתיד הנראה לעין. אלו מבשרות לישראל על עידן חדש ומסוכן, שכמוהו טרם הכרנו, ושאותו טרם הפנמנו, המחייב התארגנות ושינויים יסודיים בתפיסת הביטחון והמנהיגות של ישראל ובסדרי העדיפויות הלאומיים.
ניתוח המגמות האסטרטגיות והאופרטיביות מראה כי האיומים על ישראל נמצאים במגמת עלייה מסוכנת בעוד שעליונותה, יתרונה הצבאי האיכותי, היכולות והנכסים המסורתיים שלרשותה בהתמודדות עם האתגרים המחריפים, נמצאים בתהליך שחיקה והיחלשות, הפוגע, בין היתר, בחוסנה, באיתנותה, במעמדה האזורי והעולמי ובכושר ההרתעה שלה.
אתגרים ואיומים גוברים
ברמה האסטרטגית, איראן, המובילה את הציר הרדיקלי במזרח התיכון, מתעצמת צבאית ומדינית ומקרינה יותר ויותר כוח באזור. כאשר ישראל שקועה במלחמה בעזה וארצות הברית ממוקדת בתחרות עם סין ובמלחמת רוסיה באוקראינה, איראן עלולה לזהות הזדמנות היסטורית לפצצה. בנסיבות אלה, על ישראל להיערך להחלטה של איראן לפרוץ לנשק גרעיני.
כבר היום, בחסות תוכנית הגרעין המתקדמת שלה והעוצמה שמקנים לה מערך הטילים וכטב"מים מתרחב, היא בנתה ומכווינה רשת מיליציות ושלוחים, הפועלת בתיאום מערכתי גובר נגד ישראל, ונמצאת בלחימה ישירה איתה. לחימתה של ישראל בעזה היא למעשה חזית אחת במערכה רחבה וגלויה, חסרת תקדים, בין ישראל ישירות לבין איראן ושותפיה לציר ההתנגדות הרדיקלי. יחסי איראן עם רוסיה וסין מעמיקים ומספקים לה גיבוי מעצמתי, מדיני, משאבי, צבאי וטכנולוגי, בעוד שההרתעה האמריקנית מולה נשחקת. זאת, כשארצות הברית, השקועה בתחרות המעצמות, בבחירות הקרבות ובמשבר פוליטי מבית, מבקשת להימנע מהישאבות למלחמות במזרח התיכון, מיותרות ויקרות מבחינתה, ולהתמקד בסין ובמזרח אסיה.
באזור כולו ישראל מוקפת במדינות עוינות במעגל ראשון, שני ושלישי, שהתנאים הפנימיים ברובן – הכלכליים, המשילותיים והביטחוניים – מחריפים, נחשלותן מעמיקה והעוינות בהן כלפי ישראל גוברת. מגמות אלו, שעלולות להקצין עוד יותר בשל משבר האקלים, מסתמנות בעזה, באיו"ש, בלבנון, בסוריה, בתימן, בעיראק, ומתפתחות במידה מסוימת גם בירדן ובמצרים. בולטות לטובה מדינות המפרץ, ועל כך בצד ההזדמנויות.
הסכסוך הישראלי-פלסטיני מתרחב, מעמיק ומסלים, בעוד האסטרטגיה של ישראל, ככל שיש כזו, מזגזגת בין שתי פרדיגמות - גישת ההכרעה והסיפוח מצד אחד, מול הפרדה ביטחונית-אזרחית, השמה דגש על שימור צביונה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, מצד שני.
הסלמת הסכסוך מקרינה לשלילה על ביטחון ישראל בכל יתר הזירות, מקשה עליה לייצר עומק אסטרטגי במזרח התיכון ובזירה העולמית, ופוגעת במעמדה בעולם באופן המכרסם בדימוי עוצמתה, בכלכלתה ובמדע שלה, בכושר ההצטיידות שלה ובחופש הפעולה של צה"ל.
ישראל הולכת ונקלעת לבידוד בין-לאומי ואזורי גובר, לסנקציות וחרמות, לאמברגו נשק פוטנציאלי ולאיומים משפטיים מחמירים. ניצני המגמות כבר ניכרים בהורדת דירוג האשראי, בפגיעה בקשרי סחר, בירידה בהשקעות ובהפסקת טיסות של חברות תעופה. בתנאים אלו, נכסיות ישראל, למעט בתחום הטכנולוגיה הביטחונית, ועוצמתה הרכה נפגעות ומקשות עליה לקדם תהליכי אינטגרציה בזירה האזורית ולממש ההזדמנויות בזירה הבין-לאומית.
ברמה האופרטיבית, המלחמה בעזה, שבה ישראל מצאה את עצמה בעימות בשבע חזיתות, הינה "קריאת כיוון והשכמה" ביחס להיתכנות הגוברת של מלחמה רב-זירתית, שתכפה עליה, ושתכלול התקפות עצימות נגדה ממספר זירות במקביל, תוך שיבוש נתיבי הסחר והאספקה שלה.
אויבי ישראל במרחבים אלו מגדילים את יכולתם לפגוע בה בסיוע ובחסות איראן, ולנהל נגדה מלחמות התשה ארוכות. בצל המלחמה בעזה, חל גם "נרמול" נוסף של ירי טילים, רקטות וכטב"מים לשטח ישראל על ידי איראן ישירות ועל ידי שלל שלוחיה.
המגמות האופרטיביות בתחום הטילים, הרקטות והכטב"מים, והאיום הקרקעי בגבולות ובקו התפר, מקזזים באיכות ובכמות את יתרונות ישראל, מקשים עליה למקסם את יתרונה בכוח מחץ, מאתגרים אותה בהיבטים של אורך נשימה ויכולת הגנה, ומבליטים אצלה פערי סד"כ ואמל"ח. זאת, בייחוד על רקע מה שמסתמן כשקיעת האזור, וישראל בתוכו, לעידן של עימותים ממושכים והתשה, כפונקציה של היעדר יכולת הכרעה ברורה במלחמות קצרות.
שחיקה בכושר ההתמודדות
בעוד ששלל האתגרים הניצבים בפניה מחריפים, יכולת ההתמודדות של ישראל עימם הולכת ונשחקת לאורך זמן, והווקטורים העתידיים בהקשר זה שליליים. בצל תחרות מעצמות מחריפה, לישראל אין חלופות להשתייכותה למחנה המערבי והאמריקני, מבחינת אינטרסיה המדיניים, הכלכליים והביטחוניים, ומבחינת יכולתה לשמר לאורך זמן את מעמדה כמדינה חדשנית מובילה בתחום הטכנולוגי.
בזמן שתלות ישראל במשענת ובגיבוי המעצמתי האמריקני הולכת ומעמיקה בצל האתגרים המתרחבים, עוצמתה של ארצות הברית מאותגרת על רקע ריבוי זירות מאבק גלובליות ופיצול פנימי גובר. במקביל, מתגברים הקולות בארצות הברית הרואים בישראל נטל אסטרטגי יותר מנכס; הבסיס הערכי בין המדינות, הקריטי ליחסים המיוחדים ביניהן, מתערער בהדרגה על רקע שינויים פנימיים בשתיהן. בתוך כך, מגמות הניכור כלפי ישראל בקרב הצעירים האמריקנים, כולל יהודים, לצד עלייה חדה באנטישמיות, מסמנות בעיה אסטרטגית לעתיד, כפי שהמחישו ההפגנות האחרונות בקמפוסים של אוניברסיטאות היוקרה בארצות הברית.
בפני ישראל ניצבות מספר הזדמנויות לייצר עומק אסטרטגי ואינטגרציה באירופה ובמרחב הערבי, אבל מימושן תלוי בעיקר בקידום הסדרים בזירה הפלסטינית, ביחסים עם ארצות הברית ובנכונות וושינגטון לשמר נוכחות במזרח התיכון ולהעניק תמורות למדינות ערב, תוך התגברות על אתגרי פוליטיקה פנימית.
שלל האתגרים מחריפים עוד יותר בצל הפיצול הפנימי בישראל, משבר פוליטי מתמשך, שיתוק משילותי והחלשת מנגנוני המדינה - בחקיקה, בתכנון וביצוע, ובמשפט - המקרינים חולשה ופוגעים בכושר ההרתעה מול אויבינו, בעוד שהפגיעה בדמוקרטיה הישראלית מזיקה ליחסים עם בעלי בריתנו במערב, ובעיקר מערערת את חוסננו הלאומי.
פערי השוויון בנטל, הפערים הכלכליים-חברתיים, ההידרדרות בחינוך ליצרנות ולמדעים ואי השתלבות חרדים בשוק התעסוקה מאיימים להקריס את כלכלת ישראל בעשורים הקרובים, לפגוע אנושות בשרידי צבא העם, במדיניות הרווחה ובמשילות, ולמנוע הקצאת המשאבים הנדרשים לחיזוק הביטחון, בהיבטי אורך נשימה והיקף כוחות, ולהקרנת עוצמה רכה ושימור מעמד בעולם.
השילוב בין האיומים החיצוניים המחמירים, היחלשות הלכידות הפנימית ותת-תפקוד של מנגנוני הממשלה לבין התערערות העוצמה והגיבוי של המשענת האמריקנית, מייצרים מציאות חדשה ואתגר ליציבות ישראל כמדינה וליציבה האסטרטגית שלה במזרח התיכון ובעולם.
מנהיגות אחרת ומענה רב-ממדי
ההתמודדות עם מציאות חדשה ומורכבת זאת תחייב מענה רב-ממדי מצד ישראל, בהובלת מנהיגות ממלכתית, שתדע להוביל לאיחוי השסעים בחברה ובעם, לשיקום הכלכלה וזרועות הממשל ולביסוס הדמוקרטיה, שלטון החוק ועצמאות בתי המשפט. על בסיס זה הנהגה אחראית בישראל תידרש:
- לסיים את המשבר הפוליטי, לתקף את מנדט העם לממשלתו באמצעות בחירות בהקדם, לחדש את תפקוד ומשילות הממשלה ומנגנוני המדינה, ולחזור לעליונות שלטון החוק ולשוויון בפניו.
- לשנות את נקודת העבודה התקציבית של המדינה לבניין וחיזוק מרכיבי כוח שיחזקו את המענה הביטחוני לאיומים ולאתגרים הגוברים. כל רכיבי תפישת הביטחון מחייבים בניין כוח עדכני: ההגנה - מיגון משופר של העורף האזרחי והצבאי ותשתיות קריטיות שיבטיחו רציפות תפקודית בחירום, מודיעין – שיקום ובנייה מחדש לאור לקחי מחדל 2023, וחיזוק חיל האוויר ומערכי הקרקע המתמרנים שיאפשרו הכרעה בכמה זירות.
- להגביר את ההסתמכות העצמית ואת גיוון המקורות מבחינת הבסיס התעשייתי-צבאי, אורך נשימה כולל לעימותים ממושכים בטווחים רחוקים, תשתיות ייצור ומו"פ טכנולוגי, שרשרות אספקה, יכולות שינוע ימיות ויבשתיות ועוד.
- להגדיל את מכסות הגיוס לצה"ל לטובת מאמצי הביטחון השוטף וההגנה האינטנסיביים, שיידרשו בתנאים החדשים שנוצרו בסביבה האזורית, לצמצם את פערי השוויון בנטל ולהרחיב את החינוך לטכנולוגיה ולמדעים כדי להגדיל את שוק התעסוקה ולהבטיח את הכלכלה, הביטחון והמשק עשורים קדימה.
שיפור יכולת ההסתמכות העצמית רחוקה מלספק מענה מלא לאתגרים, הגדולים על מידותיה של ישראל לבדה, ולשימור חופש פעולה. לכן, ישראל תהיה חייבת להתבסס על שותפויות ובריתות, כמו כל יתר המדינות, כולל מעצמות כארצות הברית, בעידן הנוכחי של דה-גלובליזציה ואבטחת שרשראות אספקה
ישראל תהיה חייבת:
- להוסיף "רגל" מדינית לתפיסת הביטחון. יוזמות והסדרים מדיניים חיוניים כבר כיום ויאפשרו לישראל בעתיד לייצר אופק מדיני וכיוון חיובי בסכסוך הישראלי-פלסטיני. עלינו גם לקדם עומק אסטרטגי ומערכה אזורית ובין-לאומית שתבלום את התגרענות איראן, ובכך לייצב את מעמדנו בעולם, למנוע בידוד וסנקציות, ולאפשר אינטגרציה והשתלבות במרחב הערבי.
- לשמר בכל מחיר את היחסים המיוחדים עם ארצות הברית, ואף לשוב ולשקול לכונן עימה שותפות ביטחונית וטכנולוגית פורמלית ומחייבת יותר. לאור התייצבותן של רוסיה וסין לצד איראן, חמאס והציר, נכון לבצע התאמות גם במדיניותה של ישראל ביחסיה עימן, ובסוגיות קשורות, כגון אוקראינה וטאיוואן.
- למנף את נכסיותה ויתרונותיה בתחומי הביטחון, האנרגיה, האקלים, הטכנולוגיה והמדע, במטרה לבצר את ביטחונה, יציבתה האסטרטגית, תהליכי השתלבותה במזרח התיכון ולשמר את יתרונה האיכותי.
- לבסס עומק אסטרטגי. זאת באמצעות חיזוק הברית עם ארצות הברית; אך גם בהעמקת ההשתייכות למערב תוך קידום שיתופי פעולה עם אירופה והדמוקרטיות באסיה; גיבוש ארכיטקטורה אזורית עם מדינות ערב, על בסיס מנהיגות, תמורות וגיבוי אמריקניים, שתציב משקל נגד לציר הרדיקלי באזור ותבלום את התגרענותו; וחבירה למעצמות אזוריות עולות המזוהות עם המחנה המערבי, דוגמת הודו, יפן, דרום קוריאה ועוד.
בראשית הדור הרביעי לקיומה ולקראת שנת המאה לעצמאותה, ניצבת ישראל בפתח עידן מאתגר מאין כמוהו, המחייב את העם היושב בציון לבחור הנהגה אחראית ומרחיקת ראות, המפנימה את רוחב התמונה ואת גודל השעה, שמה בראש מעניינה את האינטרסים הלאומיים ואת הצורך לנווט את ספינת ישראל בבטחה בים האתגרים הסוער שבו אנו מפליגים. זהו תנאי הכרחי, וכמובן לא מספיק, כדי להבטיח שישראל תשמר את מעמדה כמעצמה אזורית בטוחה, יהודית, דמוקרטית וצודקת, מובילה טכנולוגית וכלכלית, לגיטימית בעולם ונכסית עבור המערכת הבין-לאומית והאזורית.
אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, נשיא ומייסד MIND ISRAEL
אל"ם (במיל') אודי אבנטל הוא מומחה לאסטרטגיה ותכנון מדיניות, MIND ISRAEL