הממשל האמריקני הנוכחי רואה במלחמה בעזה הזדמנות לייצר ברית אזורית נגד איראן כדי להגביר את היציבות במזרח התיכון ולמנוע הסלמה למלחמה אזורית. בעיני רוחה, סעודיה תחתום על ברית הגנה עם ארצות הברית ותצטרף להסכמי אברהם, מעשה שיפתח את הדרך למדינות מוסלמיות נוספות לקשור יחסים דיפלומטיים עם ישראל. זאת הסוכרייה לירושלים, שתצטרך להתחייב למסלול להקמת מדינה פלסטינית והפלסטינים יצטרכו לבצע תיקונים משמעותיים במערכת הפוליטית שלהם. ישראל גם תידרש לעזור לממשל ביידן להעביר בסנאט את תוכנית ברית ההגנה, ובעיקר המרכיב הסעודי. לאישור הסנאט דרוש רוב של שני שלישים, שמחייב שכנוע של סנאטורים מהמפלגה הרפובליקנית. לדעת ממשל ביידן, זוהי הדרך למנוע מאיראן המשך השתלטות על המזרח התיכון.
עם זאת, למרבה הצער, ההנחות שמאחורי תוכנית אמריקנית זאת מוטעות, ורוב מעשיה של וושינגטון אינם משרתים את המטרה.
כל ברית הגנה מבוססת על יכולת ההרתעה של מובילת הברית. כפי שראינו במהלך המלחמה בעזה, ארצות הברית, למרות כול עוצמתה, לא הצליחה להרתיע את איראן מלהפעיל את שלוחיה נגד כוחות אמריקנים בעיראק ובסוריה. גם חיזבאללה פתחה במלחמת התשה נגד בעלת ברית אמריקנית, ישראל. החות'ים פתחו באש על אוניות במצרי באב אל-מנדב, נתיב שיט בין-לאומי ולא נרתעו אף לאחר מספר תקיפות אמריקניות מוגבלות. יתר על כן, על אף אזהרות נשיאותיות, איראן התקיפה ישירות את ישראל בטילים ובכטב"מים. ללא נכונות אמריקנית להתעמת צבאית עם איראן, פעולה חיונית לקיום הרתעה, ברית ההגנה שביידן מנסה להקים בנויה על כרעי תרנגולת. נראה שמדינות ערב לא משוכנעות שארצות הברית תצא להגנתן במקרה של תוקפנות איראנית, כפי שמשתמע מהוגי הברית.
למרות שהנשיא ביידן ראה תחילה במלחמה נגד חמאס מאבק של תרבות המערב ברשע, הרי במהלך המלחמה שינה טעמו. שיקולי בחירות ודחפים רעיוניים של תרבות ה-WOKE הפושים במפלגה הדמוקרטית הובילו למדיניות המיועדת להצר את צעדיה של ישראל ולמנוע את הבסת חמאס, ארגון איסלאמיסטי עוין לתרבות המערב ולארצות הברית. הניסיון האמריקני לעצור את המלחמה בוודאי לא מוסיף לאמון השברירי של מדינות ערב המתונות בארצות הברית, שמעוניינות בניצחון ישראלי. בתרבות הפוליטית של המזרח התיכון, שבה השימוש בכוח הוא חלק מארגז הכלים של מדינה, החשש מהסלמה ומהצורך האפשרי להתעמת עם איראן פוגע בדימוי של ארצות הברית כבעל ברית רצוי. יתר על כן, הלחצים האמריקניים על ישראל אינם משדרים תמיכה איתנה בבעלי ברית בעת מלחמה.
האובססיה האמריקנית בנושא המדינה הפלסטינית גם אינה משרתת את בניית הברית, במיוחד אם משאירים את חמאס כחלק מהמערכת הפוליטית הפלסטינית. לחמאס, בעל ברית של איראן, סיכוי טוב להשתלט על המדינה שהאמריקנים כה רוצים להקים במסגרת ברית אנטי-איראנית. מדינה זאת תהיה סוס טרויאני. יתר על כן, הסיכוי לשינוי מהותי בפוליטיקה הפלסטינית לכיוון של הקמת ישות פוליטית בעלת מונופול על שימוש בכוח והיעדר קבוצות חמושות הוא קלוש. האם המדינה הפלסטינית יכולה להיות שונה מעיראק, סוריה, לוב, או תימן, אשר בכולן מתנהלת מלחמת אזרחים? האם המדינה הפלסטינית יכולה, בדור שלנו, להשתחרר ממטעני השנאה ליהודים ולישראל? בנושא זה האמריקנים הוזים באשליות מסוכנות.
וושינגטון זקוקה לברכתה של ישראל כדי להבטיח את הרוב הדרוש בסנאט (שני שלישים) לברית הגנה ולעסקה שהסעודים רוצים. היא כוללת העברת טכנולוגיה להעשרת אורניום בשטח הממלכה, כמו שיש לאיראן. אם זה יקרה, מרוץ הנשק הגרעיני במזרח התיכון יגבר ויטלו בו חלק גם טורקיה ומצרים. זה מנוגד כמובן לאינטרס האמריקני רב השנים בבלימת התפוצה הגרעינית. ישראל בוודאי לא צריכה להיענות לבקשה האמריקנית לתת את תמיכתה לאפשרות שתהפוך את המזרח התיכון למערכת גרעינית רב-קוטבית. זהו חלום בלהות אסטרטגי עבורה, גם אם התמורה היא דגל סעודי בתל-אביב.
לצערינו, אנו עדים למדיניות חוץ מבולבלת של מנהיגת העולם החופשי.
>>> פרופ' אפרים ענבר הוא נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון וראש התוכנית ללימודי אסטרטגיה, דיפלומטיה וביטחון במרכז האקדמי שלם