נושא החטופים הופך כעת לנשק אסטרטגי נגד מדינת ישראל, בין היתר בגלל השימוש בו לקריעת החברה הישראלית מבפנים. אויבינו זיהו נקודת תורפה מהותית - הם משתמשים בה הפעם גם לסחיטת הישגים מדיניים ארוכי-טווח ולא רק לשחרור מחבלים מהכלא. נדרשת אסטרטגיה חדשה לחלוטין, כזו שתעקר מראש את היכולת לייצר הישגים תודעתיים וממשיים לאויב. אם לא נשכיל לעשות זאת כעת, יהפוך כל ישראלי למטרה לסחיטה של מדינת ישראל באמצעות חטיפתו, ולאמצעי ליצירת עוד קונפליקטים פנימיים.
הגזרים
בשלב הראשון עלינו לבנות מחדש את הלגיטימציה הבין-לאומית שישראל איבדה זה מכבר בעזה:
- ישראל תודיע כי היא נענית מיידית לבקשתו של נשיא ארצות הברית ג’ו ביידן להפסקת אש הומניטרית בעזה לתקופה של 8-6 שבועות.
- ישראל תצהיר על נכונותה לסיים לחלוטין את המלחמה בעזה, ולהוציא את כוחותינו מכל הרצועה (פרט לפרימטר ביטחוני לאורך הגבול ופרימטר צפוני אשר יוגדר בהמשך) – זאת בתנאי שישוחררו כל החטופים המוחזקים ברצועה. כולם. לא עסקה חלקית עם עוד סחיטות עתידיות. סיום מלא.
- בנוסף, ישראל תפרסם רשימה שמית מדויקת של 1,000 מחבלים שאנו מוכנים לשחרר – בתנאי שחמאס ישחרר את כל החטופים תוך עשרה ימים. בכל יום שעובר לאחר היום העשירי ירדו מהרשימה כמה שמות (הכול יפורסם מראש), כך שיהיה ברור לחמאס האינטרס לביצוע מהיר.
מה שהעולם רוצה יותר מכל תמורת מה שחשוב לנו יותר מכול. עצירת הלחימה והנכונות לסיימה לחלוטין יביאו לכך כי הלחץ העולמי על ישראל יפחת משמעותית ויופנה כלפי חמאס: רציתם סיום – תנו חטופים. הלגיטימציה שלנו לפעול לאחר חודשיים המתנה תהיה ברורה אם החטופים לא יוחזרו. חשוב שההצעה הישראלית הנדיבה תתוקשר בצורה ברורה באמצעות קמפיין תקשורתי נרחב בעולם כולו.
המקלות: מה נעשה אם החטופים אינם מוחזרים
ימים 60-10 ישמשו להדגים לחמאס, ולעולם כולו, עד כמה רצינית ישראל באולטימטום הברור שאנו מציבים. נבהיר כי היעד הצבאי שלנו הוא אך ורק החזרת החטופים הנמצאים כיום בעזה – בתוספת עיקור הרצון והיכולת העתידית להשתמש שוב בנשק חטיפות זה נגד מדינת ישראל: מי שמשתמש בנשק החטיפה, חייב לדעת כי יש לכך מחיר.
גביית מחיר - בשטח
ישראל תפרסם מפה ברורה של עזה שבה יסומנו גבולותיה החדשים (הפרימטר הביטחוני). בכל שבוע של עיכוב יוזז הקו בצפון רצועת עזה – כך שחמאס ועזה יאבדו (לעד) בין 50-20 מטר (לכל אורך התוחמת הצפונית), עונש קבוע על כל יום של עיכוב. אפשר להתחיל בשבועות הראשונים בהזזה סמלית ולהגביר קצב ככל שעובר הזמן. המסר צריך להיות ברור: הזמן אינו משחק לטובת חמאס. זהו היפוך המצב הנוכחי שבו ככל שהם ממתינים ואומרים "לא" – הם מקבלים יותר.
פומביות ההצעה – שקיפות מוחלטת בפני הציבור הישראלי
חלק חשוב בהצעה הישראלית היא הפומביות המוחלטת שלה. לא ינוהל משא ומתן חשאי. המצב שבו צוותי המשא ומתן הישראליים מדליפים לתקשורת מה הממשלה לא אישרה במנדט שלה, אך לדעתם זה מה שחמאס יכול עוד לסחוט מממשלת ישראל - הינו מצב בלתי נסבל ושום גורם לא יכול לנהל כך משא ומתן. תארו לעצמכם עורך דין מטעמכם שאומר לצד השני: אני אצליח לשכנע את הלקוח שלי לשלם לך יותר. רק תמשיך לסרב לעסקה ואני משיג לך עוד. הנוסחאות תהיינה גלויות, בפרט לציבור הישראלי ולא בנייר חסוי המסוכם בקהיר, רק כדי שלאחר שבוע יתווספו אליו עוד דרישות מטעם חמאס, כאשר כל שבוע המחיר שמקבל חמאס רק עולה – אין לו שום סיבה כיום לעצור ולבצע עסקה.
קונצנזוס ישראלי רחב
כדי להבהיר כי ההצעה היא בקונצנזוס ישראלי רחב – עיקריה יובאו להצבעה בכנסת, בתקווה שיצביעו עבורה מעל 80 ח"כים מכל סיעות הבית. הדבר נדרש כדי שחמאס ו/או בעלי בריתנו בעולם יפסיקו לנצל הבדלי השקפה ישראליים פנימיים כדי לייצר באמצעותם פילוג המאפשר עוד סחיטה.
בין הצעדים המשלימים שיינקטו בהדרגה בימים 60-10: סגירה הדרגתית של מעברים מישראל לרצועת עזה, תחילה המעברים בצפון הרצועה (ארז ומעבר 96 ליד בארי) שנפתחו לאחרונה להכנסת סיוע. ישראל חייבת, לפי הדין הבין-לאומי, לא להפריע להכנסת סיוע ממצרים ולחלוקתו בתוך הרצועה – אולם אין שום חובה שאנו נעשה זאת מתוך שטחי ישראל. צריך בהדרגה להחזיר את המצב שבו אנו לא אחראיים לספק את הצרכים ההומניטריים בעזה. יש לעשות זאת בהדרגה ולצמצם את מספר המשאיות. במקביל, יש לאפשר לאוכלוסיית עזה לנוע דרומה לאזורים ברפיח אשר קרובים למצרים שממנה יגיע רוב הסיוע. דחיקת האוכלוסייה דרומה הנה חלק חשוב בהגדלת הלחץ על חמאס שהמטרה העיקרית שלו, כפי שבאה לידי ביטוי במשא ומתן הכנוע שניהלה ישראל מולו בחודשיים האחרונים, היא החזרת אוכלוסיית העקורים לצפון הרצועה. זו הנקודה שכואבת ביותר לחמאס. ולכן עליה אנו צריכים ללחוץ.
לאחר ארבעים ימי הפוגה, אם עדיין לא יוחזרו החטופים, תתכונן ישראל לגיוס מילואים נרחב כדי לשדר (לעולם ולחמאס) כי התחדשות הלחימה תהיה אכן בעצימות גבוהה. המסר צריך להיות מתוקשר בצורה ברורה: נתנו הזדמנות לסיים את המלחמה. עצרנו שישה שבועות, אבל לא נוותר עד החזרת כל אנשינו החטופים.
שיטת הלחימה תהיה הפעם שונה מבעבר. ישראל תודיע כי היא מבצעת מבצע מסודר לחיפוש אחר חטופים ואמצעי חבלה – בכל שטח רצועת עזה, החל מהצפון ועד לדרום. האוכלוסייה האזרחית חייבת לפנות את האזורים בהם יפעל צה"ל ולנוע דרומה. ככל שיצטברו יותר אזרחים בגבול רפיח בדרום הרצועה – חמאס יהיה יותר בלחץ. מי שיבחר להישאר בצפון הרצועה – ישראל תעשה מאמץ להעבירו דרומה גם בפינוי כפוי. מחבלים שיישארו בשטח יהרגו או יילקחו שבויים. הכוונה היא שכל אזור שצה"ל פועל בו יהיה נקי לגמרי לאחר סיום הפעילות, כך שחיפושים אחר אמל"ח ו/או חטופים יוכלו להתבצע ביסודיות.
עצירה על מפתן רפיח
הלחימה תימשך כך בצורה ברורה מצפון לדרום, עד אשר נתקרב לרפיח. בשלב זה יהיו מרוכזים ב-3 ק"מ ליד ציר פילדלפי כ-2 מיליון איש. לחמאס יישאר שטח צר באחריותו: 3 ק"מ אלו הצמודים לגבול מצרים. על פי הסכם השלום עם מצרים, שטח זה אסור לכניסת שריון ישראלי (אלא באישור מצרי). ההסכם גם מגביל את כמות הכוחות שיכולים לפעול שם לארבעה גדודים (כחטיבת חי"ר אחת), ולכן תצטרך ישראל לייצר סיר לחץ כאשר רוב כוחותינו נמצאים מחוץ לקו שלושת הק"מ. בשלב זה, כאשר סיר הלחץ בו נתון חמאס כמעט רותח – הזמן עובר לשחק לטובתנו. אפשר לעצור שם ולהמתין עד שחמאס יבין כי אנו רציניים: אם אתם רוצים לסיים את המלחמה – תחזירו את כל החטופים.
הרעיון המסדר הוא כי לעיתים, במזרח התיכון, צריך להתנהג בגלוי, להצהיר מראש מהי התוכנית – ולבצע. לחמאס יש בכל רגע את האפשרות לעצור באמצעות החזרת כל החטופים. התוצאות של משא ומתן חשאי עימו לא הניבו תוצאות.
>>> אייל עופר הוא מומחה לכלכלת חמאס