אחרי חודשי מלחמה ארוכים, ישראל, וליתר דיוק גם ראש הממשלה, מגיעים לצומת החשוב ביותר מאז שבעה באוקטובר. מדובר בצומת דרכים שיכריע לאן ישראל תתקדם בשנים הקרובות, מול צבר האיומים שהתגלו בפניה: חמאס, חיזבאללה, עיראק ובעיקר איראן - ששברה את מחסום הפחד ושיגרה את מתקפת הטילים.
היועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן לא יכול היה להיות יותר ברור בפגישותיו בישראל. סאליבן הבהיר לנציגים הישראלים שבפניהם רק שתי אופציות. לדבריו, ההתעסקות ברפיח לא תביא לניצחון כמו שישראל מעוניינת. האמריקנים חושבים שלא ניתן לנצח עד להשמדת האדם האחרון שמחזיק נשק ותומך בחמאס. מבחינת הממשל, שאת עמדתו הביע סאליבן בפגישות, הפתרון היחיד למצב שאליו נקלעה ישראל הוא אישור עסקת חטופים, שקט בצפון ומעל הכול היוזמה ההיסטורית עם סעודיה - נורמליזציה ויצירת ציר נגד איראן. מבחינתם, למלחמה בתצורתה הנוכחית אין תכלית.
הישראלים מנגד אמרו לו שישראל לא יכולה להרשות לעצמה את עצירת המלחמה ולא יכולה להסכים לערבויות האמריקניות להפסקת המלחמה בשלב מוקדם, כמו שדורש חמאס. עם זאת, גם כאן סאליבן משיב להם: תיכנסו למשא ומתן ותמצאו את הדרך, כי כל דבר אחר יביא אתכם לאסון אסטרטגי.
העניין המרכזי הוא מה ישראל צריכה לתת בתמורה להסכם עם סעודיה. לכולם ברור שזה חייב לעבור בהכרה עתידית במדינה פלסטינית, אבל גם הנשיא ג'ו ביידן מבהיר שזה לא צריך לקרות כבר מחר בבוקר. בסביבת נתניהו מאמינים שככל שיעמיקו ברפיח, יהיה אפשר להוריד את המחיר של התמורה הפלסטינית. בפועל, המגמה היא הפוכה. זה הופך קשה יותר ויותר לפלסטינים להתפשר.
7 באוקטובר החזיר למרכז הבמה את הנושא הישראלי-פלסטיני. בצומת הזה נתניהו יצטרך לבחור אם הוא, משיקולי פוליטיקה ושרידות, יהמר שאפשר לדחות את העסקה לאחרי הטיפול ברפיח, או כמו שכבר נשמע בסביבתו אף לחכות לכהונת דונלד טראמפ. מנגד, נתניהו יכול לאמץ את היוזמה הזאת ולעשות היפוך אסטרטגי, לסגור את החזיתות בדרום ובצפון, ולהתמקד בדבר המרכזי ביותר על פי גורמי ביטחון וזה האיום האיראני.
השר רון דרמר, במשך כמה חודשים, עובד על הנושא ועכשיו הבית הלבן מסיר את התנגדותו לפעולה ברפיח. ישראל כנראה תפעל שם לאור פינוי האזרחים. אבל, בסוף, יש חשש גדול שלא תהיה עסקת חטופים ועצירת המלחמה בסופו של דבר. בסביבת נתניהו מאמינים שאולי אחרי רפיח יהיה אפשר להכריז על מעבר משלב ב' לשלב ג' בלחימה, וזה יספיק לסעודים. ועדיין, הנושא המדיני שנמצא על הפרק זה התחייבות עתידית לפתרון שתי המדינות.
אם נשפוט לפי התשובות של נתניהו לגלנט ולגנץ, הוא לא נמצא שם. גם דרמר אומר שאחרי רפיח נתניהו צריך לעשות היפוך ויכול להיכנס להיסטוריה. זה גם יעזור לו מול צווי המעצר. ועדיין, אחרי כל כך הרבה צמתים שנתניהו בחר ללכת עם הקואליציה שלו ולא עם ההיסטוריה ומדינת ישראל, קשה לראות איך הוא יעשה כזה מהפך וידבר על התחייבות עתידית לפתרון שתי המדינות, עם כל הסייגים והתנאים.
החשש הגדול הוא שאם ישראל תפספס את ההזדמנות, ארצות הברית וסעודיה יחתמו בעצמן וביניהן על הסכם, ואנחנו נמצא את עצמנו בעוד חודשיים, אחרי רפיח, עם סינוואר במנהרה, הצפון עדיין מפונה, ללא החטופים והאיום האיראני שעדיין מרחף מעל. האם ראש הממשלה יחליט לקפוץ על עגלת ההיסטוריה או להיצמד שוב לשותפים הקואליציוניים, שהביאו אותו עד לבית הדין בהאג?
גם נשיא המדינה יצחק הרצוג מבין את גודל השעה: "לפני יומיים נפגשתי עם היועץ לביטחון לאומי של ארצות הברית – ג'ייק סאליבן, ושמעתי ממנו את מה שנמסר רשמית אתמול (ראשון) - שמונחת לפנינו אופציה לנורמליזציה עם סעודיה. זהו מהלך שיכול להביא שינוי עצום - "גיים צ'יינגר" היסטורי שמהווה ניצחון על אימפריית הרשע. אני מאוד מקווה שהאפשרות הזאת נבחנת ברצינות, שהרי אימפריית הרשע ביקשה ב-7 באוקטובר להחריב את הסיכוי לנורמליזציה. המאבק שלנו בסופו של דבר הוא לא רק מאבק מול חמאס, הוא מאבק גדול ואסטרטגי והיסטורי, בין-מעצמתי ועולמי, ועלינו לעשות הכול כדי להשתלב בחזון הגדול של הנורמליזציה".